מקדש דוד חלק ב קמד

שנפסקה לו נימא בכנורו דאינו מגוף הקרבן ודוחה שבת מדין מכשירין וצ"ל לרש"י ז"ל דכל המכשירין אף שאינן לתיקון גוף הקרבן מ"מ אם הם לצורך הקרבת הקרבן הם מכשירים אבל בהזאה שנטמאו הבעלים אין ההזאה צורך הקרבת הקרבן רק שיהו הבעלים ראוים להבאת הקרבן ומש"ה אין עליה תורת מכשירין ולפ"ז נראה דאם נטמאו הכהנים וצריכים להזות ההזאה היא ג"כ מכשירין שדוחין שבת דלתקן הכהנים שיהיו ראוים לעבודה לא גרע מנפסקה נימא בכנורו דמתקן בשבת דמ"ש תיקון הכלי מתיקון הכהנים דצריך כהנים לעבודה כמו כלים

והנה בעצים של המערכה לפמ"ש תוס' זבחים (נ"ו ע"א) ד"ה מנין דעצים נפסלים בלינה לאחר שקידשו בכלי והיינו לאחר ששיפן לגזירין דזהו קידוש כלי שלהם כדאמרינן במנחות (ק"א ע"א) ע"כ העצים שמדליק בשבת כגון סידור ב' גזרי עצים שהם מעבודת היום ואין כשרין בלילה וכן לאחר שמת שמעון הצדיק שלא היה אש של מזבח מתגבר דלא היו הכהנים נמנעים מלהביא עצים כל היום] שפוין דוחה שבת דאי עביד להו מאתמול איפסיל להו בלינה ואע"ג דאמרינן בשבת דהשף בין העמודים חייב משום ממחק דהם מכשירין שאי אפשר לעשותן מע"ש

והנה בשיר של הלוים שדוחה שבת כתב רש"י ז"ל בסוכה (נ' ע"ב) משום דשיר עבודה היא וכי היכא דתמיד דוחה שבת שירו נמי דוחה שבת ובעירובין (ק"ב ע"ב) כתב רש"י ז"ל דמש"ה דוחה שבת דק"צ הוי מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידיה עכ"ל ונראה דרש"י ז"ל בעירובין ס"ל ג"כ כמ"ש בסוכה דשיר עבודה הוא מיהו עבודות שהם לאחר עיקר הקרבה קרויין מכשירין וכדאמרינן בירושלמי שהביאו התוס' פסחים (ס"ט ע"א) ד"ה אם דאף הקטרת חלבים חשיב מכשירין שלאחר שחיטה וא"כ ה"נ השיר

ובתוס' פ' החליל (נ' ע"ב) ד"ה ורבנן הקשו למ"ד התם עיקר שירה בפה ואין השירה בכלי דוחה שבת מההיא דעירוכין די"ב פעמים בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ופסח שני וביו"ט הראשון של פסח וביו"ט של עצרת ושמונת ימי החג ואע"ג דאי אפשר לח' ימי החג בלא שבת אלמא דחי שבת ותירצו דההיא דעירוכין אתיא כריב"י דס"ל עיקר שירה בכלי ע"ש והנה יש לעיין דהא זה דבשחיטת פסח החליל מכה הוא אפילו אם חל להיות בשבת דהא תנן בפסחים (ס"ד) דכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת והאי שיר נראה לכ"ע אינו אלא מדרבנן דליכא למימר דזה דפסח טעון שירה הוא משום דפסח ק"צ הוא וטעון שירה כשאר ק"צ דהא פסח שני ודאי קרבן יחיד הוא וג"כ החליל מכה וזה דהחליל מכה באותן י"ב ימים אמרינן בערוכין שם משום שגומרים בהם את ההלל וודאי אין זה אלא מדרבנן וגם בפסח ראשון זה דהחליל מכה ג"כ אינו מדאורייתא דאינו טעון שירה כשאר ק"צ דאין בו נסכים ואין אומרים שירה אלא על היין וכמ"ש תוס' פסחים (ס"ד ע"א) ד"ה קראו וא"כ איך דוחה שבת אפילו לריב"י והנה לפמ"ש תוס' סוכה שם דמש"ה שיר לא דחי שבת אע"ג דלא הוי אלא שבות ואין שבות במקדש משום שהיו שם רוב כלי שיר חלילים כנורות מנלתים ונבלים גזור בהו טפי ע"ש אפשר דבשחיטת הפסח דלא היו שם אלא חלילים בלבד דרק החליל מכה ולא היו שם שאר כלי שיר כמ"ש רש"י ז"ל בעירוכין שם לא גזרינן וזה דדוחה שבת הוא רק משום דאין שבות במקדש אך לפ"ז אין להקשות ג"כ משאר ימים שהחליל מכה וא"צ לאוקמא כריב"י כמ"ש התוס'

וזה דבשחיטת הפסח השיר אינו שיר של קרבן כמ"ש תוס' פסחים (ס"ד ע"א) ד"ה קראו ומ"מ השיר היה בלוים וכמה שהביאו שם מהתוספתא דישראל שוחטין פסחיהן והלוים קוראים את ההלל נראה משום דמצינו בשיר שאינו על הקרבן שהוא בלוים וכמו בשמחת בית השואבה דאמרינן בסוכה ובמדות שהיו הלוים עומדין על ט"ו מעלות של עזרת נשים ואומרים שירה ונראה הטעם כיון דשירה עבודה היא אף כשאומרים שלא בשעת חובה ג"כ עבודה היא דהא אומרים שיר של נדבה כדאמרינן בעירוכין (י"א ע"ב) דאומרו שלא על הקרבן ואז ג"כ עבודה היא רק דהוי בנדבה דאי לא הוי אז עבודה מה אשמועינן ר"ל התם דאמרו שלא על הקרבן פשיטא מאי איסור יש בדבר וע"כ אשמועינן דשם שירה עליה וא"כ הוא דוקא בלוים ואסור בזרים דאף שוער ששר במיתה ולפ"ז נראה דבשחיטת פסח אע"ג דהשירה היא רק מדרבנן כיון דאומרים אותה הו"ל עבודה מדאורייתא וזה דהחליל של שחיטת פסח דוחה שבת אע"ג דהחוב הוא רק מדרבנן י"ל כיון דהאיסור הוא ג"כ מדרבנן דהוא רק שבות כיון דהשיר עבודה היא אע"ג דהחוב הוא מדרבנן דוחה איסור שבת דרבנן וא"כ הטעם הוא משום דק"צ דוחה שבת ולא מטעם דאין שבות במקדש

ד) אמרינן בשבת (כ"ד ע"ב) דאין עולת חול בשבת ואין עולת חול ביו"ט ומפקינן לה התם מקרא דעולת שבת בשבתו והנה ביומא ס"פ טרף בקלפי אמרינן דזה דאברים שנתותרו מע"ש אין מקריבין אותן בשבת הוא משום דתחילתו לא בר מדחא שבת היינו כיון דשחיטתו לא דחתה את השבת והנה זה דאברים ופדרים של שבת דוחין את השבת אמרינן בפסחים (ס"ט) ובמנחות (ע"ב) דהוא משום דדחתה שחיטה את השבת והנה לפ"ז אין חילוק כלל בין עולת חול לעולת שבת אלא כל שדחתה שחיטה את השבת האברים ג"כ דוחין וקרא דעולת שבת צ"ל דהיא גופא קמ"ל דרק עיקר ההקרבה דוחה שבת אבל הקטרת איברים מצד עצמן אין דוחין את השבת ואין לומר דנ"מ בין עולת חול לעולת שבת דזה דבעולת שבת צריך לטעם דכבר דחתה שחיטה את השבת משום דאפשר להשהותם עד למוצ"ש אבל בלא"ה היו דוחין את השבת מצד עצמן ובאברים שנתותרו מבערב אי אפשר להשהותן למוצ"ש משום לינה מ"מ לא דחי דהא אף אברים שנתותרו מע"ש ג"כ אפשר להקריבן כשעושה מערכה גדולה ואז אפשר להקריב כמ"ש תוס' ס"פ טרף בקלפי שם

כתב רש"י ז"ל ביומא שם על מה דאמרינן דאברי תמיד שנתותרו לא דחו שבת משום דתמיד תחילתו לאו בר מדחא שבת וז"ל שבת דתחילתו דתמיד דערב שבת לאו בר מידחא שבת שהרי בין הערבים נשחט ודם נפסל בשקעה"ח עכ"ל ויש לעיין למה נקט דדם נפסל בשקעה"ח והיינו דהזריקה ג"כ ע"כ צריכה להיות מע"ש ולא בשבת הא אפילו אם היתה הזריקה בלילה בשבת הא זריקה אינה אלא שבות וא"כ לאו בר מדחא שבת הוא

ובהא דאמרינן שם דאברי חול שנתותרו אפילו לא משלה בהם האור רק אין עושין להם מערכה בפ"ע אבל סמוך לבוקר כשמסדר המערכה לקרבנות דיומא מקטיר את אותן כמ"ש בתוס' שם יש לחקור אם זה דוקא אם כבר מלחן מע"ש דהאיסור רק בהבערה וכיון דבלא"ה מבעיר המערכה משום קרבנות דיומא הותר אף הבערה של אברים שנתותרו כמ"ש בתוס' שם אבל מליחה דלא הותרה עתה אצל קרבנות דיומא דהא ע"כ צריך לסדר האברים שנתותרו בעוד לילה כשעושה המערכה שלא יפסלו בלינה ואז עדיין אין זמן הקרבת קרבנות היום ולא ניתנה אז מליחה לידחות אצל קרבנות היום ובמליחת חלבים איכא איסור שבת דהא במנחות (כ"א) מפקינן לה מקרא דמליחה דוחה את השבת דתקריב אפילו בשבת כו' או אפשר כיון דעכ"פ הותרה הבערה של עשיית המערכה והותר איסור שבת לצורך קרבנות היום אף מליחה הותרה באברים שנתותרו יש לעיין ל"ל קרא דבכל מושבותיכם למשרי איברים ופדרים