מקדש דוד חלק ב קל

אמרינן בירושלמי יומא (פ"ה ה"ד) בשעיר של יוה"כ דאם שחט מתחילה ב' שעירים ופיגל באחד מהם נתפגל השני וכן אם אבדו אימוריו של אחד מהם מזין על אימוריו של שני דכחד גופא הוו ע"ש והנה במעילה (ז' ע"ב) בשחט ב' אשמות מספקא לן אי חשיבא כחד גופא ומסקינן שם דלא הוו כחד גופא ואין זריקתו של אחד מועלת לאימוריו של שני ע"ש ונראה דהחילוק הוא בזה דבאשם דמתנה אחת מכפרת אי אפשר להתכפר בשניהם אלא או בזה או בזה ומש"ה לא חשיבא כחד גופא אבל בשעיר של יוה"כ כיון דכל המתנות מעכבות בו יכול להתכפר בשניהם ולעשות מקצת המתנות מזה ומקצת המתנות מזה ומש"ה חשיבא כחד גופא

תו איבעיא לן בירושלמי שם בקיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ונתן מאחד בין הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב שירים של איזה מהם נשפך ליסוד ואמרינן שם דתלוי בפלוגתא דרבי וראב"ש בחטאת שקיבל דמה בד' כוסות ונתן ד' מתנות מאחד מהם אם כולן נשפכין ליסוד ע"ש ולכאורה קשה טובא הרי כאן נתן מכל כוס וכוס ובזה ליכא פלוגתא דהא בנתן מתנה מכל כוס וכוס לכ"ע כולן נשפכין ליסוד ונראה לומר דבעיקר בחטאת החיצונה בנותן ד' מתנות דהשירים נשפכין ליסוד לכאורה י"ל דהמתנה האחרונה היא העושה שירים דהא כ"כ שלא נתן ד' מתנות ליכא שירים אך אינו נראה כן דהא אמרינן בר"פ ב"ש דג' מתנות שבחטאת לענין שירים כתחילתן וכתב רש"י ז"ל שם דהיינו בקיבל הדם בד' כוסות ונתן מתנה מכל אחד כולן נעשו שירים לשפוך ליסוד אף הג' כוסות שירים שלהן כמו הראשונה עכ"ל ואי נימא דהמתנה האחרונה היא העושה שירים על כל הכוסות א"כ מה שייך לומר כתחילתו דאדרבה המתנה הראשונה אינה עושה שירים כלל ומוכח דכל מתנה כשנותנה עושה דין שפיכת שירים רק שזמנה היא לאחר גמר כל המתנות אך זהו רק בחטאת החיצונה שהמתנה הראשונה מכפרת ואח"כ מצוה לתת עוד ג' מתנות וי"ל דכל מתנה ומתנה מצוה בפ"ע ומש"ה כל מתנה ומתנה שנותן מכל כוס וכוס חשובה לעשות דין שפיכת שירים על הכוס שנתן ממנו אבל בחטאות הפנימיות דכל ההזאות מעכבות כל המתנות יחד חשובות כמתנה ראשונה של חטאת החיצונה ואין מקצת הזאות עושה דין שירים א"כ בקיבל בג' כוסות ונתן מאחד בין הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב בגמר המתנות שהיא המתנה האחרונה היא העושה דין שירים א"כ השאלה אם המתנה האחרונה שנתן מכוס האחרון אם יכולה לעשות דין שפיכת שירים על כל הכוסות א"כ הוי כחטאת החיצונה בנתן כל הד' מתנות מכוס אחד אם עושה דין שירים על כל הכוסות וזה תלוי בפלוגתא דרבי וראב"ש מיהו מתלמודא דידן יומא (נ"ז ע"ב) נראה דפלוגתא דרבי וראב"ש לא תלי בזה אם הזאות של כוס אחד יכולים לעשות דין שפיכת שירים על כוס אחר דאיבעי לן התם במקצת דמים נתערבו ומקצת דמים לא נתערבו דנותן המתנות מאותן שלא נתערבו אם צריך ליתן מאותן הדמים שנתערבו ליסוד ואמר ר"ה בריה דר"י דאפילו למ"ד כוס עושה חברו דיחוי הנ"מ דדחייה בידים אבל היכא דלא דחייה בידים לא ע"ש ונראה מזה דזה דכוס עושה חברו דיחוי או שירים אין הפלוגתא אם הזאות של כוס אחד עושה דין שירים על השני או אין עושה שירים וממילא הוי דחוי ואזיל לאמה אלא אדרבה דהפלוגתא היא אם כוס עושה חברו דיחוי וממילא אינו נשפך ליסוד או אינו עושה דיחוי ונשפך ליסוד דהא מחלקינן בין אדחיה בידים או לא היינו כיון דאינו דיחוי נשפך ליסוד וא"כ בקיבל בג' כוסות ונתן מאחד על בין הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב סוף סוף הא לא אדחיה כיון שנתן מכל אחד ואחד]

ה) ובסמיכתן של חטאות הפנימיות פר של יוה"כ וכן פר כהן משיח ופר העלם דבר ש"צ לכ"ע בעי סמיכה ובשעירי עכו"ם איכא פלוגתא דלר"י אין טעונין סמיכה ולר"ש טעונין ובמנחות (צ"ב ע"ב) לר"ש דשעירי עכו"ם טעונין סמיכה תני חדא סמיכה באהרן ותני חדא דסמיכה בזקנים אמר רב ששת ותסברא דהך קמייתא מתרצתא היא הא אמר ר"ש דסמיכה בבעלים בעינן וכתבו שם בתוס' ד"ה הא לר"ש סמיכה בבעלים בעינן ואהרן לאו בעלים הוא דאי משום שמתכפר עם כל ישראל הא אמר ר"ש במס' הוריות פר ושעיר לכל שבט והא דחשיבי זקנים בעלים אעפ"י שיש פר ושעיר לב"ד בפ"ע כיון דעל ידיהן נעשה החטא קרי לה בעלים עכ"ל והיינו דאין אהרן חשיב בעלים לסמיכה כיון דפר ושעיר לכל שבט אין אהרן מתכפר בכולן אלא באחד מהן והנה יש לעיין לאביי דס"ל בהוריות דאין שבטו של לוי מביא כלל וי"ב שבטים הם אפרים ומנשה א"כ במה מתכפר אהרן וע"כ הלוים מתכפרין בכולן אעפ"י שאין מביאין א"כ לאביי אמאי לא יחשב אהרן בעלים לסמיכה

ועוד קשה לפי מה דס"ל לתוס' כיון דפר ושעיר לכל שבט כל שבט מתכפר בפרו א"כ משכחת לה שינוי בעלים בק"צ דהא לכ"ע פר העלם דבר ושעירי עכו"ם ק"צ הם כדאמרינן ביומא (נ' ע"א) דליכא למ"ד דפר העלם דבר ושעירי עכו"ם לאו ק"נ הן ע"ש וא"כ משכחת לה ששחט פרו של שבט ראובן בעד שמעון דאינו בעליו והוא ג"כ מחויב כפרה כמותו שהרי פר לכל שבט וצע"ג (והנה הרגמ"ה במנחות שם כתב דמש"ה הסמיכה בזקנים ולא באהרן משום דב"ד חשיבי בעלים טפי מאהרן ע"ש ונראה דס"ל דמתכפר בכולן מ"מ הב"ד חשיבי בעלים טפי משום שהחטא נעשה על ידן כמ"ש בתוס']

הנה הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' שגגות פסק כר"י דמביאין פר ושעיר לכל שבט ושבט אך כתב שם דזה דהציבור מביא הוא בעד ב"ד וכתב הכ"מ שם דהציבור פטורין מן הקרבן משום דתלו בב"ד רק דין הוא שהציבור חייב להביא י"ב פרים וי"ב שעירים בעד ב"ד ע"ש ולפי דברי הרמב"ם ז"ל מתיישב שפיר קושית התוס' במנחות אמאי לא חשיב אהרן בעלים דאהרן אינו מתכפר כלל דהציבור פטורין והמתכפרים הם רק ב"ד ומש"ה הב"ד סומכין אך על הרמב"ם ז"ל יש לעיין מהירושלמי הוריות שם דאיבעיא לן לר"י דציבור מביאין ולא ב"ד מי סומך עליהם ואמרינן ג' מכל שבט ושבט וראש ב"ד על גביהן ולהרמב"ם ז"ל דאף לר"י דציבור מביאין ולא ב"ד מ"מ המתכפרים הם ב"ד א"כ אמאי סומכין ג' מכל שבט ונראה לומר דמש"ה גם השבטים סומכין אעפ"י שאין מתכפרין בהם דסמיכה אינו תלויה רק בכפרה רק מי שמביא הקרבן ג"כ דינו שיסמוך שהרי כתבו התוס' במנחות (ס"א ע"ב) ד"ה מצינו דאם היה דין סמיכה בקרבן עכו"ם אם ישראל היה מביא נסכיו בשביל העכו"ם היה הישראל סומך בשביל הנסכים שמביא ע"ש ואעפ"י שאין הישראל בעל הקרבן ואינו מתכפר בו והנסכים שמביא הוא ג"כ בשביל העכו"ם מ"מ כיון שי"ל חלק בו סומך א"כ כ"ש כיון שחובה על השבטים להביאן והם המביאים של הקרבן אעפ"י שמתכפרין בהם ב"ד שפיר סומכין עליהם ואתי שפיר מה דאמרינן ג' מכל שבט סומכין וראש ב"ד ע"ג דהשבטים סומכים משום שהם המביאים וראש ב"ד סומך מפני שהב"ד הם המתכפרים אך קשה אמאי לא פסק הרמב"ם ז"ל כהירושלמי דג' מכל שבט סומכין לר"י דהרמב"ם ז"ל פסק כר"י ופסק דרק ב"ד סומכין [ובעיקר מה דאמרינן בירושלמי דלר"י סומכין ג' מכל שבט ושבט קשה הא ר"י ס"ל בסנהדרין דסמיכת זקנים בחמשה א"כ צריך חמשה מכל שבט ושבט וצ"ע] עוד יש להקשות על הרמב"ם ז"ל דס"ל