מקדש דוד חלק ב קנו

כו' וקשה הא מנסך ג' לוגין מים שהזר חייב עליהן מיתה כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) וכשרה בלילה כדאמרינן בתענית (ב' ע"ב) ואינה לא סוף עבודה דיממא ולא תחילת עבודה דיממא]

הקשו התוס' זבחים (קי"א ע"ב) על ההיא דשוחט בהמה בלילה בחוץ חייב הא בלילה אינו ראוי לפתח אהל מועד ומ"ש משלמים ששחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל דפטור ותי' דלילה אינו מחוסר זמן אבל התם מחוסר מעשה ע"ש והנה לפ"ז בשחט בחוץ לאחר תחילת שקיעה דג"כ אינו ראוי לפתח אוהל מועד כמ"ש התוס' דדם נפסל בתחילת שקיעה יהיה פטור דבזה לא שייך לומר לילה אינו מחוסר זמן דעדיין יום הוא לכל דבר וא"כ הקרבן אינו ראוי לפנים עד למחר והוי שפיר מחוסר זמן אך חידוש כזה לא שמענו וצ"ע

ז) הקשו בתוס' זבחים (ק"ח ע"א) לר"י דס"ל ביצא דמה חוץ לקלעים אם עלה ירד א"כ איך משכחת לה מה דמפקינן מקרא לחייב את הזורק בחוץ הא כיון דיצא הדם אין הקודש מקבלו ע"ש והנה י"ל דמשכחת לה כגון שזרק בלשכות הבנויות בחוץ ופתוחות לקדש דאינו נפסל שם ביוצא ומ"מ אינו ראוי לשחיטת קדשים כדאמרינן בזבחים (נ"ו) משום דלא קדשי א"כ כיון דהמקום אינו ראוי לשחיטת שום קרבן חייבים משום חוץ ואף למ"ד דעל גגו של היכל פטור משום שחוטי חוץ אע"ג דאינו ראוי לשחיטת שום קרבן התם הוא משום דמבלעי בעזרה כמ"ש רש"י ז"ל שם אבל לשכות הבנויות בחוץ ופתוחות לקדש דאינן מובלעות בעזרה לכ"ע חייבים אך אפשר דזה דאמרינן דלשכות הבנויות בחוץ ופתוחות לקדש דאינו נפסל שם ביוצא הוא רק במידי דאכילה דהמקום נתרבה לאכילה מקראי אבל דם אפשר דנפסל שם ביוצא וצ"ע בזה

אמרינן בר"פ פרת חטאת רש"א בע"מ קבועין ששחטן בחוץ פטור ובע"מ עוברין בל"ת ויש לעיין דהא אמרינן בתוספתא פ"ט דזבחים זה הכלל כל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד שאין פסולו בקדש ירדו חוץ מבע"מ שר"ש אומר משום ר"ע בע"מ כשר בעוף עכ"ל וכיון דס"ל לר"ש דבע"מ אם עלו לא ירדו א"כ חייבין עליהם בחוץ כדאמרינן בבכורות (ט"ז) דלר"ע דבדוקין שבעין אם עלו לא ירדו חייבין עליהן בחוץ וצ"ל דהכא מיירי בשאר מומין ולא בדוקין שבעין א"נ ר"ש משמיה דר"ע קאמר וליה לא ס"ל

כתב המנחת חינוך מצוה קפ"ו דבכורות חו"ל אם הקריבן בזה"ז בחוץ פטור אפילו אי קידשה לע"ל וכתב הרמב"ם ז"ל דהשוחט בזה"ז חייב מ"מ בכורות חו"ל כיון שאין מקריבין אותם במקדש דהוקש בכור למעשר דאינו בא מחו"ל אין ראוים לפתח אהל מועד וכתב דנ"מ אף להתוס' שכתבו דהשוחט בזה"ז פטור אפילו אי קידשה לע"ל משום דליכא מזבח מ"מ איכא נ"מ לענין העלאה בחוץ דחייב אף לשיטת התוס' מ"מ הנך בכורות כיון דאין ראוין לפנים אף על העלאה פטור ע"ש ותמהני דזה דכתבו התוס' דהעלאה בזה"ז חייב אע"ג דליכא מזבח מיירי בהעלאת מנחה שקמצה בפנים כמ"ש תוס' שם אבל בזבחים אף על העלאה פטור כיון דפטור על השחיטה גם על העלאה פטור דנפסל הקרבן ע"י שחיטת חוץ ובעלמא דחייב על העלאה בשוחטו בחוץ הוא מקרא דואליהם תאמר דכיון דחייב על השחיטה חייב נמי על העלאה אבל הכא דפטור על השחיטה על העלאה ג"כ פטור והתוס' דקדקו שם דמיירי בהעלאת מנחה שקמצה בכ"ש בפנים והעלה בחוץ דאי קמצה ג"כ בחוץ פטור על העלאה דאינו ראוי לפתח אהל מועד כיון דהקמיצה היתה בחוץ דבזה ליכא למימר דואליהם תאמר לערב פרשיות כיון דעל קמיצה בחוץ ליכא חיוב

עוד חקר שם המנחת חינוך באשם שנתערב בשלמים אי חייבים עליו בחוץ כיון דאינו ראוי בפנים מפני התערובת או דילמא כיון דכשר בפנים בדיעבד וזה דלכתחילה לא יקרב הוא רק משום דממעט בזמן אכילתו חייב והניח בצ"ע והנה אע"ג דכל שאם עלה לא ירד ג"כ חייבין עליו בחוץ וכ"ש היכא דבדיעבד כשר לגמרי צ"ל דחקירתו הוא עפ"י מ"ש בתוס' בזבחים נ"ט דזה דכל היכא שאם עלה לא ירד חייבין בחוץ הוא רק בהעלאה אבל בשחיטה בעינן שיהא ראוי בפנים לכתחילה מ"מ נראה דודאי כל שאינו פסול בפנים רק שאסור להקריבו בפנים משום איזה איסור חייבין בחוץ וראיה לזה מדאמרינן בפ' פרת חטאת באשם מחוסר זמן בבעלים שהקריבו בחוץ דדוקא לשמו פטור אבל שלא לשמו חייב ומקשינן אי הכי לשמו נמי חייב כיון שראוי שלא לשמו בפנים ומתרצינן מחוסר עקירה ע"ש ולמה צריך לזה ת"ל כיון דאסור לשוחטו שלא לשמו בפנים דהמחשב בקדשים לוקה א"כ אינו ראוי בפנים אלא ע"י איסור ול"ל לטעם דמחוסר עקירה ומוכח דכל שאינו פסול רק משום איזה איסור אינו ראוי בפנים חייבין עליו בחוץ וא"כ ה"נ באשם שנתערב בשלמים דרק אסור לכתחילה להקריבו משום מיעוט זמן אכילתו ואין בו משום פסול כלל דחייבין בחוץ [ועוד נראה ראיה ממ"ש תוס' חולין (מ' ע"א) ד"ה חייב בשוחט חטאת בחוץ בשבת לעכו"ם דחייב ג' חטאות והקשו כיון דמוקמינן לה בחטאת העוף דהוא קרבן יחיד א"כ אינו ראוי לפתח אהל מועד בשבת ותי' כיון דבפנים אם זרק הורצה חייבין בחוץ ע"ש ואע"ג דבשחיטה בעינן שיהא הקרבן ראוי ולא סגי במה שאם עלה לא ירד וע"כ דכל שהקרבן כשר לגמרי בדיעבד מה שיש איסור להקריבו מקרי ראוי לפתח אהל מועד וחייבין עליו בחוץ]

ח) הנה זה דמעלה בחוץ חייב הוא ודאי משום עבודה בחוץ דהא אמרינן בפ' פרת חטאת דהיוצק והבולל המסדר את השלחן כו' פטור משום דמה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה אבל זה דחייב השוחט בחוץ אם זה הוא ג"כ מדין עבודה בחוץ או אינה מטעם עבודה אלא על השחיטה קפיד רחמנא וחייבו בחוץ דהא אף בפנים אמרינן דשחיטה לאו עבודה היא ונראה דבזה פליגי הרמב"ם והראב"ד ז"ל פי"ח ממעה"ק דהשוחט עוף בחוץ חייב והמולק פטור וכתב הרמב"ם ז"ל הטעם מפני שהשחיטה בחוץ כשרה והרי היא כמליקה בפנים והראב"ד ז"ל השיג שם וכתב דאין זה הטעם אלא דלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה ע"ש. ונראה דלהרמב"ם ז"ל שוחט בחוץ בעינן דומיא דהכשרו בפנים וכיון דבעוף בחוץ השחיטה חשיבא כמו מליקה בפנים חשיב דומיא דהכשרה בפנים וזה דהוצרך להרמב"ם ז"ל לתת טעם דהוי כמליקה בפנים נראה דס"ל דשחיטה היא ג"כ מטעם עבודה ועבודה בחוץ בעינן דומיא עבודה בפנים דאם העלה בחוץ והיתה חציצה בין הקרבן להעצים כגון שהעלה בשר ואימורים פטור כדאמרינן בזבחים (ק"י) משום דאין זה כעין הכשרה בפנים וא"כ ה"נ בשחיטה ומש"ה הוצרך לטעם דשחיטה בחוץ הוי כמו מליקה בפנים דמליקה ניתנה בפנים ושחיטה בחוץ ובחוץ הוי שחיטה עבודה כמו מליקה בפנים ואדרבה מליקה בחוץ אין זו עבודה דלא ניתנה מליקה אלא בפנים והראב"ד ז"ל ס"ל דשחיטה אין זה מטעם עבודה וא"כ א"צ לטעם זה דא"צ בחוץ כעין הכשירה בפנים וזה דחייב על השחיטה ולא על המליקה ולא תהוי מליקה כמו שחיטה משום דלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה והנה מת"י יומא (ל"ט) נראה דס"ל דשחיטה בחוץ הוא ג"כ מטעם עבודה שכתבו דמש"ה הגרלה לא חשיבא צורך פנים ושחיטה חשבינן לה צורך פנים אע"ג דשחיטה ג"כ לאו עבודה היא משום דשחיטה חשיב עבודה טפי דשייך בה פיגול וחייבין עליה בחוץ ע"ש ונראה דס"ל דשחיטה בחוץ הוא מטעם עבודה רק דלענין חוץ אף שחיטה חשובה עבודה כמו לענין דמפגלין בה: