מקדש דוד חלק ב קלא

דהכפרה הוא לב"ד ולא להצבור מההיא דמנחות (נ"ב) דאמרינן שם בפלוגתא דר"י ור"ש בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם אי מתחילה מגבין להם או באין מתרומת הלשכה ואמרינן שם דמסתברא דלר"ש באין מתרומת הלשכה דשמעינן לר"ש דחייש לפשיעותא ודחינן כי חייש ר"ש לפשיעותא הנ"מ במלתא דלי"ל כפרה בגוה במילתא דאית להו כפרה בגוה לא חייש ר"ש לפשיעותא ע"ש ומוכח דהצבור מתכפרים בהם מיהו הרגמ"ה שם כתב ז"ל במילתא דלי"ל כפרה בגווה כגון כ"ג שמת דאם היו היורשים מביאין בעבורו היו מביאין ולא בעבור עצמן מש"ה פשעי עכ"ל ונראה דאם היו מביאין בשביל עצמן לא הוי חיישינן לפשיעה אע"ג דבחביתין לא שייך כפרה ומוכח דכפרה לאו דוקא אלא כל שהקרבן חובתן לא חיישינן לפשיעה א"כ בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם כיון דחובת ציבור הם אעפ"י שהב"ד מתכפרים בהם לא חיישינן לפשיעה ול"ד לחביתין שהוא חובת כ"ג וכשמת היורשים מביאין עבורו וכמ"ש הרגמ"ה ואף דחובה עליהם רק מנכסיהון מביאין והוי כמו בעל שחייב בכל קרבנות אשתו כדאמרינן בנדרים אבל הקרבנות הם חובתה ולא חובתו [ועיין לקמן סימן ל' עוד בזה] וכן מה דחזינן מסוגיא דהוריות (ו' ע"א) דלמ"ד ציבור מייתי הו"ל ק"צ לענין חטאת שמתה בעליה אע"ג דלהרמב"ם ז"ל המתכפרים הם ב"ד התם נמי לענין חטאת שמתה בעליה המביא נקרא בעלים וגדולה מזו כתב בפי' הרא"ש בהוריות שם דמייתינן ראיה בגמרא דאין חטאת שמתה בעליה בציבור משעיר של ר"ח דבא מתרומת הלשכה ודילמא מיית חד מישראל וכתב בפי' הרא"ש שם דתלוי אם מתו הבעלים של אותן שקלים שלקחו בהם את השעירים אז נקרא חטאת שמתו בעליה ע"ש ואע"ג דלכפרה יד כולן שוה מ"מ לענין חטאת שמתו בעליה תלוי דוקא במי שבמעותיו נלקחו השעירים וכיון דפר העלם דבר ושעירי עכו"ם ציבור מייתי במעותיהן חשיבי הם בעלים לענין חטאת שמתו בעליה

ובההיא דיומא (נ' ע"א) דאמרינן דליכא למ"ד דפר העלם דבר לאו ק"צ הוא יש לעיין הא לר"מ דס"ל דב"ד מייתי ולא ציבור א"כ ודאי אינו ק"צ דבין המביאין ובין המתכפרים הם ב"ד וכן אמרינן להדיא בהוריות (ו' ע"א) דלר"מ הוא קרבן שותפין ולא ק"צ וצ"ע במנחות (נ"ב) בפלוגתא דר"י ור"ש בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם אי מתחילה מגבין להם או באין מתרומת הלשכה כתב רש"י ז"ל דהרבותא דבאין מתרומת הלשכה הוא אע"ג דאדעתא דהכי לא הביאו שקליהן שהרי לא היו יודעין שיחטאו ע"ש אך נראה דמלבד זה הוי רבותא טובא מה שבאין מתרומת הלשכה דהא בין ר"י ובין ר"ש ס"ל דפר ושעיר מכל שבט ושבט כדאמרינן בהוריות א"כ אי מתחילה מגבין להם כל שבט מביא פר בין שהוא שבט גדול או קטן אבל כשבאין מתרומת הלשכה דיד כולן שוה נמצא דהשבט הקטן מביא פרו משקליו של השבט הגדול]: סימן כד עבודת יום הכפורים

כתב הרז"ה ז"ל ביומא ז"ל והוי יודע כי בעלי הקרוב"ץ שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבודות היום ד' פייסות טעו כולן במשנתינו ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתינו לשאר ימות השנה הם ולא ביוה"כ לפי שכל עבודות היום אינה כשרה אלא בכ"ג ע"ש והרמב"ן ז"ל במלחמותיו שם השיג עליו וכתב דאף ביוה"כ היה פייס לתרומת הדשן לפי שהיא עבודת הלילה וכן לדישון מזבח הפנימי וחושב שם ד' פייסות שהיו אף ביוה"כ וכן בתוס' יומא (כ' ע"ב) איכא פלוגתא אי תרומת הדשן ביוה"כ היה בכ"ג ע"ש

והנה הגבורת ארי ביומא (י"ב ע"ב) הקשה להשיטות דאף תרומת הדשן היתה בכ"ג א"כ הא דמקשינן בגמרא באירע פסול בכ"ג לאחר תמיד ש"ש במאי מחנכין את השני למ"ד אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ואמאי לא פרכינן באירע פסול בכ"ג בלילה קודם תרומת הדשן במה מחנכין להשני אפילו למ"ד דחלוקים הם באבנט דהא למ"ד דתרומת הדשן היא רק בב' כלים וא"צ לאבנט כלל א"כ אי אפשר לחנכו באבנט ותי' שם דהא בהא תליא דלמ"ד דתרומת הדשן א"צ אלא ב' כלים אינה חשובה עבודה וביוה"כ א"צ להיות בכ"ג ולמ"ד דצריכה ד' כלים דחשיבא עבודה צריכה להיות בכ"ג ושפיר מחנכין אותו באבנט ע"ש

אך אי אפשר לומר כן דבאירע פסול בכ"ג בלילה אי אפשר כלל לחנך את השני שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' כלי המקדש הט"ו דאין מושחין כ"ג אלא ביום וכן אם נתרבה בבגדים אין מרבין אותו אלא ביום כו' ובת"כ מפקינן לה מקרא דכתיב ביום המשח אותו א"כ באירע פסול בכ"ג בלילה אין שום תקנה לחנך השני שיהא כשר לתרומת הדשן שהיא עבודת הלילה ואינה כשרה אלא בלילה כמ"ש תוס' יומא (כ"ז ע"ב) ומה"ט נמי לא פרכינן בגמרא אם אירע פסול קודם תה"ד במה מחנכין אותו דבכה"ג ליכא שום תקנה לחנך השני ולהיות תה"ד בכ"ג

אמרינן בתוספתא שהביא המלחמות ביומא] בכל יום ב' כהנים נכנסים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטורת של לפני ולפנים אבל בקטורת של מזבח הפנימי ה"ה כקטורת של כל ימות השנה ע"ש דהיינו דאין הכ"ג נכנס בכף ומחתה לקטורת של מזבח הזהב אלא המחתה מכניס אחר כמ"ש המלחמות שם ויש לעיין אמאי אינו מכניס הכ"ג אף המחתה לקטורת מזבח הזהב כיון דאף עבודות התמיד ג"כ ביוה"כ בכ"ג ונראה מזה דכל עבודה שהיא בשאר ימות השנה בשנים גם ביוה"כ עבדינן בשנים ואין מבטלין זה אף ביוה"כ ונראה ג"כ בזה ליישב מה שמקשים הראשונים ז"ל מפני מה אין דישון מזבח הפנימי ביוה"כ בכ"ג דהנה אמרינן בירושלמי יומא (פ"ב ה"א) א"ר והלא כהן המדשן את מזבח הפנימי יכול הוא לדשן את המנורה אלא לעשות פומבי לדבר ע"ש ונראה דמש"ה פריך מדישון מזבח הפנימי והמנורה ולא משאר עבודות שהרי כל עבודה ועבודה היה עושה כהן אחר שהרי תמיד י"ג כהנים זוכין בו ולא אמרינן שיעשה כולן כהן אחד משום דהתם אין הטעם משום פומבי רק כדי שיזכו הרבה כהנים ולא יזכה כהן אחד בכל העבודות ורק מדישון מזבח הפנימי והמנורה שהם עבודות פנים קא דייק דבשביל שיזכו יותר כהנים לא היו עושין ביאה ריקנית כיון שכהן אחד יכול לעשות את שתיהן והתם הטעם שעושין בשנים הוא משום פומבי דמשום פומבי עבדינן אף ביאה ריקנית וכמו בדישון המנורה עצמה דאמרינן בירושלמי למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי לעשות פומבי לדבר (לשון הירושלמי ובתלמודא דידן בית ה' אלקינו נהלך ברגש) ואע"ג דנכנס ב' פעמים להטבה ועושין ביאה ריקנית דמשום פומבי עבדינן כן א"כ כיון דקפדינן בדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה שיהיו בשנים משום פומבי אף ביוה"כ עבדינן כן כיון דעושין אף ביאה ריקנית בשביל זה וכיון דכ"ג מדשן את המנורה כדאמרינן ביומא נכנס להיטיב את הנרות דישון מזבח הפנימי היו עושין באחר ונראה ג"כ דזה דלקטורת נכנסים ב' כהנים אחד בכף ואחד במחתה אינו רק כדי שיזכו ב' כהנים דא"כ ביוה"כ אמאי אינו עושה שניהם כ"ג מ"ש משאר עבודות התמיד שבשאר ימות השנה זוכין בהן הרבה כהנים וביוה"כ כולן בכ"ג אלא התם ג"כ הטעם משום פומבי ומש"ה אף ביוה"כ עושין כן

הנה יש מהראשונים ז"ל שכתבו דמש"ה לא היה דישון מזבח הפנימי בכ"ג משום דכל עבודות שהם לפני תמיד ש"ש לא היה עושה כ"ג והמלחמות ביומא כתב משום