מקדש דוד חלק ב קלח

אם מחשב על דם הפר או על דם השעיר לחוד שפיר הוי מחשבה ואי מתנה אחת היא כשמחשב על חצי מתנה לאו כלום היא]

ו) לאחר עבודות שבפנים היה מתודה על שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו ומתודה כו' ומסרו למי שהיה מוליכו והנה בסמיכה זו יש לעיין מה טיבה אם היא רק צורך הוידוי דאין וידוי בלא סמיכה וכמ"ש לעיל או די"ל דין סמיכה ממש והנה במנחות (צ"ב) אמרינן דלר"י בכלל הנך ב' סמיכות בציבור הוא ג"כ סמיכת שעיר המשתלח ומקשינן הא בעינן סמיכה בבעלים ואמרינן דלר"י אף בזה אהרן ובניו מתכפרים בו ע"ש ומוכח דהוי סמיכה גמורה דאי הוי רק צורך הוידוי למה בעינן בעלים ויש לעיין הא בסמיכה בעינן תכף לסמיכה שחיטה והכא ל"ש זה וצ"ל דבמקום דליכא שחיטה כלל שייך סמיכה בלא שחיטה עוד אפשר לומר דדחייתו לצוק זהו שחיטתו כדאמרינן ביומא (ס"ד ע"א) לענין אותו ואת בנו ולפ"ז בעינן שתכף אחר הוידוי ישלחו וכדקתני במתני' שם בא לו אצל שעיר המשתלח סמך ב' ידיו עליו ומתודה כו' מסרו למי שהיה מוליכו כו' דתכף שאחר שהתודה מסרו לשילוח ואע"ג דהדחיה לצוק היה אח"כ מ"מ צריך לעשות התכיפות כמה דאפשר ולשלחו תיכף וזהו התכף שלו

ואם הוידוי מעכב פלוגתא דר"י ור"ש דלר"י אינו זקוק ליעמד חי אלא עד שעת מתן דמים של חברו אבל אם מת קודם וידוי אין הוידוי מעכב ולר"ש הוידוי מעכב ונראה דר"ש לטעמיה אזיל דס"ל בשבועות דהוידוי של שעיר המשתלח מכפר כפרה בפ"ע דאמר כשם שוידוי שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כן וידוי הפר מכפר על הכהנים ולר"י דוידוי אינו מעכב ע"כ ס"ל דטמידתו של שעיר המשתלח בשעת מתן דמיו של הפנימי זהו מכפר על שאר עבירות מיהו אפשר דאף ר"י מודה דכפרה של שעיר המשתלח הוא ע"י הוידוי שלו דכפרה בכדי לא אשכחן ומ"מ ס"ל דאם מת המשתלח קודם וידוי א"צ להביא אחר אע"ג שמחוסר כפרה דאין קרבנות של יוה"כ באין בשביל כפרה רק הם חובת היום אלא שגם מכפרים וכיון דבשביל עבודת היום אינו זקוק ליעמד חי רק עד שעת מתן דמיו של זה אם מת קודם א"צ להביא אחר אע"ג דמחוסר כפרה

ובעיקר מה דאמרינן עד מתי זקוק ליעמד חי עד שעת מתן דמים של חברו יש לחקור אי בעינן דוקא שיעמוד בעזרה אבל לאחר שהתחיל שילוחו אף שחי הוא כיון דאינו בעזרה לא מהני דבעינן עמידתו בעזרה בשעת מתן דמיו של זה או כל שהוא חי אפילו בחוץ שפיר דמי

עוד יש לחקור בנשפך הדם דמביא שנים ומגריל עליהם ואיבעי לן לרבנן דכולן נשרפים אבית הדשן כמה שעירים משלח ואמרינן דאינו משלח אלא אחד משום דכתיב אותו ויש לחקור על כמה שעירים הוא מתודה אי צריך וידוי על כל השעירים כמו דכל השעירים טעונים שריפה

ומצות שילוחו הוא למדבר ולטומאת בגדים אמרינן דמשיצא חוץ לחומת ירושלים מטמא בגדים והנה יש לחקור בנוב וגבעון דגם שם היה דין שילוח של המשתלח כדאמרינן ביומא המדברה כו' לרבות נוב וגבעון כו' כיון שלא היה שם מחנה ישראל מאימתי מטמא בגדים

אמרינן בשעיר המשתלח שהיה חולק לשון של זהורית חציו קושר בהר וחציו קושר בין קרניו כו' ויש לעיין הא אותה קשירה שקושר בין קרניו הוא קשר של קיימא שאינו עומד להתיר שהרי דוחפו לצוק א"כ איך אותה קשירה דוחה יוה"כ ושבת דודאי אין אותה קשירה של לשון של זהורית מדאורייתא דהא אמרינן ביומא (ס"ז) דרק ב"ד התקינו לעשות כן ואפילו אי נימא דהאי קשירה עניבה היא מ"מ אכתי תקשה לר"י דס"ל דאין חילוק בין עניבה לקשירה וצ"ע

והנה יש לחקור בשילוח של שעיר המשתלח אי כשר בלילה היינו למוצאי יוה"כ כיון דהשילוח אינו מעכב כפרה דהא לר"י עד מתי זקוק ליעמד חי עד שעת מתן דמים של חברו ולר"ש עד שעת הוידוי אבל לכ"ע לאחר הוידוי אם מת א"צ להביא אחר דשילוח אינו מעכב והוי כשירי מצוה דאין מעכבין וא"כ כשר אפילו בלילה כמו הקטרת אימורים מקרבנות של יוה"כ שכשרים בלילה למוצאי יוה"כ וכן שריפת פר ושעיר של יוה"כ כשר בלילה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אך לפ"ז יש לעיין איך שילוחו דוחה שבת דאמרינן עתי אפילו בשבת בשלמא איברים ופדרים ושריפת פרים דשורפין ביוה"כ ובשבת ואין ממתינין להם עד שתחשך הוא משום חביבה מצוה בשעתה כדאמרינן בגמרא אך זה דחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת אמרינן במנחות פ' ר"י דהוא דוקא אם כבר ניתנה שבת להדחות בעיקר עבודתן וא"כ בשעיר המשתלח דלא ניתנה שבת להדחות דמאי איסור שבת יש בו בלא שילוחו וא"כ הא דבעינן למילף במנחות דקצירת העומר דוחה שבת מאיברים ופדרים (דילפינן מקרא דכל מושבותיכם דדוחין את השבת] דחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת ודחינן דשאני התם דכבר ניתנה שבת להדחות לילף משעיר המשתלח דדוחה שבת אף שאפשר בלילה ואף שלא ניתנה שבת להדחות ונראה דמש"ה השילוח דוחה שבת משום אימורי חטאת דאינו רשאי להקריבן עד שיגיע השעיר למדבר כדאמרינן ביומא (ס"ג ע"ב) א"ל לכ"ג הגיע השעיר למדבר כו' וכתב רש"י ז"ל שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע השעיר למדבר שנאמר ושילח את השעיר במדבר ואח"כ ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה עכ"ל וחלב החטאת דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה כשאר אברים ופדרים א"כ הוי כמו מכשירין של אימורי חטאת ובזה הוי מתיישב שפיר מה שמקשים העולם בההיא דעתי אפילו בשבת ומקשינן בגמרא למאי הלכתא ואמרינן שאם חלה מרכיבהו על כתפו וקשה דדחיה לצוק הוא נטילת נשמה והוי איסור שבת ולפ"ז באמת דחייתו לצוק לא היה דוחה שבת דאפשר בלילה וזה דשילוחו דוחה שבת הוא רק משום דמעכב שאר עבודות ומשום דכתיב ושילח השעיר המדברה ואח"כ חלב החטאת יקטיר המזבחה ורק השילוח למדבר מעכב שאר עבודות ולא דחייתו לצוק כדאמרינן במתני' שם א"ל לכ"ג הגיע שעיר למדבר כו' וא"צ רק להמתין עד שיגיע השעיר למדבר וכדאמרינן שם אמר ר"י והלא סימן גדול היה להם מירושלם עד בית חידודו ג' מילין ופי' רש"י ז"ל עד בית חידודו הוא ראש המדבר ושם נתקיים ושילח את השעיר במדבר עכ"ל ומוכח דא"צ להמתין רק עד שיגיע השעיר לראש המדבר וכדאמרינן שם בגמרא קמ"ל דקסבר ר"י כיון שהגיע שעיר למדבר נעשה מצותו] א"כ הדחייה לצוק מצד עצמו לא היה דוחה שבת כלל ורק השילוח למדבר דוחה שבת משום דמעכב לשאר עבודות וא"כ שפיר מקשינן מאי איסור שבת יש בשילוחו ואמרינן דאם חלה מרכיבו על כתפו אך השתא כיון דשילוחו דוחה שבת משום דמעכב שאר עבודות א"כ גם דחייתו דוחה משום חביבה מצוה בשעתה כיון דכבר ניתנה שבת להדחות אצל שילוח ואף בלא חלה חשוב ג"כ ניתנה שבת להדחות כיון דאם היה חלה היה מותר לחלל שבת

הנה ביומא (ס"ז) איפלגו רב ושמואל באברי שעיר המשתלח אי מותרין בהנאה ונראה משם דקודם דחייתו לצוק לכ"ע אסורין בהנאה ויש לעיין אמאי לא חשיב נעשה מצותן קודם שילוח דהא השילוח א"צ בגדי כהונה דהא כשרה בזר כדאמרינן בגמרא א"כ כשהתודה על השעיר שהיא עבודה הצריכה בגדי כהונה כבר חשיב נעשה מצותו וכמ"ש תוס' מעילה (י' ע"א) בבשר ק"ק שנטמא דמש"ה חשיב נעשה מצותן ואינו מועלין אע"ג דאיכא מצות שריפה משום שהשריפה א"צ בגדי כהונה וכן ביומא (נ"ט) כתבו דמש"ה קטורת לאחר שעלה תמרתו יצא מידי מעילה