מקדש דוד חלק ב קכט

שלא מכוונות פסולות אבל הזאות שבפנים אם עשאן שלא מכוונות כשרות וכתב רש"י ז"ל שם דבפרה שלא מכוונות פסולות משום דכתיב אל נוכח וחוקה אבל הזאות שבפנים דהיינו של יוה"כ ופר העלם דבר שלא מכוונות כשרות דלא כתיב בהו אל נוכח ע"ש והנה יש לעיין א"כ למה לכתחילה צריכות להיות מכוונות כיון דלא כתיב בהו אל נוכח והנה בת"כ בפר כהן משיח ילפינן מקרא דצריך לכוין אל פני הפרוכת יכול אל פני הפרוכת כולה ת"ל הקדש מלמד שהוא מכוון כנגד בין הבדים ע"ש וכן הוא בירושלמי יומא (פ"ה ה"ד) הקדש צריך לכוין כנגד הקדש וצ"ל דשאר חטאות הפנימיות דצריכין מכוונות לכתחילה ילפינן לה מפר כהן משיח ובירושלמי שם מייתינן האי קרא גם לענין הזאות של יוה"כ דצריכין להיות כנגד בדי ארון אך קשה על רש"י ז"ל מאי נ"מ דלא כתיב בהו אל נוכח מ"מ הרי צריכין להיות מכוונות לכתחילה משום דאל פני פרוכת הקודש א"כ מ"ל אם לא כתיב בהו אל נוכח ואפשר דכוונת רש"י ז"ל על יוה"כ דאי הוי כתיב בהו אל נוכח היה מעכב משום דביוה"כ כתיב חוקה אבל השתא דליכא קרא ביוה"כ גופא רק דילפינן מפר כהן משיח דצריך מכוונות לא קאי חוקה עלייהו ואינו מעכב ומה שהזכיר רש"י ז"ל ג"כ פר העלם דבר ופר כהן משיח דלא כתיב בהו אל נוכח צ"ל דהיינו אי הוי כתיב בהו אל נוכח לבד מקרא דפני פרוכת הקדש א"כ הוי ליה שנה קרא לעכב ואף אם קרא אל נוכח הוי כתיב רק בפר העלם דבר הוי ג"כ דינו כמו ששנה הכתוב לעכב אף בפר כהן משיח דפר העלם דבר ופר כהן משיח ילפינן לה מהדדי וכמו בגוף ההזאות דמעכבות אמרינן בר"פ ב"ש כיון דכתיבי בפר כהן משיח ופר העלם דבר הוי כמו ששנה הכתוב משום דילפינן לה מהדדי מקרא דעשה כאשר עשה ע"ש אבל השתא דלא כתיב רק חד קרא דאל פני פרוכת הקדש הוי רק למצוה ואינו מעכב

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מפסה"מ הי"ד וכן פר ושעיר של יוה"כ שדמן נכנס לקה"ק אם הכניס דמן לקה"ק והיזה ממנו והוציאו להיכל וחזר והכניסו לקה"ק נפסל ואינו גומר ממנו הזאות שבקה"ק כיון שיצא יצא וכן אם גמר הזיות שבקה"ק והוציאן להיכל והיזה מקצת הזיות והוציאן חוץ להיכל וחזר והכניסן להיכל אינו גומר הזיות שבהיכל שכיון שיצא הדם חוץ למקומו נפסל עכ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דלדם של קה"ק חשיב היכל חוץ ונפסל שם ביוצא וכן דם ההיכל חוץ להיכל חשיב חוץ ונפסל שם והנה זה דדוקא אם כבר הכניס הדם לקה"ק ואח"כ הוציאו להיכל דנפסל אבל קודם שהכניסו לקה"ק אינו נפסל בהיכל משום יוצא אע"פ שהדם הוא שצריך ליתן בין הבדים והוא עתה בהיכל שהוא חוץ למקומו חדא משום דמצותו בכך שהרי צריך לשוחטו בעזרה ואח"כ להכניס דמו לפנים וא"כ ע"כ הדם קודם בחוץ ועוד דהרמב"ם ז"ל ס"ל דיוצא הוא דוקא אם כבר היה במחיצתו ואח"כ יצא אבל אם מתחילה היה חוץ למחיצתו אינו נפסל כ"ז שלא נכנס שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מפסה"מ הל"ג באימורי קק"ל שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ לא נפסל הזבח ואם החזירן מקטירין אותן והראב"ד ז"ל נחלק עליו דנפסל ביוצא והרמב"ם ז"ל פסק כמ"ד בפ' כל התדיר דאימורי קק"ל שיצאו קודם זריקה אין נפסלים ביוצא ואע"ג דזרקו אח"כ הדם ואהני להו זריקה והן בחוץ מ"מ ס"ל להרמב"ם ז"ל דאף אז אין נפסלין משום יוצא כיון דלאחר זריקה לא היו בעזרה אין זה יוצא] מיהו בזה יש לעיין למה דוקא כתב הרמב"ם ז"ל בשנתן מקצת מתנות בקה"ק ואח"כ הוציאן להיכל דנפסל אבל אם עדיין לא נתן אעפ"י שהכניסן לקה"ק ואח"כ הוציאן להיכל אינו נפסל וכן בהיכל כתב הרמב"ם ז"ל דמיירי דוקא בשכבר נתן מקצת מתנות בהיכל ואח"כ הוציאו ונראה הטעם לפי מה דאמרינן בירושלמי יומא (פ"ה ה"ה) שיכול לכתחילה לשחוט ג' פרים וג' שעירים ליתן מאחד בין הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב ע"ש א"כ קודם שנתן מקצת מתנות בקה"ק עדיין מי יאמר שזה הדם עומד להזות ממנו בין הבדים הרי יכול לשחוט עוד פר ליתן ממנו בין הבדים וזה הדם יהיה כולו להיכל א"כ דלא נקבע הדם עדיין לקה"ק ל"ש בו פסול יציאה להיכל וכן מהיכל לחוץ אבל כל שכבר נתן מקצת מתנות בקה"ק או בהיכל א"י לשחוט לכתחילה פר אחר ולגמור ממנו ההזאות דהא אפילו אם נשפך הדם קי"ל כמ"ד דמתחיל מתחילה מבין הבדים וא"י לעשות הזאת בין הבדים מב' פרים ואפילו למ"ד ממקום שפסק הוא מתחיל הוא רק בנשפך הדם דחטוי אחת אמרתי ולא ב' חטויים אבל לכתחילה ודאי דא"י לעשות כן דכל בין הבדים כפרה אחת כדאמרינן שם] וא"כ כשנתן מקצת הזאות כבר נקבע הדם לאותו מקום דע"כ צריך לגמור ההזאות מאותו הדם ומש"ה נפסל ביוצא

ונראה דזהו נמי טעמו של רש"י ז"ל שכתב במנחות (ז' ע"ב) גבי קיבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה לא קידש וכתב רש"י ז"ל אם קיבל מדם פרים ושעירים הנשרפים שטעונין הזאה וקיבל שיעור ג' הזאות בכלי זה ושיעור ד' הזאות בכלי זה כו' עכ"ל ואע"ג דפרים ושעירים הנשרפים טעונין י"א הזאות ז' על הפרוכת וד' על מזבח הזהב מ"מ סגי במקבל שיעור ז' הזאות בכלי אחד והטעם כיון דיכול לכתחילה לשחוט עוד פר בשביל הזאות של מזבח הזהב ומזה הפר ליתן רק על הפרוכת א"כ ל"ש שיפסל אם קיבל רק ז' הזאות בכלי אחד דזה אי אפשר לקרותו פחות מכדי הזאה כיון שיכול שלא לעשות כלל יותר מזה הפר אבל בקיבל פחות מז' הזאות בכלי אחד דא"י להתכפר בב' פרים בהזאת פרוכת עצמה חשיב פחות מכדי הזאה וזה דקיבל ג' הזאות בכלי אחד וד' בכלי אחד דפסול נראה דפסול דוקא ליתן מהם על הפרוכת אבל למזבח הזהב הם כשרים דאין טעונים רק ד' הזאות

והנה לפי' רש"י ז"ל דהאיבעיא בזבחים (פ"ב ע"ב) בפר ושעיר של יוה"כ שהיזה מדמן על הבדים והוציאן כו' דמיירי בפסול של הכנסה ואמרינן שם היזה מדמן על הפרוכת והוציאן למזבח והכניסן מהו הכא ודאי חד מקום הוא או דילמא יציאה קרינא ביה וכתב רש"י ז"ל והוציאו למזבח להזות שבע על טהרו ומתן ד' על קרנותיו כדכתיב ויצא כו' ואמרינן התם דלהכי כתיב ויצא עד דנפיק מכוליה מזבח שלא יעמוד בין המזבח ולפרכת בשעת מתנות המזבח אלא בין המזבח ולפתח לצד המזרח עכ"ל והנה יש לעיין למ"ד ביומא (נ"ט) הקפה ברגל איך שייך שיפסל הדם בין מזבח הזהב לפרכת משום הכנסה הא סופו להכנס שם חובה דרק בשעה שמתחיל ליתן על קרנות המזבח צריך לצאת מכל המזבח כדאמרינן ביומא שם ואח"כ למ"ד הקפה ברגל היה נכנס בין הפרכת למזבח ואיך אפשר שיפסל שם הדם וצ"ל דהאיבעיא היא רק למ"ד הקפה ביד אך לפ"ז האיבעיא אינה אליבא דהלכתא וצ"ע

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** ולפי' הרמב"ם ז"ל דמיירי לענין פסול יוצא יש לעיין הרי פסק הרמב"ם ז"ל פ"ב מפסה"מ דשלא במקומו כמקומו ודם שמצותו ליתן בפנים בהיכל שנתנו על מזבח החיצון נתכפרו [ובפי' המשנה פ"ב דזבחים דהנתנים בפנים שנתנן בחוץ היינו דמים שמצותן על מזבח הפנימי או מבית קה"ק וכתב שם דפסול הבשר אבל בעלים נתכפרו] א"כ איך אפשר דלאחר שנתן מקצת הזאות בקה"ק או בהיכל והוציאן חוץ להיכל נפסלין ביוצא הא אם נתנן על מזבח החיצון כיפר ואיך יתכן שיפסל שם הדם ביוצא ואפשר דרק אם נתן כל המתנות על מזבח החיצון כיפר אבל מקצת דמים בפנים כהלכתן ומקצת על מזבח החיצון לא מהני מיהו צריך טעם לזה וצ"ע: