מקדש דוד חלק ב קנה

זמן הא אמרינן בפסחים נ"ט דהקדים עולתו כשר משום דכתיב והעלה אשר העלה כבר ואפשר דרק אם הקדים עולתו לחטאתו כשר אבל אם הקדים אף לאשמו לא מהני אך עדיין יש לעיין הא קי"ל דאין מחוסר זמן לבו ביום ואף בהקדים חטאתו לאשמו נמי ליחייב בחוץ ואע"ג דאמרינן במנחות (ה' ע"א) בהקדים חטאתו לאשמו דיש מחוסר זמן לבו ביום כתבו בתוס' שם ד"ה אלא משום דעל השחיטה אינו שייך אין מחוסר זמן לבו ביום וכיון ששחטו קודם זמנו פסולה השחיטה אבל להתחייב בחוץ כל שראוי בו ביום חייבין עליו בחוץ וכדאמרינן ביומא (ס"ג ע"ב) בשני שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהן דחייבין עליהם בחוץ משום דראוין לשעיר הנעשה בחוץ ואע"ג דמחוסר עבודת היום משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ע"ש ועוד קשה טובא דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דאף אם שחט עולה או שלמים מחוסר זמן בבעלים בחוץ פטור והא אמרינן שם במתני' דעולה ושלמים מחוסר זמן בבעלים חייבין בחוץ וצ"ע

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** והנה בזה דאמרינן במתני' שם דהזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו עולותיהן מחוסר זמן בבעלים בחוץ חייבין משום דראוים בפנים בתורת עולת נדבה יש לעיין הא מצורע בתוך ימי ספירתו אינו ראוי להביא שום קרבן כדאמרינן במו"ק (ט"ו ע"ב) דמצורע אינו משלח קרבנותיו ואפילו בתוך ז' ימי ספירו ע"ש ומהרמב"ם פ"ב מהל' ביאת מקדש מוכח דאם הקריב הקרבן פסול דכתב שם דהמצורע אינו משלח קרבנותיו אבל המנודה יש בו ספק אם משלח קרבנותיו ולפיכך אם הקריבו עליו נרצה ע"ש ומוכח דבמצורע אף בדיעבד אינו מרצה וא"כ אמאי חייבין עליו בחוץ הא אין זה פסולו בקדש ויותר קשה שהרמב"ם ז"ל בעצמו כתב פ"ד מפסה"מ הלכה כ"ז עולת נזיר עולת יולדת עולת מצורע שהקריבן מחוסר זמן בבעלים כשרים היינו שהקרבן כשר לגמרי ומעלין איבריו לכתחילה והוא מהתוספתא פ"א דזבחים כמ"ש הכ"מ שם וקשה איך כשר עולת מצורע שהקריבו מחוסר זמן בבעלים הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ואפשר מ"ש הרמב"ם ז"ל במנודה דהוי ספק אם משלח קרבנותיו ולפיכך אם הקריבו עליו נרצה ומוכח דבמצורע אינו מרצה אין זה שהקרבן פסול רק דלא עלה לבעלים לשם חובה וצ"ע בזה אך מהרמב"ם פ"ד מפסה"מ נראה דס"ל דעולת נזיר עולת יולדת עולת מצורע שהקריבן מחוסר זמן בבעלים אף עולין לשם חובה כמ"ש הכ"מ שם וכן הביא התוי"ט בפ' פרת חטאת בשם הרמב"ם ז"ל דנפטור משום שהעולה דורן הוא ע"ש ויש לעיין איך נפטר המצורע בקרבנו הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ועכ"פ אינו עולה לו לחובה דהא מהרמב"ם מוכח דאינו מרצה ואפשר דמה דאמרינן דמצורע אינו משלח קרבנותיו היינו שאר קרבנות אבל קרבנות של צרעתו אם אין חסרון מצד מחוסר זמן אף בימי ספירו יכול להביאן אך לא משמע כן במו"ק שם דאמרינן דבזמן דאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה ומשמע דאינו ראוי להקרבת שום קרבן וצ"ע

אמרינן בזבחים שם דטעמא דר"ש דכל שראוי לבוא לאחר זמן שהוא בל"ת מקרא דלא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דאיכא לאו על הפסח ששחטו בבמה אי לימא לאחר חצות כרת נמי חייב אלא קודם חצות ע"ש הנה קשה הא אף קודם חצות נמי איכא כרת דאין מחוסר זמן לבו ביום לענין שחוטי חוץ כדאמרינן ביומא (ס"ב ע"ב) וצ"ע והנה התוס' שם כתבו ז"ל אלא לאו קודם חצות ואע"ג דראוי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד האי ליעקר קודם זמנו עכ"ל ויש לעיין ל"ל לטעם דאינו עומד ליעקר קודם זמנו דהא אפילו לאחר זמנו שעומד ליעקר מ"מ אי בעי עקירה פטור בחוץ דמחוסר עקירה כמחוסר מעשה כדאמרינן ביומא (ס"ג ע"א) ונראה דמה דהתוס' נחתו לטעם זה הוא משום דהכא אליבא דר"ש קיימינן וכיון דשמעינן לר"ש דכל העומד לפדות כפדוי דמי כל העומד ליזרק כזרוק דמי כו' א"כ ה"נ כל העומד לעקור כעקור דמי ולדידיה לא הוי מחוסר עקירה כמחוסר מעשה וכמו במחוסר פדיון אמרינן בב"ק ע"ו לר"ש דחשיב שחיטה ראויה לאכילה משום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ה"נ חשיב ראוי לפתח אהל מועד כיון דעומד לעקור ומש"ה כתבו התוס' דקודם זמנו אינו עומד להעקר וזה נראה ברור בכוונת התוס']

ו) כתב הראב"ד ז"ל פי"ח ממעה"ק על הרמב"ם ז"ל שכתב דשוחט בחוץ בלילה והעלה בלילה חייב וז"ל אין צורת ההלכה כפירושו כו' השוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כשוחט בחוץ ביום העלה בחוץ הרי כבר נפסל בשחיטה ואעפ"י שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ"כ חייב על העלתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פסולי חוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה דברי הכל פטור עכ"ל ויש לעיין טובא בדבריו הא הקטר חלבים ואברים כשר אף בלילה אף בפנים לכתחילה ומה נ"מ לענין העלאה אם העלה ביום או בלילה ואפשר היה לומר לפי מה דאמרינן ביומא (כ"ז ע"ב) זר שסידר את המערכה חייב ופרכינן וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר ומקשינן והא אברים ופדרים ומתרצינן סוף עבודה דיממא היא ע"ש א"כ זה דיש בהקטרת אברים משום זרות הוא רק משום דהוא סוף עבודה דיממא אך זה שייך בקרבן שהוקרב ביום מקרי הקטרת איברים שלו אף אם נקטרים בלילה סוף עבודה דיממא אבל בנשחט בלילה והוקטר בלילה דהכל היה בלילה לא שייך סוף עבודת היום א"כ כיון דלא הוי סוף עבודה דיממא לא חשיבא עבודה לענין זרות וה"נ דלא חשיבא עבודה לענין חוץ אך אי נימא כן תקשה דא"כ אפילו אם שחט בלילה והעלה ביום ג"כ יפטר כיון דהקטרת אברים כשרה בלילה וכל עבודה שהיא כשרה בלילה לא חשיבא עבודה אא"כ היא סוף עבודה דיממא א"כ אין חילוק בין עשאה ביום בין עשאה בלילה ואפשר לומר בכוונת הראב"ד ז"ל משום דאם שחט בלילה והעלה בלילה בפנים כה"ג לבד דפסול משום שחיטת לילה אינו ראוי ג"כ להעלאה משום אחר תמיד של בין הערבים דכל קרבן שנשחט אחר תמיד של בין הערבים אפילו נשחט ביום אסור להעלות אבריו כל הלילה כדאמרינן בפ' תמיד נשחט ואין זו איסור שאם עלה לא ירד דאפילו אם עלה לא מהני כדאמרינן בפסחים שם דמעלה ומלינה בראש המזבח ומקטיר למחר ולא מהני מה שהעלה למזבח שיהא מותר להקטיר בלילה א"כ קרבן שנשחט בלילה בפנים אינו ראוי להקטיר אבריו בלילה משום ב' דברים משום פסול לילה ומשום אחר תמיד של בין הערבים ולפ"ז אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור משום ב' דברים ואע"ג בשחט בחוץ בלילה דריבה הכתוב מקרא דאליהם תאמר לערב פרשיות דבשחטו בחוץ אף דאיכא פסול לילה מ"מ חייב על העלאה בחוץ כבר כתב שם הלח"מ דמקרא דאליהם תאמר מרבינן רק מעט יותר משוחט בפנים דהיינו רק פסול אחד של לילה לבד אבל בשחט בלילה והעלה בלילה דבפנים כה"ג אינו ראוי להעלאה עוד מטעם אחר לפי שהוא אחר תמיד של בין הערבים כה"ג לא מרבינן שיהא חייב בחוץ אך כ"ז דחוק לומר בכוונת הראב"ד ז"ל ודבריו צ"ע ובזה דאמרינן ביומא שם דאין לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר ופרכינן והרי אברים ופדרים סוף עבודה דיממא היא והרי תרומת הדשן תחילת עבודה דיממא היא