מקדש דוד חלק ב קלט

אע"ג דאיכא דישון מזבח הפנימי משום שאין זו עבודה הצריכה בגדי כהונה וצ"ע

ובהיזה בין הבדים ואח"כ נשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל בפרוכת ואפלגי תנאי אם כולן נשרפין אבית הדשן או אינו נשרף אלא אחרון הואיל וגמר בו כפרה ואיבעיא לן כמה שעירים משלח ומסקינן דאינו משלח אלא אחד משום דכתיב אותו וכתב הריטב"א ז"ל שם דהשאר ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה ע"ש ולענ"ד יש לעיין טובא בזה דהכא לא שייך רעיה שהרי נתכפר בכולן דהא איבעיא לן בגמרא ראשון משלח משום דמצוה בראשון או אחרון משלח משום דגמר בו כפרה א"כ נתכפר בשניהם רק בהשני גמר בו כפרה ולר"י דכפרת המשתלח הוא במה שזקוק ליעמד חי עד שעת מתן דמיו של חברו א"כ הראשון כפרתו במה שהיה עומד חי בשעת מתן דמיו של חברו בין הבדים ואח"כ כשהביא זוג שני גמר כפרה בהשני במה שעמד חי בשעת מתן דמו של חברו בהיכל וכיון שנתכפר בשניהם ורק שהשילוח באחד משום דכתיב אותו מה שייך כאן רעיה דזה שייך רק היכא שהפריש קרבן ולא נתכפר בו דהוי מותר ומותר חטאת אזיל לנדבה אבל בנתכפר בו מה שייך שיפול לנדבה וצע"ג

ונראה דלמ"ד אברי שעיר המשתלח מותרין בהנאה משום דנעשה מצותן אותן השעירים שא"צ לשלחן מותרין בהנאה כיון דא"צ שילוח כבר נעשה מצותן

ז) אחר השילוח בא לו כ"ג לקרות והקריאה כשרוצה הוא בבגדי בוץ או בבגדי עצמו וקריאת הפרשה מעכבת כמ"ש רש"י ז"ל במתני' שם דילפינן ממילואים שאף מקרא פרשה מעכב והנה באירע טומאה בכ"ג דמתמנה אחר תחתיו לפמ"ש הת"י ביומא דהשני אינו אלא שלוחו של ראשון דפר ואיל קרבין משל ראשון ולא משל שני כדאמרינן בירושלמי נראה דקריאת הפרשה הוא בראשון ולא בשני כיון דקריאת הפרשה היתה בעזרת נשים דטמא מותר ליכנס לשם ואפשר בראשון

לאחר הקריאה היה מקריב אילו ואיל העם ומוספין ואמרינן בגמרא אי בבגדי בוץ קורא קידש ידיו ורגליו פשט ירד וטבל עלה ונסתפג והביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו כו' וביומא (ל"ה) מפקינן לה מקראי דבין בגד לבגד טעון טבילה וב' קידושין ואמרינן דה' טבילות וי' קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום ואמרינן שם (ל' ע"ב) ובזבחים (י"ט) דכ"ג שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה ואחד כ"ג ואחד כ"ה שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודתו פסולה ע"ש והנה יש לעיין דאמאי אינה מעכבת רק הקידוש של שחרית דהקידוש שהיה אחר קריאת הפרשה אמאי לא יעכב כיון דהקריאה היתה בעזרת נשים ויציאה מועלת בקידוש ידים ורגלים כדאמרינן בזבחים (כ') ואין לומר כיון דיוצא לצורך עבודה לא מסח דעתו דהא מקשינן בזבחים שם אי יציאה מועלת בקידוש ידים מההיא דפרת חטאת דמקדש ידיו בפנים ויוצא ואע"ג דהתם כל יציאתו היא לצורך עבודה שהיתה בחוץ ומ"מ יציאה מועלת וצ"ע

כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' יוה"כ ה"ג באירע פסול בכ"ג בין שאירע בו פסול קודם תמיד ש"ש בין שאירע בו פסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו א"צ חינוך אלא עבודתו מחנכתו כו' והקשה הלח"מ שם כיון דהרמב"ם ז"ל פסק דאבנטו של כ"ה היה של ד' מינים אמאי אינו מתחנך באבנט ולמה צריך שיהא עבודתו מחנכתו ע"ש ונראה לומר טעמו של הרמב"ם ז"ל משום דקי"ל דה' טבילות וי' קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום וילפינן לה מקראי א"כ אי נימא שיתחנך ע"י האבנט א"כ הטבילה כשטובל קודם שלובש בגדי לבן עדיין היה כ"ה ואין טבילתו כלום דהא בעינן טבילה בכ"ג וא"כ חסר לה טבילה אבל אי נימא דעבודתו מחנכתו דכיון שהעבודה אינה כשרה אלא בכ"ג מחנכתו א"כ ה"נ הטבילה כיון שצריכה להיות בכ"ג וצורך עבודת יוה"כ הוא זהו ג"כ בכלל עבודתו ואף שאין החינוך נגמר עד שיעבוד מ"מ הכל מחנכתו יחד ולא מקרי טבילה בכ"ה וכעין זה כתבו התוס' שבועות (ט"ו) גבי חינוך העזרה דמקדשין בשירי מנחה והקשו הא אין מנחה בבמה ותי' כיון דהמנחה מחנכתה לא מקרי מנחה בבמה ואף דמתקדשת ע"י התהלוכות בשירי מנחה מ"מ הקמיצה וההקטרה ג"כ בכלל הקידוש והכל מקדשתה ואין זו מנחה בבמה אעפ"י שאינו נגמר החינוך עד שנעשה התהלוכות וזה דאמרינן בגמרא שמתחנך ע"י האבנט הוא קודם דאתינן לזה דעבודתו מחנכתו וכיון דאי אפשר לו להתחנך באופן אחר א"כ מתחנך ע"י האבנט והטבילות שבין בגד לבגד כיון דאינן מעכבות עבדינן בלא טבילה אבל השתא דאתינן דעבודתו מחנכתו א"כ ע"כ צריך שיהיה החינוך ע"י עבודתו ולא ע"י האבנט כדי לקיים הטבילות והקידושים ומ"ש הרמב"ם ז"ל דאף באירע פסול קודם תמיד ש"ש ג"כ עבודתו מחנכתו יש לעיין כיון דזה דעבודת התמיד אינה כשרה אלא בכ"ג הוא רק מדרבנן א"כ איך אפשר העבודה לחנכו כיון דמדאורייתא היא עבודת כ"ה ומזה נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף עבודת התמיד הם מדאורייתא בכ"ג והנה הריטב"א ז"ל פ"ק דיומא כתב דלהרמב"ם ז"ל מדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכ"ה אלא דמצוה בכ"ג טפי עכ"ל וצ"ל כיון דהוי מצוה בכ"ג טפי חשובה העבודה לחנכו בזה ועוד כיון דגמירי ה' טבילות וי' קידושין שטובל כ"ג ומקדש בו ביום והם הלל"מ כמ"ש רש"י ז"ל כיון דמדאורייתא אין עבודת התמיד חובה על כ"ג א"כ ליכא ה' טבילות וי' קידושין ואי משום דעבודת התמיד מצוה בכ"ג טפי ל"ש דגמירי ה' טבילות וי' קידושין דמשמע שהם חובה ע"כ נראה דזה שכתב הריטב"א והרמב"ם דעבודות התמיד אינה חובה מדאורייתא היינו רק זה שצריך הכ"ג לעשות כל עבודות התמיד דמדרבנן כל עבודות התמיד אין כשרות אלא בו כמו עבודות היום ומדאורייתא ליכא דין בעבודות התמיד דאין כשרות אלא בו אבל מ"מ מדאורייתא חובה על כ"ג ללבוש בגדי זהב ולעבוד בעבודות התמיד ולהחליף אח"כ מבגדי זהב לבגדי לבן וזה הוי חובה. [יש לחקור בקידוש ידים ורגלים שבין בגד לבגד אם ג"כ פסול יושב דאפשר דזה דמפקינן בזבחים (י"ט) דצריך מעומד מדכתיב לשרת ושרות מעומד הוא באותו הקידוש של כל השנה שהוא לצורך עבודה ומעכב]

ובסדר הקרבת המוספין אשכחן פלוגתא דתנאי ביומא (ע') ולר"ע דברייתא שם פר העולה וז' כבשים עם תמיד ש"ש היו קרבין שנאמר מלבד עולת הבוקר כו' ואח"כ עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ כו' ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת כו' כך היא הגירסא שלנו וגי' התוס' וכן יסד הפייטן קידש ועשה שעיר המוסף והכליל אילים עם חלבי יום היינו דקודם הוא שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ האילים ואח"כ אימורי חטאת והנה הטעם דשעיר הנעשה בחוץ קודם לאילו ואיל העם נראה בפשוטו משום דחטאת קודמת לעולה אך הגר"א זצ"ל בהגהותיו שם גורס אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ ע"ש והנה זה שאיחר שעיר הנעשה בחוץ לאילו ואיל העם הוא משום קושית התוס' שם ד"ה ואח"כ שהקשו הא כתיב ויצא ועשה את עולתו ועולת העם ודייקינן מינה בסמוך דמיד ביציאה ראשונה עביד להו ע"ש אך זה יש לעיין למה איחר הגר"א זצ"ל לשעיר הנעשה בחוץ גם אחר אימורי חטאת ונראה הטעם משום דחטאת הפנימית קודמת