מקדש דוד חלק ב קמז

לא דחי טומאה מ"מ שפיר י"ל כיון דחשיב י"ל תשלומין טומאה רק דחויה ולא הותרה וכמה שרצה לומר הגבורת ארי

והנה השעה"מ השיג עמ"ש בתוס' דפסח כיון שאינו ק"צ גמור רק שבא בכנופיא אפילו למ"ד טומאה הותרה בצבור ג"כ מהדרינן אטהרה וכתב דאין חילוק בין פסח לשאר קרבנות צבור ע"ש והנה קשה דאי נימא כן דאין חילוק בין פסח לשאר ק"צ א"כ הא דאמרינן בפ' כיצד צולין (ע"ט ע"א) דאם ישראל וכ"ש טהורים והכהנים טמאים יעשו בטומאה וכל דיני פסח הבא בטומאה עליו ומותרים טמאי מתים לאוכלו ואע"ג דיכולים הכהנים הטמאים שלא ליגע בבשר ויהא הקרבן נאכל בלי דיחוי טומאה על האכילה כדאמרינן בירושלמי פ' כ"צ דכל קרבן צבור הבא בטומאה ולא נגעו בבשר מותרים לאוכלו ומ"מ בפסח היכא שהכהנים טמאים מותרים לכתחילה ליגע בבשר כמ"ש תוס' שם ד"ה או דאע"ג דאפשר להם שלא ליגע בבשר מותר ליגע דכיון דאישתרי טומאת אימורים שצריכים ליגע בהם אשתרי נמי טומאת בשר לכתחילה ע"ש [ועיין בגה"ש שם] וא"כ למ"ד טומאה הותרה בציבור כיון דלדידיה אפילו אי איכא בהאי בית אב טמאים וטהורים רשאים טמאים להקריבו כדאמרינן ביומא (י' ע"ב) א"כ בפסח אי נחשביה כק"צ גמור דהותרה טומאה אצלו א"כ לעולם בפסח אפילו הקהל והכהנים וכ"ש טהורים יהיו יכולים טמאים להקריבו כשאר ק"צ דאע"ג דאיכא טהורים רשאים טמאים להקריבו לכתחילה ועכ"פ באופן שלא יגעו בבשר שיהא מותר הבשר באכילה דמ"ש משאר ק"צ וא"כ אם הקרבתו מותר בטמאים אם לא יגעו בבשר מותרים אף ליגע בבשר דהא אם הכהנים טמאים אע"ג דיכולים שלא ליגע בבשר מ"מ נעשה בטומאה כיון דאישתרי טומאת אימורים אישתרי נמי טומאת בשר וה"נ כיון דרשאים טמאים לכתחילה להקריבו ואשתרי טומאת אימורים כשאר ק"צ אף דאיכא טהורים מקריבין טמאים ונוגעים באימורים אשתרי נמי טומאת בשר ואף לאוכלו אח"כ יהא מותר כמו אם הכהנים טמאים דמ"ש אם הכהנים טמאים או הכהנים טהורים דלמ"ד טומאה הותרה בצבור אין חילוק בק"צ בין הכהנים טמאים או טהורים א"כ לפ"ז פסח לעולם יהא קרב בטומאה ויכולים טמאי מתים לאוכלו כמו בהיו הכהנים טמאים וא"כ לדידיה ליכא דין פסח הבא בטומאה כלל דכל פסח בא בטומאה וע"כ פסח שאני ואם אין הכהנים טמאים אסור להקריבו בטומאה ואינו כשאר ק"צ לענין זה וע"כ משום דאינו ק"צ גמור אלא בא בכנופיא וכמ"ש בתוס'

הנה עמ"ש תוס' יומא (ז' ע"ב) בההיא דכ"ג ביוה"כ יוכיח שהקשו למה צריך ציץ לרצות הא ק"צ הוא ומ"ש מטומאת גברי דליכא ריצוי ציץ ובכ"ז הודחה בצבור ותי' דזה דצריך ריצוי ציץ הוא רק לענין שלא יהא צריך לכתחילה להביא אחרת תחתיה והקשה ע"ז הגבורת ארי מההיא דפסחים (ע"ז) גבי ה' דברים הבאים בטומאה ואין נאכלים בטומאה ואמרינן שם סברוה דכ"ע טומאה דחויה בצבור ובעי ציץ לרצויי וציץ אינו מרצה על אכילות לימא דלא כר"י דאמר אם אין בשר אין דם כו' ומוכח דלמ"ד טומאה דחויה בצבור צריך ציץ לרצויי ובלא"ה פסול ודחה שם דברי התוס' מכח קושיא זו ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ דהנה זה שכתבו התוס' דאף אם טומאה דחויה בצבור א"צ ציץ לרצות רק לענין לכתחילה והוכיחו מטומאת הגוף דאין ציץ מרצה ומ"מ דחויה בצבור היינו דהראיה דזה דטומאה דחויה בצבור אין זה רק דיחוי על האיסור של טומאה כי גם מכשיר את העבודה דהא טומאת הגוף ג"כ דחויה בצבור ואע"ג דליכא ע"ז ריצוי ציץ ומ"מ הקרבן כשר וביחיד כה"ג כל שנעשה בטומאת הגוף הקרבן פסול ומוכח דזה דטומאה דחייה בצבור מדחה גם הפסול וא"כ ה"נ בטומאת הקרבן כיון דטומאה דחויה בצבור מדחה גם הפסול ואינו צריך ציץ לרצות אך כל זה שייך רק בדבר שעושין בו עבודה כגון שנטמא הדם דהעבודה דוחה טומאה דלענין שידחה טומאה בעינן שיהא שם עבודה עליה ולא סגי במה שהוא צורך קרבן בעלמא וכמו במליחת הקרבנות דאמרינן במנחות (כ"א ע"א) תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה וכתב רש"י ז"ל תקריב בשבת ובטומאה אם קרבן צבור הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות עכ"ל א"כ זה שייך בנטמא הגוף או שנטמא הדם כיון שעושה עבודה בהדם א"כ העבודה דוחה טומאה ומכשרת את הדם ואת הגוף אך כשעושה עבודה בהדם ונטמא הבשר ואין שום עבודות בהבשר רק לזריקת הדם צריך שיהא כזית בשר ע"ז אינו שייך מדין עבודה דוחה טומאה שיהא הבשר חשיב כטהור כיון שאין עושה שום עבודות בהבשר רק הוי כמו תנאי אין העבודה יכולה לדחות אותה ומש"ה צריך ציץ לרצות אבל למ"ד טומאה הותרה בצבור אין פסול כלל של טומאה בקרבנות צבור וא"צ ציץ לרצויי א"כ ל"ק מההיא דפסחים דהתם אמרינן רק דצריך לרצות ציץ על הבשר שיוכל לזרוק עליו את הדם אבל בההיא דכ"ג ביוה"כ יוכיח כו' דמיירי שנטמא הדם בזה אף בלא ציץ כשר משום דטומאה דחויה בצבור ואין להקשות למה כתבו התוס' דזה דצריך ציץ ביוה"כ הוא רק לענין לכתחילה שלא יהא צריך להביא אחרת ולא כתבו דצריך ציץ לענין שאם נטמאו האימורים שיוכל לזרוק את הדם משום דע"ז אינו שייך למפרך כ"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומרצה דנהי בשעת הזיית הדם אין הציץ על מצחו אבל אח"כ כשמקטיר האימורים שהוא העבודה שבחוץ אז הציץ על מצחו ומרצה אז ואע"ג דבשעת הזאת הדם צריך להיות אימורים להזות עליהם את הדם מ"מ כיון שבשעת הקטרת אימורים יהיה הציץ על מצחו ויהיה אפשר להקטירם דבק"צ אם נטמאו האימורים מקטירין אותן לכתחילה ע"י ריצוי ציץ כדאמרינן בפסחים (ע"ח ע"א) א"כ כיון שיהיה אפשר אח"כ להקטיר האימורים א"כ יש בשר ויכול להזות עליהם את הדם

אך זה יש לעיין על דברי התוס' שכתבו דביוה"כ לענין שלא יהא צריך לכתחילה להביא קרבן אחר בעינן תרתי ריצוי ציץ וק"צ דוחה טומאה דבשלמא מה דלא סגי בטומאה דחויה לבד כיון דרק דחויה צריך לאהדורי אטהרה ומדאורייתא צריך לאהדורי אטהרה דכל שאפשר לא דחי אבל קשה בשביל ריצוי ציץ לחודא אמאי יהיה צריך להביא קרבן אחר אם נטמא הא מדאורייתא ע"י ריצוי ציץ יכול להקריב לכתחילה ואפילו בקרבן יחיד וכמ"ש התוס' פסחים (ע"ח ע"א) ד"ה הא ורק מדרבנן אסור לכתחילה ע"ש וא"כ כיון דזה דאינו מקריב לכתחילה ע"י ריצוי ציץ הוא רק מדרבנן א"כ ביוה"כ בנטמא הדם אמאי לא יזרוק הדם לכתחילה ויהא צריך לומר הבא בהמה אחרת ולשחוט ביוה"כ ולעשות מלאכה דאורייתא דהא אמרינן ביבמות (צ' ע"א) דזה דדם שנטמא וזרקו במזיד דלא הורצה הוא רק לענין להתיר בשר באכילה אבל לא להביא קרבן אחר כיון דמדאורייתא ציץ מרצה אין כח בידי חכמים להצריכו קרבן אחר ולעייל חולין בעזרה א"כ הכא איך יש כח בידי חכמים להצריכו להביא בהמה אחרת ולעשות מלאכה דאורייתא ביוה"כ בשלמא זה דמקשינן ביבמות מדם שנטמא וזרקו במזיד ולא מקשינן ממה שאינו זורק לכתחילה אף דמדאורייתא זורק לכתחילה הוא משום דבכה"ג חשיב שב וא"ת מה שאינו זורק וממילא למחר כיון שנפסל הדם חייב להביא קרבן אחר מדאורייתא אבל כאן ביוה"כ דצריך להביא קרבן האחר בו ביום כיון דיש דם כשר לפניו דמדאורייתא יכול להזות איך שרי מדאורייתא להביא אחר ולעשות מלאכה

ונראה לומר דרק אחר שהוקרב הקרבן לגמרי ואינו פסול רק מדרבנן כההיא דיבמות שכבר זרקו במזיד כיון דמדאורייתא הציץ מרצה אין אומרים לו להביא בהמה אחרת משום חולין בעזרה אבל הכא בשנטמא הדם