מקדש דוד חלק ב קמ

לחיצונה ואמרינן בירושלמי פ"ג דהוריות דשעיר עכו"ם קודם לפר משיח משום שדמו נכנס לפנים ע"ש ומשמע ליה להגר"א זצ"ל דפנימית קודמת לחיצונה בכל מעשיה ולכן אימורי חטאת שהן מהחטאות הפנימיות קודמות לשעיר הנעשה בחוץ שהיא חיצונה

ובפלוגתא דר"א ור"ע אי מוספין קודמין לחובת היום או חובת היום קודמת אמרינן בירושלמי פ' בא לו ה"ב דטעמא דר"א דס"ל דעבודת היום קודמת משום דס"ל כב"ש בתדיר ומקודש דמקודש קודם וה"נ דעבודת היום מקודש יותר ממוספין ואע"ג דמוספין תדירי (והיינו דאף שאין מוספי יוה"כ תדירים יותר מעבודת היום מ"מ שם מוספין תדירי] והנה בש"ס דילן אמרינן דטעמא דר"ע דמוספין קדמי לעבודת היום הוא משום דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וכתב רש"י ז"ל דמשמע מזה דמוספין עם עולת הבוקר נעשין בסמוך להן ע"ש אך נראה דא"צ לזה דשפיר י"ל דתלמודא דידן מפרש כהירושלמי דטעמא דר"ע הוי משום דתדיר קודם וזה דנקט קרא דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד הוא משום דמהאי קרא מפקינן דתדיר קודם כדאמרינן בר"פ כל התדיר מדכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד האי דתדירא תקדום

ובתקיעות המוספין יש לחקור לפי מה דאמרינן בסוכה הכל לפי המוספין תוקעין היינו שאין תוקעין לכל מוסף ומוסף רק שמאריכין בתקיעות במוספי יוה"כ שמתחלקין ומקצתן קרבין עם תמיד ש"ש ומקצתן קרבין עם תמיד של בין הערבים כדאמרינן ביומא שם איך עושים בהתקיעות אם תוקעין לאלו בלבד ולאלו בלבד ואפשר אף שהמוספין מתחלקין נסכיהם אין מתחלקין ונסכי כלן קרבין יחד בתמיד של בין הערבים והתקיעות הם כבשאר מוספין עוד יש לחקור זה דאמרינן בסוכה דאין תוקעין לכל מוסף ומוסף היכא דאיכא מוסף ועבודת היום כגון ביוה"כ דאיכא נמי אילו ואיל העם שהם מעבודות היום ואיל העם שהיא עולת ציבור וטעונה תקיעות אי המוספים והעבודות היום צריכות תקיעות בפ"ע כמו המוספים והתמידים

אח"כ טובל כ"ג ומקדש ולובש בגדי לבן ומוציא את הכף ואת המחתה ובירושלמי אמרינן דהוצאת כף ומחתה היתה אחר תמיד של בין הערבים היינו שבטבילה שלישית היה עושה אף תמיד של בין הערבים וכן פסק הרמב"ם ז"ל אך בש"ס שלנו יומא (ל"ב) מבואר דתמיד של בין הערבים היה קרב לאחר הוצאת כף ומחתה בטבילה חמישית והנה המפרשים ז"ל דקדקו כהרמב"ם ז"ל דתמיד של ב"ע היה קודם מדקתני במתני' בטבילה אחרונה נכנס להקטיר קטורת ולהיטיב את הנרות ולא קתני ולהקריב תמיד של ב"ע ומוכח שזה היה קודם בטבילה ג' ע"ש אך נראה דע"כ תני ושייר הכא דהא נסכי התמיד של בין ערבים ודאי לא היו קודם דהא אמרינן ביומא (ל"א ע"ב) דקטורת של בין הערבים היתה קרבה בין אברים לנסכים ומפקינן לה התם מקרא א"כ כיון דבטבילה אחרונה קתני נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות א"כ ע"כ אז היה מקריב גם הנסכים וע"כ תני ושייר בהוצאת כף ומחתה יש לחקור אימתי נגמרת העבודה אם כשהוציאן מבית קה"ק או דצריך להוציאן אף מההיכל]

אמרינן בתוספתא פ"ג דיומא כל מעשי יוה"כ האמורים על הסדר הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום חוץ מן הוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי עכ"ל ונראה טעמו של דבר דהוצאת כף ומחתה שאני הוא משום דאם הקדים הוצאת כף ומחתה לעבודה אחרת מה שעשה עשוי הוא בפשוטו דבהוצאת כף ומחתה ל"ש לומר שיחזור ויעשה אותה כיון שכבר הוציא ואי"ל תקנה ולא שייך בו כשרות ופסלות ומה שעשה עשוי ובהקדום עבודה אחרת להוצאת כף ומחתה דג"כ מה שעשה עשוי נראה הטעם משום שאחר הוצאת כף ומחתה הוא רק תמיד של ב"ע ולהירושלמי רק קטורת ונרות בלבד ואם הקדימן להוצאת כף ומחתה כשרות משום דקרא דחוקה דסדרן מעכב קאי רק על עבודות היום אבל עבודות התמיד אין נפסלין בהקדמה דלא קאי חוקה עלייהו [והנה ביומא (ס' ע"א) גבי דברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ כתב רש"י ז"ל כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול והקשה שם הריטב"א ז"ל הא הוצאת כף ומחתה דברים הנעשים בבגדי לבן ואמאי אין מעכבין ע"ש ולא הביאו דברי התוספתא דבהוצאת כף ומחתה אין הסדר מעכב]: סימן כה. קרבן ציבור דוחה שבת

אמרינן בפסחים (ס"ח) אמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים ופדרים כשרים כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך ובמנחות (ע"ב) אמרינן למ"ד דאין קצירת העומר דוחה שבת דל"ד לאיברים ופדרים דדוחין שבת משום חביבה מצוה בשעתה משום דבאברים ופדרים כבר דחתה שחיטה את השבת וכתב רש"י ז"ל אבל בעומר ליכא למימר הכא דבשעת קצירה אכתי לא אידחי שבת ואע"ג דלמחר דחיא הקרבה שבת בשעת קצירה מיהא לא נדחית ואי לאו דלא אפשר לה מע"ש לא הוי דחיא שבת משום חביבות מצוה עכ"ל ומוכח מזה דחביבה מצוה בשעתה לא סגי ובעינן שכבר יהיה דיחוי שבת קודם לכן והנה בחביתי כ"ג אמרינן בפ' התכלת (נ"א ע"א) דמש"ה דוחין את השבת משום דכתיב על מחבת מלמד שטעונה כלי ואי אפו לה מאתמול אפסיל ליה בלינה וכתב רש"י ז"ל על מחבת מלמד שטעונה כ"ש ואפילו אי מודדו בחצי עשרון שלא נמשח ע"כ אפייתו מיהא במחבת כ"ש ואי אפו מאתמול אפסיל בלינה עכ"ל היינו דבלא קרא דעל מחבת היה מודד בחצי עשרון של חול כדי שיהא אפשר לעשותן בחול כדי שלא ידחה שבת וכן השמ"ק שם הקשה ל"ל קרא דעל מחבת תי"ל דחביתין צריכין שמן ולכ"ע מדת הלח נמשחה ותי' ג"כ דבלא קרא דעל מחבת היה צריך למדוד בלוג של חול כדי שלא ידחה שבת ובפ' שתי הלחם (צ"ו ע"א) אמרינן דחביתי כ"ג לישתן ועריכתן ואפייתן דוחות את השבת וכתב רש"י ז"ל דמש"ה לישתן ועריכתן דוחות את השבת לפי שהחצי עשרון לכ"ע נמשח ע"ש ומזה נראה דלכתחילה לא היתה הלישה והעריכה דוחין את השבת בשביל החצי עשרון של קדש או הלוג וצריך היה למדוד בשל חול אך עתה כיון דניתנה שבת להדחות בשביל האפיה במחבת שצריכה להיות דוקא בכ"ש מקרא דעל מחבת הלישה והעריכה ג"כ דוחין את השבת כדי שימדוד כדרכו בחצי עשרון של קדש ובלוג של קודש ואע"ג דהלישה והעריכה הם קודם אפיה ועדיין לא ניתנה שבת להדחות צ"ל דזה דימדוד בכ"ש כדרכו עדיף טפי מחביבה מצוה בשעתה וכיון דניתנה שבת להדחות לבסוף ג"כ דוחה את השבת אך יש לעיין דל"ל קרא דעל מחבת תי"ל דניתנה שבת להדחות אצל הקטרה עצמה א"כ לידחו הלישה והעריכה והאפיה כדי שימדוד בחצי עשרון של קדש ונראה מזה דמה דאמרינן מדאשתרי אפיה אשתרי נמי לישה ועריכה כדי שיהא נמדד בכלים של קדש זה מהני רק ממכשירין למכשירין כיון דאשתרי אפיה שהיא ג"כ מן המכשירין מקרא דעל מחבת