מקדש דוד חלק ב קלו

כתב בא לו למזרח חוזר אחוריו לצד מזרח סמוך לפתח שלא היו מכניסין השעירים להגריל אלא שיהיו בתוך חלל העזרה כו' עכ"ל היינו שמפרש דההגרלה לא היתה בשער נקנור עצמו כ"א סמוך לפתח והיתה בתוך חלל העזרה אך יש לעיין מהת"כ דאמרינן שהיתה בשער נקנור ומפקינן מקרא דלפני ה' פתח אהל מועד וכמו בסוטה דמפקינן מהאי קרא שמעמידין אותה בשער נקנור מיהו בסוטה גופא מצינו מחלוקת במנחות (פ"ח ע"ב) בין רש"י ז"ל והרגמ"ה אם היתה עומדת בשער נקנור ממש דרש"י ז"ל כתב שם שהיתה עומדת בשער נקנור ממש שהוא חוץ ע"ש אך מהרגמ"ה שם נראה שהיתה עומדת אצל שער נקנור בקודש ע"ש וא"כ מרש"י לרש"י ז"ל צ"ע

ד) אחר ההגרלה הוא וידוי שני של הפר ושחיטתו וראיתי להגבורת ארי ביומא (מ"ב ע"ב) שכתב דשחיטת הפר א"צ בגדי כהונה דזה דצריכה להיות באהרן אינה מדין כהונה אלא מדין בעלים ע"ש אך אינו נראה כן מהירושלמי פ"ז ה"א דאמרינן דשחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן אבל בבגדי חול לגמרי משמע דפסול

אחר שחיטת הפר היה נוטל את המחתה ועולה לראש המזבח וחיתה גחלים ואמרינן ביומא (מ"ג) דהאי מחתה היתה משונה משאר מחתות שהיה חותה לקטורת בשאר ימות השנה דבכל יום היה חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך ג' קבין והיום חותה בשל ג' קבים ובו היה מכניס ובכל יום היתה כבדה והיום קלה ובכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה כו' והכל משום חולשא דכ"ג. והנה הגבורת ארי כתב שם (מ"ד ע"ב) דביוה"כ אף הגחלים שהיה חותה לקטורת של מזבח הזהב ג"כ היתה באותה מחתה שהיה חותה לפני ולפנים כיון דכל הטעם שהיה חותה במחתה כזו הוא משום חולשא דכ"ג א"כ זה הטעם שייך ג"כ בגחלים של היכל ותמה שם דמדברי מסדרי עבודת היום מבעלי הפיוט הקדמונים ל"מ כן ע"ש ותמהני עליו שהרי הגחלים של הקטורת למזבח הזהב ביוה"כ לא היה כלל בכ"ג וכדאמרינן בתוספתא [שהביא המלחמות ביומא] בכל יום ב' כהנים נכנסים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטרת של לפני ולפנים אבל בקטרת של מזבח ה"ה כקטרת של כל ימות השנה עכ"ל א"כ ביוה"כ בקטרת של היכל כ"ה חותה גחלים ומכניס ול"ש חולשא דכ"ג כלל

עוד הקשה שם הג"א כיון דלקטרת של לפני ולפנים שהיה מכניס מלא חפניו סגי בגחלים של ג' קבין א"כ בקטרת של שאר ימות השנה שהיה מקטיר רק פרס סגי בפחות א"כ בשבת למה היה חותה ג' קבין כיון דסגי בפחות ול"ל לעשות מערכה יתירה ולעשות מלאכת שבת ע"ש ולענ"ד נראה דג' קבין גחלים הוא שיעור כשאר שיעורים שבתורה ומשום דבעינן מלא המחתה גחלי אש וקים להו לרבנן דהאי מחתה היא מחתה של ג' קבים שהיתה במקדש שבה היה מכניס והרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין ה"ה כתב בקטרת של כל יום שהיה חותה בשל ד' קבין ומערה למחתה של ג' קבין ונתפזר כקב גחלים וכתב דאם נתפזר יתר על קב חוזר וחיתה ע"ש ונראה הטעם משום דחסר לה משיעור מלא המחתה ששיעורה באותה מחתה של ג' קבים

ואחר החתיה הוציאו לו את הכף ואת המחתה והיה חופן ונותן לתוך הכף ובגמרא איבעיא לן אי חופן וחוזר וחופן ונראה דאף אם אינו חופן וחוזר וחופן וא"צ עוד הפעם לחפון בפנים מ"מ אינו מקטיר מן הכף על הגחלים אלא לכ"ע נותן מהכלי לחפניו ומקטיר דאף בקטרת של כל השנה דא"צ חפינה מ"מ לא היה מקטיר מן הכלי רק נותן לחפניו כדאמרינן בסדר תמיד נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו וכתב בפי' הרא"ש ז"ל שם דלאו דוקא המתפזר אלא כל הקטרת היה נותן לו בחפניו ומקטיר והנ"מ בין אם חופן וחוזר וחופן או אין חופן וחוזר וחופן הוא רק דא"צ לעשות חפינה גמורה כהלכתה אך הר"ח כתב שם מ"ט אי אין חופן וחוזר וחופן אלא מערה הקטרת מן הכף אל המחתה ודיו עכ"ל ונראה מזה דס"ל דשאני הקטרת הקטורת לפני ולפנים מההקטרה בהיכל

ובסדר החפינה אמרינן (מ"ז ע"ב) אמר ר"פ פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי ואיבעי לן מהו שיעשה מדה לחפינה אי גמרינן מקמיצה דכתיב בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ והנה הת"י שם (מ"ז) כתבו שלא יעשה מדה לקומץ פי' בקונטרס שלא יעשה כלי למדת קומצו ואין נראה לר"ש דקומץ משמע שי"ל לקמוץ בידיו כו' ע"כ נראה לר"ש לפרש שלא יעשה מדה לקומץ היינו שלא יתן תחלה מדת קומצו בכלי ואח"כ יקמוץ אלא בקמיצתו י"ל למוד עכ"ל ויש לעיין אי זה שלא יעשה מדה לקומץ היינו שצריך למוד בשעת קמיצתו א"כ ה"נ זה דאמרינן שלא יעשה מדה לחפינה היינו שצריך למוד בחפינתו שיעור מלא חפניו ולא שימוד קודם א"כ למ"ד דחופן וחוזר וחופן נמצא דבשעת החפינה השניה אינו מודד שהרי כבר מדד בחפינה הראשונה שיעור מלא חפניו ונתן בכלי ואח"כ חופן עוד הפעם מן הכלי מה שנתן מהחפינה הראשונה ונמצא עתה אינו מודד כלל אלא מכניס לידו את המדוד כבר ונמצא שאין זו חפינה כלל

ובבין הבינים של מלא חפניו היא איבעיא ולא אפשיטא אם הם בכלל מלא חפניו והנה בבין הבינים של קומץ ג"כ מסקינן בגמרא דהוי ספק ואמרינן דקמצי שמיני והנה בבין הבינים של מלא חפניו יש לעיין היכא עבדינן כיון דהוי ספק דהכא ל"ש דחפני שמיני דהא בעינן בכ"ג דוקא ואם יקטיר גם את בין הבינים שמא אינו בר הקטרה וקא עביד מלאכה ביוה"כ ואפשר כיון שנותנן בב"א עם הקטרת ליכא מלאכה דאורייתא דאינו רק מרבה ואע"ג דהיתר של מרבה הוא רק ביו"ט ולא בשבת. מיהו אף בשבת יש מחלוקת הראשונים ז"ל אם יש במרבה משום מלאכה דאורייתא ובזה הוי מתיישב ג"כ מה שהקשה הגבורת ארי במקטיר קטורת חסרה דבמיתה ומקשינן בגמרא תי"ל משום ביאה ריקנית ומתרצינן כגון דעייל ב' הקטרות אחת שלמה ואחת חסרה דליכא משום ביאה ריקנית ואיכא רק משום מקטיר קטרת חסרה והקשה הג"א הא מ"מ איכא כרת משום מלאכה ביוה"כ ולפ"ז מצי מיירי שנתן שניהם בב"א דהוי רק מרבה]

לאחר שחפן ונתן לתוך הכף נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' עבודת יוה"כ כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר עבודות לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה כו' לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו וכו' והקשה הכ"מ שם כיון דהולכה בשמאל פוסלת איך הכשירו כאן מפני טעמים הללו ע"ש ונראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהת"י יומא (ל"ט) גבי סגן וכ"ג שניהם מכניסים ידיהם לקלפי דאמרינן דשמאלו של כ"ג וימינו של סגן כי הדדי נינהו וכתבו הת"י ז"ל וכשרה עבודה זו בשמאל כמו הוצאת כף ומחתה בכ"ג ביוה"כ שצריך לו שתי ידים לפי שאי אפשר בעבודה אלא הוא עכ"ל והיינו שכל היתר של שמאל ביוה"כ הוא משום דאי אפשר בענין אחר א"כ ה"נ זה שנוטל מחתה בימינו וכף בשמאלו משום דאי אפשר בענין אחר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שזו כבדה וזו חמה ואינו יכול לסובלה עד הארון בשמאלו א"כ זה גופא מתיר ליטול הכף בשמאלו והנה בירושלמי יומא (פ"ה ה"א) מפורש