מקדש דוד חלק ב קנג

ומ"ש הירושלמי דפסח מאליו הוא משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה משמע דקודם הגרלה אם רוצה לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ צריך עקירה דאף קודם הגרלה כבר נקבעו לפנימיים ואם רוצה לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ צריך עקירה בשחיטה ויש לעיין איך מהני בזה עקירה אם כבר הוקבעו לפנימים בשלמא פסח לאחר זמנו דמהני עקירה התם גזיה"כ הוא דפסח לאחר זמנו שלמים הוא אלא דצריך עקירה ואשם מצורע מחוסר זמן בבעלים ששחטו שלא לשמו דאמרינן בזבחים (קי"ד ע"ב) דמהני עקירה הוא משום דאשם כשר שלא לשמו והוי נדבה וכיון דאינו עולה לבעלים לשם חובה והוי נדבה לא שייך פסול דמחוסר זמן בבעלים אבל הכא אם כבר נקבעו לחטאות הפנימיות מה שייך שע"י עקירה יהא כשר לחיצון אדרבה אם שוחטו לשם חיצון הוי חטאת ששחטה שלא לשמה דפסול לגמרי ואין לומר ג"כ דהוי כמו שעיר של הרגל שנאבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא דמתכפר ברגל אחר או בר"ח כדאמרינן בפ"ק דשבועות וכתבו התוס' שם (י' ע"א) משום דכשנאבד בטלה הפרשתו וה"נ כיון שנתכפר בפנימים באחרים בטלה הפרשתן ויכול לעשותן לחיצון הא אמרינן שם (י"ב ע"ב) דטעמא דיקרבו זה בזה הוא משום שכולן באין לכפר על מזבח החיצון אבל מפנימי לחיצון אי אפשר להשתנות אפילו נאבד כמ"ש תוס' שם ד"ה שמתחילה ול"ל ג"כ דלעולם קודם הגרלה ליכא כלל קביעות לפנימים ומ"מ שיקבע לחיצון צריך קריאת שם וזה הוי כמחוסר מעשה משא"כ בפסח דלאחר זמנו מאליו חל עליו שם שלמים דא"כ איך אמרינן שם בירושלמי דחייב קודם הגרלה משום דיכול לעשותו פנימי דהגרלה לא מעכבא נהי דהגרלה לא מעכבא הא מ"מ צריך לקרות עליו שם לפנימי ומוכח דחסרון קריאת שם לא הוי כמחוסר מעשה א"כ ה"נ לחיצון מפנימי ונראה לומר דס"ל להירושלמי דאף קודם הגרלה כבר נקבעו לפנימים וזה דיכול אח"כ לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ הוא מדין קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן וכתבו התוס' שבועות (י"ב ע"ב) דאעפ"י שאמרו על הקרבנות שהם תמידין אם ירצו לשנותן לזבח אחר רשאין דלב ב"ד מתנה עליהן א"כ זה שייך רק אם שחטו אח"כ לשעיר הנעשה בחוץ אף דהוקבעו מתחילה לפנימים לב ב"ד מתנה עליהם ואגלאי מילתא למפרע דלא היתה קביעותן לפנימים קביעות אבל בשחטן בחוץ דלא שייך סכין מושכתן א"כ אגלאי מילתא דקביעותן הראשונה לפנימים היתה קביעות א"כ לא שייך לומר שיתחייב עליהם בחוץ מפני שראוים לשעיר הנעשה בחוץ דכיון דאגלאי דקביעותן לפנימים היתה קביעות א"כ אין ראוין כלל לשעיר הנעשה בחוץ ותלמודא דידן דאמרינן דחייב משום דראוין לשעיר הנעשה בחוץ ע"כ ס"ל דקודם הגרלה ליכא קביעות כלל לפנימים

ומה דאמרינן שם בירושלמי לר"ח דאמר לא פליגי דמ"ד חייב בשלא קרב שעיר הנעשה בחוץ ומ"ד פטור בשקרב שעיר הנעשה בחוץ יש לעיין איך אפשר שיקרב שעיר הנעשה בחוץ קודם הגרלה הא שעיר הנעשה בחוץ אינו קרב אלא אחר עבודת היום ונפקא לן מקרא דמלבד חטאת הכפורים וצ"ע

ובפר של יוה"כ ששחטו בחוץ קודם וידוי יש לחקור אם חייב אי מקרי ראוי לפתח אהל מועד כיון דמחוסר וידוי והוי מחוסר מעשה בגופו ואע"ג דבשאר קרבנות ששחטן בחוץ מקרי ראוי לפתח אהל מועד ואע"ג דמחוסר סמיכה והוי מחוסר מעשה בגופו דהתם הוא משום דסמיכה לא מעכבא אבל בוידוי למ"ד דקאי חוקה על דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אם הקדים עבודה אחרת לוידוי פסול כמ"ש רש"י ז"ל יומא (ס' ע"א) וכ"ש שלא עשאו כלל ובירושלמי יומא פ"ו הלכה ב' תלינן אי וידוי הפר מעכב היינו אם שחטו בלא וידוי אי צריך להביא פר אחר בפלוגתא דר"י ור"ש אי וידוי שעיר המשתלח מעכב אך אפשר דבשביל זה דמחוסר וידוי לא מקרי אינו ראוי לפתח אהל מועד שהוידוי הוא מסדר עבודותיו של הפר ואע"ג דבשביל הוידוי עצמו לא מקרי ראוי לפתח אהל מועד כמו בשעיר המשתלח דלא מקרי ראוי לפתח אהל מועד בשביל הוידוי מ"מ שיהא נקרא אינו ראוי לפתח אהל מועד בשביל מחוסר וידוי ג"כ לא אמרינן כיון שהוידוי הוא מסדר עבודותיו א"כ ראוי הוא להתודות עליו ולהקריבו אח"כ ולא דמי למחוסר הגרלה דאמרינן דמקרי מחוסר מעשה בגופו דההגרלה אינה מסדר עבודותיו של השעיר דאל"כ ל"ל למילף ביומא ה' מקראי דסמיכה לא מעכבא דאי מעכבא א"כ לא משכחת לה קרבן שיהו חייבין על שחיטתו בחוץ דהא אינו ראוי לפתח אהל מועד דמחוסר סמיכה ואין לומר דהחיוב הוא אם כבר סמך עליו בפנים הא בעינן תכף לסמיכה שחיטה והוי דאורייתא ואי מחוסר פסיעה אחת מסמיכה לשחיטה לא מקרי תיכף כדאמרינן בזבחים (ל"ג) דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא משום דסמיכתו בשער נקנור אי אפשר להיות תיכף לסמיכה שחיטה א"כ כ"ש בשהוציא הקרבן לחוץ ושחטו כיון שהוציאו בטלה סמיכתו וצריך לחזור ולסמוך עליו ודוחק לומר דאיסור שחוטי חוץ יהיה רק בקרבן נשים דאין בהם סמיכה וצ"ל כיון דהסמיכה מסדר הקרבתו לא מקרי בשביל חסרון סמיכה אינו ראוי לפתח אהל מועד] וזה דפסח ששחטו לאחר זמנו בחוץ דפטור משום דמחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמי ואע"ג דהעקירה היינו שישחטנו לשם שלמים זהו מסדר עבודותיו דאפילו אם היו שלמים מתחילתן ג"כ בעינן לכתחילה זביחה לשמן התם אין זה כשאר מחוסר מעשה היינו דעדיין אינו ראוי לפתח אהל מועד דהכא ודאי ראוי תיכף לפתח אהל מועד שישחטנו לשם שלמים רק התם הטעם כיון דצריך עקירה וקודם עקירה שם פסח עליו ובתורת הקרבן שהוא עתה דהיינו בתורת פסח אינו ראוי לפתח אהל מועד לא איכפת לן מה שראוי תיכף בפנים בתורת שלמים כיון שאינו ראוי בפנים בתורת הקרבן שהוא עתה אין חייבין עליו בחוץ (ובקן סתומה שהקריבו בחוץ יש לחקור אם חייב כיון דאין הקינים מתפרשין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אי הוי כמחוסר מעשה ואע"ג דאמרינן דשעירי יוה"כ קודם הגרלה חייבין עליהם בחוץ הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ ואע"ג דמחוסר עדיין קריאת שם לשעיר החיצון התם כבר יש עליו שם חטאת ומחוסר רק קריאת שם אי לחיצון או לפנימי והכא בקינין מחוסר קביעות אי לעולה אי לחטאת אפשר דבכה"ג חשיב מחוסר מעשה טפי]

ד) פסק הרמב"ם ז"ל בשלהי מעה"ק בחטאת שקיבל דמה בב' כוסות ונתן אחד בפנים ואחד בחוץ חייב והקשה עליו הראב"ד ז"ל דבין למ"ד כוס עושה חברו דיחוי ובין למ"ד כוס עושה חברו שירים פטור בחוץ והכ"מ הקשה שם מההיא דשלהי השוחט והמעלה דאמרינן דלמ"ד כוס עושה חברו דיחוי פטור על השני בחוץ ולמ"ד דהוי שירים רק לר' נחמיה חייב דאי"ל שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב א"כ לדידן דס"ל שירים בחוץ פטור ודאי פטור וכתב דשמא גירסא אחרת היה להרמב"ם ז"ל בדברי הש"ס ע"ש וכן נראה בפי' המשנה שם שהביא רק הרישא מהמשנה דחטאת שקיבל דמה בכוס אחד אבל הסיפא דחטאת שקיבל דמה בב' כוסות לא הביא כלל ע"ש] אבל מ"מ יש לעיין הא טעמא בעי אמאי חייב על כוס השני בחוץ כיון שכבר כיפר בראשון בפנים ועוד יותר שהרמב"ם ז"ל בעצמו פסק פ"ב מפסה"מ דכוס עושה חברו דיחוי א"כ איך חייב עליו בחוץ ונראה לפרש טעמו של הרמב"ם ז"ל דהנה בזבחים (קט"ו ע"ב) אמרינן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם כו' שפטור ת"ל עולה מה עולה שראויה להעלאה אף כל שראויה להעלאה ע"ש ול"ל קרא להכי תיפוק ליה דאינו