מקדש דוד חלק ב קלג

כפרה בפ"ע וכמו בנתן מקצת מתנות ונשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק ה"נ כיון שכבר נתודה על הפר וכפרת הוידוי כבר נעשה כשמביא פר אחר מתחיל ממקום שפסק וא"צ עוד הפעם להתודות או אינה חשובה ככפרה בפ"ע וכיון שלא נתן מתנות מזה הפר כלל הוי גם הוידוי כמו שאינו ולפ"ז נראה דאם כבר נתן ממנו בין הבדים ואח"כ נשפך הדם דא"צ להתודות על השני דאין הדין דפר יוה"כ טעון וידוי ומסדר עבודותיו של הפר הוא רק יש מצות וידוי על הפר וכיון שנתודה ונתן ממנו מתנות בפנים כיון שהועילו המתנות ובפר השני צריך להתחיל מן הפרוכת א"כ הפר הראשון הוא פר של יוה"כ וקיים מצות הוידוי מיהו בסמיכה יש לדון כיון דפר יוה"כ צריך סמיכה כשאר קרבנות דמרבינן לפר יוה"כ לסמיכה וסמיכה היא מסדר עבודת הקרבן א"כ הפר השני כיון שהוא ג"כ פר יוה"כ א"כ טעון סמיכה [וכן בפר העלם דבר ש"צ בנתן ממנו על הפרוכת ונשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל ממזבח הזהב השני ג"כ טעון סמיכה בזקנים] והנה בירושלמי יומא (פ"ה ה"ד) אמרינן דיכול לכתחילה לשחוט ג' שעירים לתת מאחד בין הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב אף בלא נשפך הדם וא"כ ה"ה בפרים ובזה יש לחקור על איזה מהם הוא מתודה ונראה דבכה"ג צריך להתודות על כולן דחשיבי כחד גופא דאמרינן שם בירושלמי דמחשבין מזה על זה וכן מזין מזה על אימוריו של זה דכחד גופא חשיבא יש לעיין לפי מה דמסקינן ביומא (נ') דפר יוה"כ קרבן שותפין הוא אמאי אין כל הכהנים סומכין עליו הא בקרבן שותפין מרבינן כל בעלי חוברין לסמיכה]

אמרינן ביומא דעשר פעמים מזכיר כ"ג את השם בו ביום ג' בוידוי ראשון ג' בוידוי שני ג' בשעיר המשתלח ואחד בגורלות וכתב הת"י שם דהיינו שם המפורש דאי שם של ד' אותיות היה מזכיר כמה פעמים בתפילתו ע"ש ויש לעיין דאף שם המפורש היה מזכיר בנשיאות כפים דהא בנשיאות כפים במקדש היו אומרים השם ככתבו דהיינו שם המפורש כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואף כ"ג הי' נושא כפיו במקדש כדאמרינן בתמיד דכ"ג לא היה מגביה ידיו למעלה מן הציץ וצ"ל דזה דאמרינן דרק עשר פעמים היה מזכיר השם הוא לאחר שמת שמעון הצדיק דנמנעו הכהנים מלברך בשם אך הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ו דתמידין דהכהנים מברכין במקדש בשם המפורש ובפ"ב מהל' יוה"כ כתב די' פעמים מזכיר כ"ג את השם ביוה"כ

ג) לאחר וידוי ראשון של הפר מגריל על ב' השעירים ואיכא פלוגתא דתנאי אי הגרלה מעכבת או לא והנה הרמב"ם ז"ל פ"ג מה"ל עבודת יוה"כ כתב הנחה אינה מעכבת וההגרלה מעכבת אעפ"י שאינה עבודה לפיכך ההנחה כשרה בזר והעליה הגורלות מן הקלפי פסולה בזר עכ"ל והקשה הלח"מ שם דמשמע מדברי רבינו דמשום דמעכבה פסולה בזר והקשה דהא אמרינן לרב דשחיטת פרו בזר כשרה ומקשינן הא כתיב אהרן וחוקה ומשנינן שחיטה לאו עבודה היא ומוכח אע"ג דשחיטה מעכבא כיון דלאו עבודה היא כשרה בזר א"כ ה"נ בהגרלה כיון דלאו עבודה היא אע"ג דמעכבה ליתכשר בזר ע"ש ונראה טעמו של הרמב"ם ז"ל דזה דבהגרלה בעינן כ"ג איכא תרתי ולבד מדין עבודה שצריכה כ"ג רק כיון דע"י ההגרלה נקבעין השעירים איזה לשם ואיזה לעזאזל וקביעות השעירים תלוי בכ"ג דכתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ואחר אינו בעלים לקבוע אותן ואם בא זר וקבע אותן איזה לשם ואיזה לעזאזל ודאי לא מהני דאיזה כח י"ל לעשות הקביעות מיהו אי הגרלה אינה מעכבת והשעירים נקבעים ע"י קריאת שם שהכ"ג אומר לה' חטאת דאף במקום שמגריל למ"ד הגרלה אינה מעכבת אין הקביעות נעשה ע"י ההגרלה כ"א ע"י קריאת שם כדאמרינן ביומא שם שאלו את ר"ע עלה בשמאל מהו שיחזור לימין א"ל אל תתנו מקום לצדוקים כו' ודייקינן מינה התם דהגרלה אינה מעכבת דאי הגרלה מעכבת כיון דקבעתה שמאל היכא מהדרינן לימין ע"ש ומוכח דאי הגרלה אינה מעכבת אפילו אי מגריל לא נקבעו בהגרלה אלא בקריאת שם א"כ אי היתה הגרלה אינה מעכבת ואינה רק למצוה היתה כשרה בזר כיון דלאו עבודה היא והקביעות נעשה ע"י כ"ג במה שקורא את השם אבל כיון דפסק הרמב"ם ז"ל דהגרלה מעכבת והקביעות נעשית ע"י ההגרלה א"כ אע"ג דלאו עבודה היא פסולה בזר דאין כח לזר לעשות הקביעות על השעירים והנה הר"ח ביומא (ל"ט ע"ב) בפלוגתא דר' ינאי ור"י דלר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה אינה מעכבת ורי"א אף עליית גורל מתוך קלפי אינה מעכבת כתב ז"ל ור"י אמר אף עלייה אינה מעכבת ומה נתינה דכתיב ונתן אהרן אינה מעכבת עלייה דלא כתיב בה והעלה הכהן לא כ"ש שאינה מעכבת עכ"ל ומדבריו נראה ג"כ כהרמב"ם ז"ל דבהגרלה העכבה ודין כהונה שייכים זה בזה אך בעיקר דברי הר"ח יש לעיין שכתב דהנחה סברא יותר שתעכב משום דכתיב בה אהרן מהגרלה דלא כתיב בה כהונה דאיך אפשר להיות דהגרלה לא תעכב וההנחה תעכב דהא אי אפשר להנחה בלא הגרלה ואם לא הגריל כשר א"כ אם לא הניח לא גרע מלא הגריל כלל] וביומא (ל"ט) אמרינן רי"א משום ר"א הסגן וכ"ג שניהם מכניסין ידיהם לקלפי כו' וכתב הת"י שם ז"ל תימא לרבי איך מכניס הסגן ידו להגריל הא מסקינן לקמן לר"י דהגרלה מעכבת ואם עבודה היא אינה כשרה אלא בכ"ג ואומר רבי שאין כל כך עבודה שהרי ע"י כ"ג מתבררין השעירים ואמרינן נמי הגרלה לאו עבודה היא ואע"ג דאמרינן לקמן מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה כר"ש אבל לרבנן מגריל מ"מ אין הגרלה חשובה כ"כ עבודה עכ"ל. והנה זה שכתבו שע"י הכ"ג מתבררים השעירים הוא כמ"ש הגבורת ארי דע"י עליית גורל אחד כבר נעשית הגרלה א"כ ע"י כ"ג שמעלה גורל אחד מתבררים השעירים ומוכח מהת"י נמי דלענין זר שיהא כשר בהגרלה בעינן תרתי שלא תהיה הגרלה עבודה וגם שהשעירים יוקבעו ע"י כ"ג ולא סגי בזה דהגרלה אינה עבודה לחוד שתהא כשרה בזר דקביעות השעירים מסורה לכ"ג ולא לאחר כמ"ש אך כיון דגם כ"ג מכניס ידו ומוציא גורל הקביעות נעשית על ידו כיון דזהו לשם א"כ חברו לעזאזל וכן איפכא וצריך ג"כ שלא תהיה הגרלה עבודה דאם היתה הגרלה עבודה לא היה יכול הסגן להכניס ידו יחד עם הכ"ג נהי דע"י עליית גורל אחד כבר נעשית הגרלה מ"מ כיון ששניהם מוציאים הגורלות יחד א"כ נמצא דשניהם מגרילים ואי הגרלה הוי עבודה א"כ היה אסור לזר אך עתה דהגרלה לאו עבודה ליכא איסור בזה והקביעות נעשית ע"י הגרלת כ"ג

אמרינן בתוספתא (פ"ב) הוא אומר לה' והסגן אומר חטאת רי"א לא היה צריך לומר חטאת אמרו לו והלא כבר נאמר ועשהו חטאת כו' ולפ"ז דהבירור איזה לשם ואיזה לעזאזל נמסר לכ"ג וכיון דלאחר שהגריל צריך ג"כ לבררן בפה א"כ הכ"ג צריך לומר לה' אבל חטאת דא"נ להבירור וכדברי ר"י דא"צ לומר חטאת דבל"ה סגי כיון שאומר דזה לה' א"כ זה לעזאזל רק רבנן ס"ל דצריך נמי לומר חטאת משום דכתיב ועשהו חטאת דמצוה ג"כ לומר עליו שהוא חטאת כיון דזה אינו שייך להבירור וכיון דלאו עבודה היא יכול אף הסגן לאומרו כמו שהסגן יכול להכניס ידו לקלפי ולהוציא גורל אחד ולהניחו על השעיר כיון דלא הוי עבודה וא"צ אל הבירור

ובעיקר מה דדייקינן בגמרא מההיא דר"ע דאם עלה בשמאל מהו שיחזור לימין דהגרלה אינה מעכבת