מקדש דוד חלק ב קנא

הבשר שבא מחמת ידים רק כיון דעובד בטומאת הגוף עבודתו פסולה א"כ אף כשמקצת גופו טמא שידיו טמאות ג"כ תהא עבודתו פסולה וע"כ מדרבנן דטומאת ידים אינה אלא מדרבנן ומה שירצה ציץ על טומאה זו הוא משום דעל טומאה דרבנן ג"כ מרצה ציץ כדאמרינן בפסחים (ט"ז) דלמ"ד טומאת משקין דרבנן זה דמרצה ציץ על הדם הוא מדרבנן והאיבעיא של הירושלמי הוא כיון דאין ציץ מרצה על טומאת הגוף א"כ אינו מרצה נמי על טומאת הידים או שאני טומאת ידים דקיל וכמו שמרצה הציץ על טומאת התהום אף שהוא טומאת הגוף ובזה אפשר ליישב מה שהקשה המל"מ פ"ד מהל' ביאת מקדש על הירושלמי הא אין טומאת ידים במקדש ע"ש וי"ל דזה דאמרינן אין טומאת ידים במקדש אינו שהמקדש מקוה טהרה הוא על הידים כשהיו ידיו טמאות ונכנס למקדש נטהרו רק שאינו מתטמא בטומאת ידים במקדש ואם היו ידיו טמאות קודם שנכנס למקדש ואח"כ נכנס רק שאינו מטמא אחרים בידיו אבל הידים בעצמן לא נטהרו [וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' אבות הטומאות הלכה ו' שכתב אין טומאת ידים במקדש כו' אלא הנוגע באוכלין טמאים וכיוצא בהן בין שנגע במקדש בין שנגע חוץ למקדש ונגע בקדשים במקדש לא טמאן עכ"ל] א"כ האיבעיא של הירושלמי אי מרצה ציץ על טומאת ידים היינו מדין עבודה בטומאת הגוף משכחת לה שפיר שנטמאו ידיו חוץ למקדש ונכנס ועבד עבודה דידים גופייהו לא נטהרו: סימן כז. שחיטה והעלאה בחוץ

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר קדשים ז"ל ואין מקריבין שום קרבן מהם אלא במקדש באיזה מקום שיהיה המקדש והואיל והודיענו רחמנא בתורה שהמקום הרמוז אליו הוא הר המוריה אין רשות להקריב בכל הארץ זולתי בירושלים ובמקום הרמוז בהר המוריה בלבד מכל ירושלים עכ"ל

והנה בדברי הרמב"ם ז"ל אלו יאירו דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' בית הבחירה הלכה י' ז"ל ב"ד שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על עזרה מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד מקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו עכ"ל והקשו על הרמב"ם ז"ל אמאי לא ימשכו העזרה רק עד הר הבית ולא יותר ומדברי הרמב"ם ז"ל בהקדמתו יובנו דבריו אלו כי מקום אשר יבחר הוא הר המוריה ואין מקריבין שום קרבן חוץ להר המוריה ובפ"ה מהל' בית הבחירה הלכה א' כתב הרמב"ם ז"ל הר הבית והוא הר המוריה היה ה' מאות אמה על ה' מאות אמה כו' א"כ אי אפשר להוסיף יותר מהר הבית לפי שהוא הר המוריה ואין מקריבין שום קרבן חוץ להר המוריה ולא מהני שם הקידוש דאינו בכלל המקום אשר יבחר ובהר המוריה עצמו היה יכולים לקדש כל מקום שירצו וקידשו מה שקידשו ויכולים להוסיף אח"כ

אמרינן בבכורים פ"א משנה י' ומנין שהוא חייב באחריות עד שיביאם להר הבית שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית ע"ש ואע"ג דהר הבית הוא מחנה לויה אין להוכיח מזה דמחנה לויה בכלל בית ה' רק כיון דכל הר הבית הוא בכלל מקום אשר יבחר רק שקידשו ממנו בשירי מנחה ובשיר רק מה שקידשו א"כ י"ל דזה דצריך קידוש הוא רק לענין הקרבה אבל לענין הבאת בכורים שיהא קרינן ביה תביא בית ה' אלקיך א"צ קידוש וכיון דכל הר הבית בכלל המקום אשר יבאר קרינן בו' בית ה' אלקיך אך אם יוסיפו על מחנה לויה יותר מהר הבית דהא ודאי יש להוסיף על מחנה לויה דאם יקדש כל הר הבית לעזרה ע"כ מחנה לויה חוץ להר הבית אם יביא לשם לא יפטר מאחריות דאין מחנה לויה בכלל בית ה' [וכן י"ל בזה דלא יכנוס אדם להר הבית במקלו כו' דאינו משום דמחנה לויה בכלל מורא האמורה במקדש רק משום דכל הר הבית בכלל מקדש רק להקרבה צריך ג"כ קידוש בשירי מנחה אבל לענין מורא א"צ קידוש]

ב) אמרינן בזבחים (ק"ז ע"ב) המעלה בזה"ז ר"י אמר חייב ר"ל אמר פטור ר"י אמר חייב קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל כו' והקשו בתוס' שם נ"ט ד"ה עד הא אינו ראוי לפתח אהל מועד כיון דליכא מזבח ותי' דמיירי הכא במנחה שנקמצה בפנים דיכול להקטיר במקום המזבח א"נ בהעלאת קטורת דא"צ מזבח כדאמרינן דמזבח שנעקר מקריבין במקומו קטורת ע"ש והנה הרמב"ם ז"ל פי"ט מהל' מעה"ק הלכה ט"ו כתב מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אעפ"י שאין בית מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל עכ"ל א"כ אפילו בזבחים נמי חייב וקשה קושית התוס' הא אינו ראוי לפנים משום חסרון מזבח והיינו דאין הקרבן ראוי לפנים לא לשחיטה ולא לזריקה דלזריקה אינו ראוי דליכא מזבח לזרוק עליו את הדם ולשחיטה אינו ראוי משום דבעינן וזבחת עליו כו' כדאמרינן שם נ"ט דאם נפגם המזבח אינו ראוי לשחיטה והנה מצד דאין הקרבן ראוי לזריקה בפנים י"ל דלענין שיתחייב בחוץ א"צ שיהא ראוי בפנים לזריקה דאם ראוי בפנים לשחיטה מקרי ראוי לפתח אהל מועד מיהו מלשון הראב"ד ז"ל פי"ח ממעה"ק הלכה י"א לא משמע כן שכתב שם גבי שעיר המשתלח בחוץ שאינו חשיב ראוי לפתח אהל מועד משום וידוי וז"ל אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אעפ"י שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבוא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' עכ"ל ומשמע קצת דבעינן דוקא שיהא ראוי לפנים לזריקה ולהקטרה מ"מ אפילו אי נימא כן דזה דראוי לפנים לשחיטה ולקבלה לא מקרי ראוי לפתח אהל מועד היכא דליכא מזבח אין לפטור השוחט בחוץ משום דאינו ראוי לפתח אהל מועד לזריקה דיכול הוא ליתן הדם בפנים דהדמים הנתנים בחוץ שנתנן בפנים אם עלה לא ירד ואע"ג דבזה"ז בפנים ג"כ ליכא מזבח הזהב מ"מ יכול הוא ליתן הדם בין הבדים דהדמים הנתנים בפנים שנתנן בחוץ דאם עלה לא ירד הן אפילו הדמים הנתנים על בין הבדים ועל הפרוכת וכן הדמים הנתנים בחוץ שנתנן בפנים הוא ג"כ אם נתנן על הפרוכת או בין הבדים כיון דאותו המקום אית ליה הכשירא לאותן הדמים הנתנין שם אם נתן שם הדמים הנתנין בחוץ אם עלה לא ירד והזאת בין הבדים הוא על הרצפה ולא בעינן שום דבר דאף במקדש שלא היו בדים ג"כ היה נותן כדאמרינן במנחות (כ"ז ע"ב) דבעינן רק מקום המקודש לקדש א"כ יכול ליתן שם אף בזה"ז וכיון דאפשר לעשות זריקה בפנים שאם עלה לא ירד מקרי ראוי לפתח אהל מועד וחייבין עליו בחוץ וכמה שהוכיחו התוס' בזבחים (ס"א ע"א) ד"ה קודם דאף בשאר קדשים בעינן פתיחת דלתות ההיכל דאם רק בשלמים א"כ בשלמים נמי אם עלו לא ירדו וא"כ אמאי שלמים ששחט בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור הא ראוי לפנים שאם עלה לא ירד וסבירא שם להתוס' דאף דאינו ראוי בפנים אלא בענין שאם עלה לא ירד ג"כ חייבין עליו בחוץ מיהו בזבחים (נ"ט ע"ב) וביומא (ס"ג ע"א) כתבו שם בגונא אחרינא] א"כ ה"נ כיון דהקרבן ראוי לפנים לתת בין הבדים שאם עלה לא ירד חייבין עליו בחוץ אך על