מקדש דוד חלק ב קכח

בהו מקדשי ה' א"כ בפרים הנשרפים שנפסלו דל"ש בהו אם עלו לא ירדו נפקע מעילתן כמו קדשים שמתו אך אפשר דהכא יש בהם מעילה משום דמצוה לשורפן בעזרה כמו כל קדשים פסולים כדאמרינן בזבחים דכל הכתוב מדבר בפרים ושעירים הנשרפים לשרוף פסוליהם אבית הבירה כו' ואע"ג דאמרינן במעילה י' דק"ק שנטמאו אין מועלין בהם ומקשינן פשיטא ומשנינן סד"א הואיל ואית בהו מצות שריפה לכהנים קמ"ל וכתבו התוס' שם דסד"א דמשום מצות שריפה לא חשיב נעשה מצותן ומועלין בהם קמ"ל כיון דשריפת קדשים פסולים אינה צריכה בגדי כהונה חשיב נעשה מצותן ע"ש אך נראה דזה שייך רק בשאר קדשים אבל בפרים הנשרפים דבכשרותן אמרינן דמועלין בהם בבית הדשן עד שיעשו אפר ואע"ג דמצות שריפה של פרים הנשרפים א"צ כהונה כלל וכשרה בזר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהירושלמי ומ"מ לא חשיב נעשה מצותן משום מצות שריפה וע"כ דפרים ושעירים הנשרפים שאני דאף משום מצוה דא"צ בגדי כהונה ג"כ לא חשיב נעשה מצותן א"כ אפשר דה"נ בנפסלו כיון שיש בהם מצות שריפה בתור קדשים פסולים יש בהם מעילה דלא חשיב נעשה מצותן א"נ דהוי כמו בשר ק"ק שנפסל קודם זריקה דמועלין אעפ"י שאינו ראוי לכלום. [בירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) מקשינן כיון דבשר פרים הנשרפים מטמאין טומאת אוכלין משום שסופן לטמא טומאה חמורה אלא מעתה יטמאו את אימוריהן ומתרצינן כהדא אין מי חטאת מטמאין דבר לחזור וליטמאות ממנו ע"ש והנה יש לעיין דהא אף מי חטאת מתטמאין מחמת עצמן וכדאמרינן בפסחים (י"ח) גבי פרה ששתתה מי חטאת ר"י אומר בטלו במעיה ומקשינן נהי דטומאה חמורה לא מטמאו טומאה קלה מיהא נטמאו ופי' רש"י ז"ל משום דהמי חטאת נגעו בעצמן וי"ל טומאה קלה ג"כ ונהי דע"י שתיית הפרה בטלה הטומאה חמורה שלהם מ"מ נשארה הטומאה קלה ע"ש ורק שאין המי חטאת נפסלין משום טומאת עצמן דאין פסול טומאת מי חטאת לגבי חטאת א"כ בפרים הנשרפים נהי דאין טומאתן פסלות לגבייהו מ"מ כיון דהאימורים נטמאו רק שלא נפסלו משום זה א"כ כשנותנן על המערכה יטמאו העצים דנפסלין משום טומאה והעצים יפסלו משום טומאה זו דרק לגבי עצמן לא מהני האי טומאה ליפסל]

וזה דאמרינן בזבחים (פ"ב) ריה"ג אומר כל הענין מדבר בפרים ושעירים הנשרפים כו' ולעמוד בל"ת על אכילתן כו' אע"ג דאיכא בהו לאו דמעילה י"ל דבא הכתוב לעמוד עליהם בב' לאוין א"נ ריה"ג לטעמיה דאמרינן בתוספתא פי"א דזבחים ריה"ג אומר בבית הדשן הגדול היו נשרפין אפילו בתבן אפילו בקש ואפילו בגבבא ואפילו לא הצית האש אלא ברובן כשרים דס"ל דמשהצית האש ברובו כבר נעשה מצותו וא"כ נפקא ליה מידי מעילה אם לא עשה יותר ועדיין ראויים לאכילה אבל מקרא דכל חטאת אשר הובא את דמה כו' לא יאכל דבא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו איכא לאו לעולם

ובהקטרת אימוריהם אמרינן ביומא (ס"ז ע"ב) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהם ונתנן במגיס כו' ומשמע שנתן אימורי שניהם במגיס אחד ויש לעיין דהא אמרינן במנחות (פ"ט) דאין מערבין חלבים בחלבים ואפשר דשאני פר ושעיר של יוה"כ כיון דמערבים לקרנות ואפילו למ"ד דאין מערבין לקרנות מ"מ לז' שעל טהרו של מזבח לכ"ע מערבין א"כ מקרנות ואילך חשיב הפר והשעיר כקרבן אחד ומש"ה מערבין אח"כ אף אימוריהם. אמרינן בתוספתא פ"ד דמנחות נתערב במנחת כהנים ובמנחת כהן משיח כו' הרי אלו יקרבו ולא עוד אלא ב' כהנים מביאין את מנחותיהן בכלי אחד ומקריבין אותן לגבי מזבח מפני שכולה כליל לאשים עכ"ל ומשמע דמותר לכתחילה להביאן בכלי אחד וקשה הא אין מערבין חלבים בחלבים]

ד) ובהזאת דמיהם יש חילוק בין פר ושעיר של יוה"כ לשאר חטאות הפנימיות דפר ושעיר של יוה"כ יש בהם הזאות בין הבדים וז' על טהרו של מזבח הזהב משא"כ בשאר חטאות הפנימיות שאין בהם אלא י"א הזאת ז' על הפרוכת ו"ד על קרנות מזבח הזהב עוד מצינו בפר ושעיר של יוה"כ שהזאותיהן טעונות מנין שהיה מונה אחת ואחת כו' וביומא נ"ה אפלגי ר"א ור"י למה צריך מנין רא"א שלא יטעה בהזאות ור"י אמר שהמנין הוא מדאורייתא מדכתיב ולפני הכפורת יזה כו' ואמרינן שם דנ"מ בין ר"א לר"י היכא דלא מני ולא טעי דלר"א כשר ולר"י פסול כיון דהמנין הוא מדאורייתא וכתיב חוקה לעכב כמ"ש רש"י ז"ל שם והת"י שם (נ"ה ע"א) הביאו מהת"כ דצריך מנין משום דכתיב שבע פעמים ולא שבע טפין ע"ש וכתב הגבורת ארי דכ"מ שנאמר שבע פעמים כגון על טהרו של מזבח ובפר העלם דבר וכן בהזאת פרת חטאת כולן צריכין מנין ופלוגתא דר"י ור"ל הוא רק למה מונה אחת ואחת וכולל הזאה של מעלה עם כולן ולמר שלא יטעה ולמר מדכתיב אותו והביא שם מההיא דפ"ד דפרה היזה מששית שביעית כו' שצריכות מנין וכתב הת"י שם דפעמים משמע לשון מנין ע"ש ולענ"ד נראה פ"י דברי הת"כ דכיון דכתיב ז' פעמים ולא ז' טפין היינו שהם שבע הזאות ולא הזאה אחת של ז' טפין א"כ במה ניכר שהם ז' הזאות דבמה שטובל ז' פעמים אצבעו ומזה אינו ניכר שהם ז' הזאות דהא איכא למ"ד הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאת ומה שטובל אצבעו ב' פעמים ומזה מצטרף להזאה אחת אלמא דזה לא חשיב חילוק לב' הזאות א"כ אפשר שהוא הזאה אחת של ז' טפין ומש"ה צריך לחלקן ע"י מנין וזה בזריקת כל הזבחים שטעונים ב' מתנות שהן ד' ובחטאת החיצונה שטעונה ד' מתנות על קרנות א"צ מנין משום דהתם נותן כל מתנה על מקום אחר וזה ניכר שהיא מתנה אחרת משא"כ בז' הזאות שכולן במקום אחד ומש"ה צריך מנין לחלק והנה בפ"ד דפרה אמרינן היזה מששית שביעית חזר והיזה שביעית פסולה היזה משביעית שמינית חזר והיזה שמינית כשרה ופי' הר"ש ז"ל שם שקרא לששית שביעית דכיון דמנה שביעית קודם ששית פסולה דשבע כסדרן בעינן ואע"ג דחזר והיזה שביעית לא מהני דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית אבל בקרא לשביעית שמינית כיון דאין שמינית בהזאות טעות דבר בעלמא הוא ומש"ה כשרה ע"ש ולפ"ז הוא בפשוטו דכל המנין הוא רק לחלק שהם ז' הזאות א"כ לא אכפת לן אם קרא לשביעית שמינית דהא מ"מ הרי חילקן שקרא לששית ששית ולשביעית שמינית א"כ אינן הזאה אחת אבל בקרא לששית שביעית וחזר והיזה שביעית א"כ אדרבה הרי עירבן שקרא לשניהם מנין אחד א"כ הזאה אחת היא של ב' טפין ומש"ה פסולה

והנה בגיטין (נ"ד ע"ב) גבי הכהנים שפיגלו במקדש אמר ר"י משום ר' יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו דכ"ג ביו"כ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד כו' והיינו דנאמן לפסול הקרבן כמ"ש תוס' שם דר' יוסי ס"ל דאין פיגול בחטאות הפנימיות ורק דנפסל ומקשינן ודילמא דשמעינן דפגיל ואמרינן אי לאו דמהימן אע"ג דשמעיניה נמי לא מהימן דדילמא לבתר הכי קאמר ע"ש ויש לעיין כיון דהזאות של יוה"כ צריכות מנין ולר"י הוא מדאורייתא ומעכב א"כ דילמא דשמעינן דפגיל בשעת מנין ואי חשדינן ליה דהמנין נמי היה אח"כ א"כ בלא"ה פסול כיון דהמנין מעכב ויש לדחוק וליישב

אמרינן במנחות (כ"ז) בהזאות של פרה אם עשאן