מקדש דוד חלק ב קמא

אשתרי נמי לישה ועריכה כדי שיהיה נמדד בחצי עשרון של קודש אבל מעיקר הקרבה למכשירין לא אמרינן הכי ולפ"ז א"צ לומר דזה שיהא נמדד בחצי עשרון של קודש עדיף טפי מחביבה מצוה בשעתה דזה דמהני מה שניתנה שבת להדחות אצל אפיה גם ללישה ועריכה שהוא קודם הוא משום דהוי ממכשירין למכשירין אבל בעומר לא מהני מה שניתנה שבת להדחות אצל הקטרה לקצירה הקודמת לה משום דמגוף הקרבה למכשירין לא מהני זה וכמו בחביתין עצמן לא מהני הקטרה ללישה ועריכה ואפיה הקודמות לה ומגוף ההקרבה למכשירין בעינן שיהא הדיחוי קודם וזה דאמרינן בהקטר חלבים הטעם שכבר דחתה השחיטה הקודמת לה את השבת הוא משום דהקטרת אימורים חשיב ג"כ כמו מכשירין כיון שאינן מעכבין הכפרה כדאמרינן בפסחים (ס"ט ע"א) א"ל ר"ע דמה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת שהרי דחתה שחיטה את השבת ופי' בתוס' שם דמכשירי מצוה שלאחר שחיטה היינו הקטר חלבים והוא מהירושלמי

והנה במנחות (מ"ו ע"ב) גבי שתי הלחם הבאות בפ"ע מקשינן אמאי נשרפות בלילה נשרפינהו ביו"ט מידי דהוי אפר ושעיר של יוה"כ דנשרפין ביוה"כ כיון דמנותן בשריפה ע"ש והנה יש לעיין בשריפת פרים עצמן אמאי דוחה יוה"כ כיון דאפשר לשורפן בלילה וכדפסק הרמב"ם ז"ל והוא מהירושלמי פ"ו דיומא משום דלא עדיף שריפתן מהקטרת אימורים דכשר כל הלילה ע"ש וצ"ל משום חביבה מצוה בשעתה וכמו בהקטרת אימורים דדוחה שבת אע"ג דכשר בלילה אך כיון דאמרינן דזה דחביבה מצוה בשעתה מהני רק היכא דכבר דחתה שחיטה את השבת א"כ זה שייך רק בפר ושעיר של יוה"כ אבל בשתי הלחם הבאות בפ"ע שלא היתה בהם שום עבודה שדחתה יו"ט אמאי דחיא שריפתן יו"ט כיון דאפשר בלילה ואיך מדמי לה לפר ושעיר של יוה"כ

ונראה כיון דזה דמקשינן דלשרפינהו לאלתר מידי דהוי אפר ושעיר של יוה"כ אביי קאמר לה התם במנחות ואביי לטעמיה אזיל דס"ל בשבת (כ"ד ע"ב דיו"ט ל"ת גרידא היא עיין בתוס' שם] וזה דבעלמא אין שורפין קדשים ביו"ט ולא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ס"ל לאביי משום דכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ע"ש א"כ הני שתי הלחם הבאות בפ"ע דעולת יו"ט היא שפיר שרפינן משום אתי עשה ודחי ל"ת ול"ש הכא דאפשר לקיים שניהם דאפשר לשורפן בלילה משום דחביבה מצוה בשעתה וזה דאמרינן דהיכא דאפשר לקיים שניהם לא דחי עשה את ל"ת הוא רק אם אפשר לקיים העשה כמצותה אבל הכא כיון דחביבה מצוה בשעתה דדוחה בשביל זה את השבת היכא דדחתה שחיטה את השבת לא חשיב אפשר לקיים שניהם וזה דמייתי אביי מפר ושעיר של יוה"כ דשורפין ביוה"כ הוא רק דעל שריפה שייך ג"כ חביבה מצוה בשעתה וא"כ ה"ה לשריפת שתי הלחם הבאות בפ"ע

והנה לפ"ז לכל הנך אמוראי חוץ מרב אשי דס"ל בשבת שם דיו"ט ל"ת גרידא וכמ"ש בתוס' שם וזה דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט הוא משום דאפשר לעשותן אחר יו"ט א"כ זה דק"צ דוחה יו"ט א"צ לקרא דבמועדו כלל אלא מטעם דעשה דוחה ל"ת דהא אי אפשר לעשותו אחר יו"ט וכ"ש ק"צ דהוא עשה דרבים דדחי אף עשה כמ"ש בתוס' ר"ה ל' דק"צ דוחה עשה דהשלמה וזה דאצטריך בביצה (י"ט) קרא דוחגותם אותו חג לה' למשרי חגיגה ביו"ט הוא משום די"ל תשלומין כל ז' וחשיב אפשר לקיים שניהם ולא שייך בזה חביבה מצוה בשעתה

והנה זה דאמרינן בהקטר חלבים דצריך לטעם דכבר ניתנה שבת להדחות יש לעיין אם הוא רק משום דאפשר בלילה אבל אם לא היה אפשר בלילה לא היה צריך לטעם דדחתה שחיטה את השבת והיו דוחין את השבת מצד עצמן או אפשר כיון דהקטרת אברים לא מעכבא כפרה מצד עצמן אין דוחות את השבת וצריך ג"כ לטעם דכבר דחתה שחיטה את השבת ונ"מ לבלילת המנחות דאיכא איסור שבת כמו מגבל אי דוחה את השבת כיון דבלילה לא מעכבא ולא ניתנה שבת להדחות קודם הבלילה ובפשוטו כמעשה המנחות בחול כך מעשיהן בשבת [ואפשר דאם לא יהיה מותר לבלול בשבת יהיה חשיב בשביל זה אינו ראוי לבילה] וכן בשירה דאמרינן בפ' החליל (נ"א ע"א) דאי עיקר שירה בכלי דחי שבת דעבודה היא ולאו דוקא שבות דאף מלאכה דאורייתא דחי כדאמרינן בעירובין (ק"ב) דקושרין נימא בשבת אף במלאכה דאורייתא אם אי אפשר בעניבה ע"ש יש ג"כ לעיין אי זה דדוחה שבת הוא מצד עצמה דשירה עבודה היא כדאמרינן בהחליל שם והוי כשאר עבודות דדוחות שבת אך רש"י שם (נ' ע"ב) כתב ז"ל הילכך עבודה היא וכי היכא דתמיד דוחה את השבת שיר שלו נמי דוחה שבת עכ"ל ונראה דזה דדוחה אינה מצד עצמה רק משום דהוי בכלל עבודות התמיד ואע"ג דהשיר אינו מעכב דרק ר"מ ס"ל בעירוכין דהשיר מעכב את הקרבן וצ"ל כיון דהשירה הוא בשביל הקרבן וכיון דדחתה שחיטה את השבת אף השיר דוחה ואף מכשירין של השיר דוחה כההיא דקושרין נימא בשבת והוי כמו אברים ופדרים דדוחין השבת משום דכבר ניתנה שבת להדחות אף המכשירין שלהם דוחין דהא ההפשט אב מלאכה הוא ודוחה את השבת משום הקטרת אימורים כמ"ש תוס' פסחים (ס"ה ע"ב) ד"ה אלו והנה לפי מה דמחלקינן במנחות (ע"ב) בין קצירת העומר ובין אברים ופדרים משום דאברים ופדרים כבר דחתה שחיטה את השבת ובקצירת העומר אע"ג דניתן שבת להדחות אצל הקרבת העומר מ"מ בשעת קצירה אכתי לא ניתנה שבת להדחות ואע"ג דהקצירה מכשירין דהקרבה היא א"כ לפ"ז זה דקושרין נימא בשבת הוא רק לאחר שחיטת התמיד כיון דכבר דחתה שחיטה את השבת אבל קודם שחיטת התמיד לא יקשור ואפשר דיש לחלק בזה וצ"ע וכן מה דאמרינן בשחיטת קדשים דמצוה למרק ולא סגי ברוב שנים וה"ה בשבת דהא אף ביוה"כ ממרקין כדאמרינן ביומא (ל"ב ע"ב) ואע"ג דהמירוק לא מעכב כדאמרינן ביומא שם ואיכא בזה משום מלאכת שבת כיון דבשוחט רוב שנים ה"ה כחי לכל דבריו ואיכא משום חובל ואע"ג דסופו למות מ"מ כשממהר להוציא הדם דהא בשביל כך צריך למרק בשחיטת קדשים הוי מלאכה וכמו בבישול היכא דממהר בישולו ע"י שמגיס וכן ממהר הבערה ע"י שמהפך בצינורא ונ"ל ג"כ כיון דדחתה עיקר שחיטה את השבת דוחה אף המירוק אף שאינו רק למצוה והנה לפ"ז ל"ק קושית התוס' יומא שם (ל"ג ע"א) ד"ה למה שהקשו על הא דמקשינן שם בגמרא ל"ל למרק והקשו הא אף בשחיטת חולין ג"כ אמרינן בפ' השוחט דיש לשחוט לכתחילה כל הסימנים דילמא לא אתי למיעבד רובה ע"ש ולפ"ז ל"ק כיון שיש בהמירוק משום חבלה דהוי מלאכה לא שרינן ביוה"כ לעשות מלאכה משום חששא דילמא לא אתי למיעבד רובא ורק משום דמצוה למרק כדי לקבל כל דם הנפש דהוי מצוה דאורייתא שרינן למרק

כתב רש"י ז"ל מנחות (ע"ב ע"ב) דזה דשחיטה דוחה את השבת הוא משום דאי אפשר לעשות מע"ש ע"ש והנה למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח יש לעיין הרי אפשר לשחוט ולקבל מע"ש ולהלינו בראשו של מזבח מיהו יש להסתפק אם גם בדם הדין דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואפילו אי נימא דגם בדם כן נראה דזה דאי אפשר לשחוט ולקבל מע"ש ולהלין בראשו של מזבח הוא משום כיון דהוא קרבן שבת לא רק זריקתו צריכה להיות בשבת אלא כל עבודותיו ואף שחיטה וקבלה צריכה