מקדש דוד חלק ב קמה

בשבת תיפוק ליה מדאצטריך קרא דתקריב אפילו בשבת דמליחה דוחה שבת וע"כ דזה אינו רק בהקטר חלבים דבשאר דברים אין במליחה משום מלאכה דאין עיבוד באוכלין ורק בחלבים הוי מליחה מלאכה משום דאינו אוכל גמור כמ"ש הר"ן ז"ל בביצה א"כ ממילא שמעינן דהקטרת חלבים דוחה שבת] יש לחקור זה דאמרינן דאברים שנתותרו מע"ש כשעושה מערכה לצורך עבודת היום מותר להקטירן אם זה דוקא באברי ק"צ שנתותרו מע"ש דזה דאין דוחין את השבת הוא רק משום דהוי עולת חול זה מהני רק שלא לעשות להם מערכה בפ"ע אבל בשעת עשיית המערכה לעבודת היום כיון דעולת שבת דוחה עתה את השבת דוחין אף הם אבל לעולם הדיחוי הוא משום דק"צ דוחה שבת אבל באברי קרבן יחיד לא וצ"ע בזה

ה) אמרינן במנחות (ס"ג ע"ב) דהעומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש סאין ואמרינן שם הטעם דבחול מייתינן מחמש דהכי שביחא מילתא ובשבת משלש דמוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה וכתב רש"י ז"ל דמוטב שיחלל פעמים הרבה שבת במלאכה אחת כגון שירקד הג' סאין פעמים הרבה עכ"ל ויש לעיין מה איסור שבת יש כשמרקד פעמים הרבה דהפעם השני אין בו משום מלאכה כדאמרינן בביצה דשונין בקמח וכתב רש"י ז"ל דהשונה אינו מרקד דהא בין בחול בין בשבת לא היה שם אלא י"ג נפה רק שונה פעם שניה וצ"ע [ועל זה דאמרינן שם ואל ירבה במלאכות הרבה כתב רש"י ז"ל מלאכות הרבה שיקצור ויזרה ויברור וירקד ג' סאין יותר עכ"ל והנה זה דלא חשיב נמי מעמר הוא משום דאותה מלאכה לא דחתה שבת בעומר דמערב יו"ט היו עושין כריכות במחובר כדאמרינן שם במתני' (ס"ה ע"א) אך יש לעיין אמאי לא חשיב נמי דש]

ו) זה דקי"ל דאין שבות במקדש כתבו התוס' מנחות (צ"ז ע"א) ד"ה לא דאיכא שבות דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים וציר העליון ע"ש ובסוכה (נ' ע"ב) גבי שמחת בית השואבה כתבו התוס' אע"ג דכלי שיר הוא רק שבות כיון שהיו שם הרבה כלי שיר גזרו אף במקדש ע"ש והנה עוד יש להוסיף דאשכחן שבות דלא התירו במקדש כגון סמיכה דלב"ש חגיגה סומך עליה מערב יו"ט משום שבות ולב"ה דשרי הוא רק משום דס"ל תכף לסמיכה שחיטה ואי אפשר מאתמול והוא צורך הקרבן דדוחה יו"ט וכן בגחלים של הקטורת שנתפזר מהם כקב גחלים אמרינן בתמיד דבשבת כופה עליהם פסכתר וכן על שרץ שנמצא במקדש ואין מוציאין אותו משום מוקצה ועיין מל"מ הל' ביאת מקדש] וכן אמרינן בביצה (כ' ע"ב) בנדרים ונדבות אם עבר ושחטן ביו"ט וכן בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דאם היה שבת לא יזרוק משום דהוי שבות ע"ש

והנה זה דאמרינן בביצה שם בנדרים ונדבות דעבר ושחטן ביו"ט דזורק את הדם כדי להקטיר אימורים לערב ואע"ג דזריקת הדם שבות היא ביו"ט מותר כדי להקטיר האימורים לערב ובמנחות (מ"ח) מקשינן על ההיא דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או שלא בזמנן דזורק את הדם ואם היה שבת לא יזרוק ואמאי נימא עמוד וחטא כדי שתזכה היינו שיזרוק את הדם כדי להקטיר האימורים לערב ומתרצינן דעמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן היינו שיזרוק את הדם בשבת כדי להקטיר האימורים לערב שהוא בחול לא אמרינן ויש לעיין מאי שנא דיזרוק את הדם כדי להקטיר אימורים לערב היינו בשביל תקנת האימורים ואמאי לא יזרוק את הדם בשביל תקנת הדם עצמו שלא יפסל בשקעה"ח וא"כ הו"ל עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת וצ"ע ובזה דאמרינן דזורק את הדם ביו"ט כדי להקטיר אימורים לערב יש לחקור אם שופך גם השירים ביו"ט דהא אפשר לעשותן בלילה כדאמרינן בר"פ ב"ש דשירים באין בלילה או אפשר כיון דהתחיל בזריקה גומרה]

והנה בעירובין (ק"ג) על הא דאמרינן שם דשבות מקדש במקדש התירו שבות מקדש במדינה לא התירו מקשינן מההיא דמשלשלין את הפסח לתנור עם חשכה והא הכא שבות מקדש במדינה הוא אשתיק כו' א"ל אמאי לא תשני ליה בני חבורה זריזין הן כו' והנה יש לעיין דהא אמרינן בשבת י"ט שם במשנה נמי דמאחיזין את האור במדורת בית המוקד עם חשכה ואמרינן שם בגמרא הטעם דכהנים זריזים הם ע"ש ול"ל טעם דכהנים זריזים הם תי"ל דאין שבות במקדש דהכא שבות של מקדש במקדש הוא ואי נימא דשבות מקדש במקדש היינו בעזרה עצמה אתי שפיר דלשכת בית המוקד הקטן שהיתה שם המדורה היתה בחול כדאמרינן בתמיד ובמדות ולפ"ז היה מתיישב ג"כ מה שהקשו תוס' בסוכה אמאי חליל של בית השואבה אינו דוחה שבת ויו"ט הא אין שבות במקדש דשמחת בית השואבה היתה בעזרת נשים ואין זו שבות מקדש במקדש וביומא (ל"ד ע"ב) בההיא דאם היה כ"ג איסטניס דמחמין ליה עששיות של ברזל מערב יוה"כ ומטילין לתוך הצונן ומקשינן והא מצרף ומתרצינן משום דהוי דבר שאינו מתכוין ואפילו לר"י דס"ל דבר שאינו מתכוין אסור הכא צירוף דרבנן הוא וכתב רש"י ז"ל דלא גרסינן הכא ואין שבות במקדש דהא תלה טעמא באינו מתכוין והתוס' שם גרסי לה ע"ש וי"ל דטעמו של רש"י ז"ל דהכא לא הותר משום אין שבות במקדש משום דטבילתו הראשונה של כ"ג היתה ע"ג שער המים שהיה בחול כדאמרינן ביומא (ל"א ע"א) ואין זה שבות מקדש במקדש

והנה בדיני אין שבות במקדש נראה לומר דרק שבות התירו אבל טלטול מוקצה לא דחמיר טפי וכמ"ש בת"י ביצה (ג' ע"ב) שהקשו על הא דאמרינן שם בביצה שנולדה בשבת וביו"ט דספיקה אסורה הא הוי ספיקא דרבנן וכתבו דמוקצה חמירא והוי כעין דאורייתא עכ"ל דהא חזינן דשבות יותר חמור לא התירו במקדש כמו ציר העליון וכתבו התוס' בעירובין (ק"ב ע"ב) ד"ה והעליון דמש"ה אסור להחזיר ציר העליון דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש ע"ש א"כ כ"ש מוקצה דחמיר טפי דהוי כעין דאורייתא ובזה תתיישב הקושיא אמאי אין סידור הקנים דוחה שבת אע"ג דאינו אלא שבות דהתם האיסור משום מוקצה כדאמרינן בשבת (קכ"ג) דקנים קודם התרת כלים נשנו ולא הותר במקדש וכן בשרץ הנמצא במקדש וגחלים דאין מכבדין אותם בשבת דהתם נמי משום מוקצה הוא וזה דאמרינן בשופר דר"ה שחל להיות בשבת דבמקדש תוקעין וכתב רש"י ז"ל ר"ה (כ"ט ע"ב) משום דאין שבות במקדש ואע"ג דשופר הוא מוקצה כדאמרינן בשבת (ל"ה ע"ב) התם זה דהוי מוקצה הוא משום דהוא כלי שמלאכתו לאיסור אך כיון דאין שבות במקדש ומותר לתקוע א"כ ממילא מותר אף לטלטל אבל בסידור הקנים אע"ג דאין איסור בסידורן מ"מ הא אמרינן דקנים קודם התרת כלים נשנו וא"כ אף כלי שמלאכתו להיתר ג"כ הוי מוקצה ומוקצה לא התירו במקדש ובזה מתיישב שפיר מ"ש הרמב"ם ז"ל בשלהי הל' בית הבחירה שלא היו בולשין את העזרה בשבת בנר שבידם אלא בנרות הדולקות שם מע"ש והקשה הכ"מ שם הא אין שבות במקדש ועיין במל"מ שם] ולפ"ז כיון דאיסור טלטול נר דולק בשבת הוא משום מוקצה כדאמרינן בשבת לא התירו במקדש: