מקדש דוד חלק ב קמב

להיות בשבת דכ"ז בכלל הקרבת הקרבן והנה בשלמי חגיגה איכא פלוגתא ב"ש וב"ה אי סומך עליהם מערב יו"ט ובירושלמי ביצה פ"ב הלכה ד' אמר ר' זעירה כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא מה פליגין בשלמי חגיגה ב"ש עבדין ליה כשלמי נדבה ב"ה עבדין ליה כאשם מצורע א"ר יוסי הן דאת אמר אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא בזמנו עיבור זמנו נעשה כשלמי נדבה ע"ש ופי' דברי הירושלמי הוא ד"ר זעירה ס"ל כמ"ד תכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא מיהו באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא מהני כיון דאתמול עדיין לא היה ראוי הקרבן להקרבה לא מהני סמיכתו ובשלמי נדבה כיון דגם מאתמול היה ראוי להקרבה לכ"ע הוי סמיכה כי פליגי ב"ש וב"ה בשלמי חגיגה כיון דהם חובת יו"ט ס"ל לב"ה דהוי כמו אשם מצורע דלא מהני סמיכה מאתמול כיון דזמן הקרבתו היום ה"נ בשלמי חגיגה וב"ש ס"ל דהוי כמו שלמי נדבה כיון דאותו הקרבן אם היו מקריבין אותו אתמול היה כשר כשלמי נדבה מקרי שהקרבן ראוי להקרבה מאתמול ואמרינן עלה דזה דאשם מצורע שסמך מאתמול לא יצא הוא דוקא בשהקריב קרבנו בזמנו דאתמול עדיין הקרבן לא היה ראוי להקרבה אבל אם הקריבו לאחר זמנו דאף אתמול הקרבן היה ראוי להקרבה הוי כשלמי נדבה זהו פי' דברי הירושלמי שם (ול"ק כלל מה שהקשה בגה"ש שם וא"כ לב"ה דס"ל בשלמי חגיגה כיון שהם חובת היום אף הסמיכה צריכה להיות באותו יום כ"ש שאר עבודות ואפילו לב"ש דס"ל בסמיכה כל שהיה אפשר להקריבו אתמול אפילו שלא לשם חובה מהני סמיכת אתמול י"ל דבשאר עבודות שהם עיקר הקרבתו מודו דכל עבודותיו צריכות להיות ביום חובתו והנה לב"ש יש לחקור באילו של אהרן דטעון סמיכה אם ג"כ עושין הסמיכה מערב יוה"כ משום שבות כמו בשלמי חגיגה ואי נימא דשאני הכא שמצותו בכך ביוה"כ א"כ עכ"פ ביוה"כ שחל להיות בשבת יסמוך מאתמול והנה אפשר היה לחלק דרק בשלמי חגיגה כן דאינו ק"צ גמור דהא לא דחי שבת וטומאה ורק יו"ט דוחה מקרא דוחגותם אותו חג לה' אפשר דרק דחויה ולא הותרה וכל מה דאפשר לעשות מערב יו"ט עושין משא"כ באילו של אהרן שהוא קרבן הדוחה שבת לא מהדרינן לעשות מערב יוה"כ מיהו מרש"י ז"ל נראה דאף השחיטה אם היה אפשר לעשותה מע"ש היו עושין א"כ אף עיקר הקרבה של ק"צ גמור כל מה שאפשר לעשותו מע"ש אינו דוחה את השבת א"כ כ"ש סמיכה אך לא מצינו לב"ש באילו של אהרן שיסמוך עליו מערב יוה"כ

ב) אמרינן (ביומא מ"ו) דשבת הותרה בק"צ ולא דחויה ומ"מ נראה דעבדינן טצדקא שלא להביא לידי איסור שבת כדמוכח מההיא דמנחות (נ' ע"ב) גבי חביתי כ"ג דדוחות את השבת משום דבעינן תאפינה נאה ואי עביד לה מאתמול אינשפה לה ופרכינן ואימא דכביש ליה בירקא ע"ש אלמא דעבדינן טצדקא ולאו דוקא טצדקא שיהא אפשר שלא לעשותו כלל בשבת אלא אפילו טצדקא למעט בהאיסור ג"כ עבדינן כדמוכח מההיא דמנחות (ס"ג ע"ב) בקצירת העומר דבשבת היה נקצר באדם אחד כדי למעט באיסור שבת ואע"ג דסוף סוף אותן הג' סאין היה נקצר בשבת מ"מ לא היו עושין כמו בחול שהיה נקצר בג' בני אדם ובג' מגלות ובג' קופות כדי למעט באיסור שבת והנה מקשים העולם בשחיטת הקרבנות בשבת אמאי אין עושין ע"י שנים דהא שנים שעשאוהו פטורים ואפילו אי נימא בשנים שעשאוהו דג"כ אינו מותר לגמרי מדאוריתא מ"מ עכ"פ אמאי לא עבדינן להקל האיסור אך נראה דזה דעבדינן טצדקא כדמוכח מההיא דחביתין וקצירת העומר ואף למעט האיסור עבדינן הוא רק במכשירין ואף לר"א דס"ל מכשירין דוחין את השבת אף אם אפשר לעשותן מע"ש דכורתין עצים לעשות פחמים כו' מ"מ אמרינן (בעירובין ק"ג) דמודה ר"א דכל מה שאפשר לשנויי משנינן וכהן שעלתה לו יבלת חותכו בשניו כדי למעט באיסור שבת דכל שאפשר לשנויי אין זו מכשירין אבל בגוף ההקרבה אע"ג דאפשר לשנויי כגון לעשותו בשנים לא עבדינן טצדקא כיון דהותרה מיהו אי נימא דבשבת ע"י שנים שעשאוהו לא רק דפטור מקרבן דאף איסור דאורייתא ליכא וכמה שנראה מירושלמי פ"ב דחגיגה שהיו ישראל עושין בשעת הגזירה מלאכה בשבת ע"י שנים שעשאוהו קשה זה דאמרינן דאין חלבי יו"ט קרבין בשבת הא תינח של הכבשים אבל הפרים של המוספין כיון דאמרינן דפר קרב בכ"ד והרגל והעוקץ קרבין בשנים שנים והגרה והקרבים קרבין בשלשה שלשה א"כ אפילו אי קרב כדרכו ג"כ ליכא איסור שבת דהוי שנים שעשאוהו וזה דאין אחד מקריבו אינו משום דאי אפשר באחד דלהוי כמו קורה ועיגול דחייב בשנים דהא אמרינן בירושלמי יומא פ"ב ה"ד מפני מה אמרו פר קרב בכ"ד כדי לעשות פומבי לדבר וכן אמרינן במתני' יומא כ"ו דבקרבן יחיד אף אחד יכול להקריב ודוחק לומר דזה דאין חלבי יו"ט קרבין בשבת הוא רק בשל כבשים

והנה לפי מה דחזינן לעיל דעכ"פ במכשירין כל מה דאפשר לשנויי משנינן כדי למעט באיסור שבת יש לעיין עמ"ש תוס' פסחים (ס"ה ע"ב) ד"ה אלו בהפשטו של הפסח דזה דאמרינן בשבת דשקיל ליה בברזי הוא רק מן החזה ואילך אבל עד החזה מפשיט כדרכו ע"ש היינו משום דמהחזה ואילך זה דמפשיט הוא רק משום בזיון קדשים לא שרינן לעשות מלאכה דאורייתא ועבדינן בברזי שהוא ע"י שינוי אבל עד החזה דצריך ההפשט כדי ליטול האימורים מפשיט כדרכו וקשה הא קא חזינן במכשירין דצריך לשנות כדי למעט באיסור שבת כמו בקצירת העומר וצ"ע

ונראה מדברי התוס' הנ"ל דהפשט העולה בשבת דא"צ ליטול בברזי כלל אלא מפשיט הכל כדרכו דבעולה כל הבשר כאימורים של הפסח כיון דכל הבשר קרב לגבי מזבח א"כ כל ההפשט צריך בשביל ההקרבה ובמנחות (ס"ג ע"ב) ד"ה מפשיט כתבו התוס' בזה דאפליגי רבנן ור"י בנו של ריב"ב בפסח אי מפשיט עד החזה או מפשיט את כולו בכל ק"צ של שבת הוי מצי לאשמעינן [והיינו בשעירי הרגלים ושל ר"ח שחל להיות בשב' דבעולות לא שייך הפשט עד החזה] וכתבו דאפשר דווקא בפסח שרו רבנן דחשו שלא יתקלקל הבשר משום דעיקרו לאכילה עכ"ל וקשה דהא אמרינן (בפסחים ע"א) דשעירי הרגלים חי נאכלים צלי אין נאכלים היינו באותן שחל להיות בשבת כמ"ש רש"י ז"ל א"כ כיון דשרי לאוכלן בשבת ע"כ מותר להפשיטן דהא אי אפשר לאוכלן בלא הפשט ואי נימא דאוכלין אותן בלא הפשט וכדאמרינן בזבחים (ק"ג ע"ב) חטאת ואשם מתנה לכהן רצו מפשיטין לא רצו אוכלין אותן ע"ג עורן א"כ א"צ להתוס' הטעם דפסח עיקרו לאכילה חשו שלא יתקלקל הבשר תיפוק ליה כיון דאפשר לאכול שעירי הרגלים ע"ג עורן אין כאן קלקול הבשר ומלבד כל זה כיון דאמרינן להדיא דשעירי הרגלים נאכלין בשבת ולא בערב אין כאן ענין לפסח כלל דחיישינן למכמר בשרו דזה שייך רק בפסח דאינו ראוי לאכילה עד ערב וצ"ע

אמרינן (בעירובין ק"ב) בן לוי שנפסקה לו נימא בכנורו דקושרה בשבת ואפילו אב מלאכה הותר כדאמרינן שם משום שהם מכשירי עבודה והנה (בעירוכין י"ג) תנן אין פוחתין מתשעה כנורות ומוסיפין עד עולם והנה בזה דבן לוי שנפסקה לו נימא בכנורו דקושרה בשבת יש לחקור אם זה דוקא היכא דאין שם ט' כנורות בלעדו או אפילו אם יש שם כיון דמוסיפין עד עולם וגם אם אין שם ט' כנורות בלעדו יש לעיין איך דוחה שבת תסגי בפחות אטו ט' כנורות הוא לעכב וגם הרי יש שם כלי שיר אחרים נבלים וחלילים מיהו מרש"י ז"ל נראה דמנין