מקדש דוד חלק ב קכז

אם נתנן עד שלא הצית האור ברובה או משנעשית אפר פסולה ע"ש והוא משום דבעינן והשליך אל תוך שריפת הפרה ושריפת הפרה מקרי משיצית האור ברובה עד שתיעשה אפר ומוכח מזה דלאו דוקא לענין שיקרא השורף בעינן משיצית האור ברובו דאז קרינן ביה השורף משום שגמר מלאכתו דאף שריפת הפרה נקראת משיצית האור ברובה עד שתיעשה אפר ולא קודם לכן ואפשר דהטעם דבעינן גבי פרים ופרה משיצית האור ברובן הוא משום דכתיב ושרף אותם בעינן שריפת כל הפרים וכן בפרה כתיב ושרף אותה בעינן שריפת כולה ולא מהני מה שמשלה בה האור ומשיצית האור ברובה הטעם דרובה ככולה וחשיב כשריפת כולה וצ"ע בזה

והנה בתוספתא פי"א דזבחים אמרינן דשריפת פרים אפילו בתבן אפילו בקש ואפילו בגבבא ואפילו לא הצית את האש אלא ברובן הרי אלו כשרים ע"ש ונראה מזה דבהצית האש ברובו כבר נעשית מצותו ובגמרא אמרינן דעד שנעשין אפר מטמאין בגדים ולר"ש עד שיתיך הבשר ומדמטמאין בגדים מוכח דעדיין לא נעשה מצותן ובפסחים (ע"ה ע"ב) אמרינן ושרף אעפ"י שהצית האור ברובן היינו שיתעסקו בו עד שתגמר שריפתן כמ"ש רש"י ז"ל שם ואפשר דכמו שמצינו בגחלת שפקעה מע"ג המזבח דחשיב נעשית מצותה כמ"ש תוס' זבחים (צ"א ע"ב) ד"ה המוריד ואם לא פקעה עדיין לא נתמרקה מצותה עד שתיעשה אפר כמ"ש תוס' שם ולעיל (פ"ו ע"ב) ה"נ י"ל כשגומר שריפת הפרים לא נתמרקה מצותן עד שיעשו אפר ומטמאין בגדים אבל התוספתא דמיירי שלא הצית האש אלא ברובו ולא עשה יותר דכבתה אח"כ חשיב בכך נעשית מצותה וצ"ע בזה ונראה דאף לר"ש דס"ל דמדשויא חרוכא תו אינו מטמא בגדים מ"מ לא נתמרקה מצותן עד שיעשו אפר דאל"כ לא היה רשאי לגמור שריפתן ביום הכפורים משום מלאכה

הנה בירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) אמרינן דהמהפך בכזית בשעת שריפה מטמא בגדים ויש לעיין מה שיעור כזית לענין שריפה דהא אינה אכילת מזבח דנימא דאכילת מזבח בכזית דשריפתן אף שהוא מצוה לא חשיב כאכילת מזבח כדאמרינן בירושלמי שם דאם נאבדו האימורים אינו זורק הדם על הבשר משום דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אלמא לא חשיב כאכילת מזבח והנה בשריפת פרה אדומה אמרינן בתוספתא פ"ב דפרה דאם פקע מעורה משערה ומבשרה חוץ מגיתה יחזור ואם לא החזיר פסול רא"א כזית מעכבה פחות מכזית אינו מעכבה ע"ש והנה התם י"ל דהשיעור כזית הוא משום דשריפתה הוי כמו הקטרת אימורים וכמה שהביא הר"ש ז"ל פ"ג דפרה מהת"כ דמש"ה שריפת פרה בלילה כשרה משום דכתיב חטאת היא דחשיב שריפתה כמו הקטרת אימורים דכשרה כל הלילה ע"ש א"כ י"ל דגם לענין שיעור חשיב כהקטרת אימורים דשיעורו בכזית דחטאת היא דשריפתה חשיב כהקטרה אבל בפרים יש לעיין מנ"ל שיעור של כזית דהא ע"כ שריפתן לא מקרי אכילה דהא התוס' מנחות (ק"א) הקשו לר"ש עולה אמאי מטמאה טומאת אוכלין הא לא היה לה שעת הכושר ותי' דאכילת מזבח שמה אכילה ובפרים הנשרפים ס"ל לר"ש בתוספתא דפרה פ"ו דאינן מטמאין טומאת אוכלין לפי שלא היתה להם שעת הכושר ועיין תוס' ב"ק (ע"ז ע"א) ד"ה פרה אלמא שריפתן לא חשיבא אכילה ואפשר דשיעור כזית כאן הוא שיעור מיוחד לשריפת פרים לטומאת שורפיהם והלל"מ כשאר שיעורים וכמו כזית מן המת יש לחקור בפרש של פרים הנשרפים דצריך שריפה אם פירש אי צריך לשורפו דאפשר רק דנשרף אגב בשרו אבל אם פירש כיון דאינו מגופן של פרים א"צ שריפה]

אמרינן ביומא (ס"א ע"ב) בנתן מתנות שבפנים ונשפך הדם דמביא דם אחר וכן בנתן על הפרוכת ונשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל במזבח דלרבנן אינו מטמא בגדים ואינו נשרף אבית הדשן אלא אחרון ע"ש ויש לחקור מה עושים עם האחרים ואפשר שתעובד צורתן ויצאו לבית השריפה אך נראה דעיבוד צורה לא מהני בהו כלל דאינם נפסלים בלינה דאפילו אי אמרינן דלינה מועלת בבשר פרים הנשרפים אף דלית בהו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח הוא משום מצות שריפה דאית בהו אבל בהנך דלית בהו שום מצוה נראה דלא שייך בהו פסול לינה כלל ואפשר דאינן טעונין שריפה כלל דאינן פסולי המוקדשין וסגי להו בקבורה אך עוד אפשר דמותרים לגמרי בהנאה כיון דליכא עלייהו שום מצוה הוו כעצמות קדשים שפירשו קודם זריקה דאתא זריקה ושרינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכינא. עוד יש לחקור אם עורותיהן לכהנים דהא עורות החטאות לכהנים רק בהפנימיות דנשרפות עם עורן לא שייך שיהו עורותיהן לכהנים אבל בהנך כיון דאינו נשרף אלא אחרון א"כ הראשונות אפשר דעורותיהן לכהנים כשאר חטאות ובעצמות עולה שפירשו קודם זריקה דאמרינן דאתא זריקה שריתינהו אפילו למיעבד בהו קתא דסכינא וכן קרנים וטלפים דמותרין בהנאה יש לחקור אם מותרין באכילה דאפשר לעשות מהם ציקי קדרה כדאמרינן בחולין (ע"ז ע"ב) אם הן בכלל כל שהוא בכליל תהיה בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו וכיון דקודם שפירשו היה דינן להקרבה אפשר דהאי לאו תו לא פקע אף כשפירשו אח"כ וצ"ע בזה

עוד יש לחקור בהקטרת אימוריהם אם אימוריהם של כל הפרים והשעירים נקטרים ואף דאמרינן בירושלמי יומא (פ"ה ה"ה) בהגריל ג' זוגות ליתן מאחד בין הבדים ומאחד על הפרכת ומאחד על מזבח הזהב דמחשבין מזה ע"ז ואם אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה ע"ש ומוכח דכל האימורים קרבים למזבח התם הוא דמתחילה הגריל ג' זוגות וכיון דחשיבי כגוף אחד והזאה של זו מועלת לזו שפיר קרבי אימורי כולם אבל אם נתן בין הבדים ואח"כ נשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל בפרכת א"כ על אימוריו של שני היו רק מקצת הזאות דהזאות של בין הבדים לא הועילו עליהם דפר השני עדיין הי' אז חולין א"כ איך ניתרים האימורים למזבח בחצי מתיר מיהו אשכח כה"ג בלוג של מצורע דאמרינן בתוספתא נגעים גמר את המתנות בפנים ונתן מקצת בהונות ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל תחילה על הבהונות ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק וכולן אין נאכלין חוץ מן האחרון שהוא נאכל ר"א ור"ש אומרים כולן נאכלין עכ"ל ולכ"ע האחרון נאכל אע"ג דהיו עליו רק מקצת מתנות. והנה רבנן ור"א ור"ש פליגי בלוג כמו דפליגי בפרים הנשרפים ביומא (ס"א ע"ב) דלרבנן אינו נשרף אלא אחרון ור"א ור"ש ס"ל דכולן נשרפין אבית הדשן ע"ש ונראה מזה דחד טעמא הוא דלרבנן אין המתנות מועילות רק להאחרון ומש"ה אינו נאכל רק האחרון ואינו נשרף אבית הדשן אלא האחרון ולר"א ור"ש המתנות מועילות לכולן וא"כ ה"נ באימורין דלרבנן אין מקטירין האימורים רק של האחרון דמ"ש הקטרת אימורים מאכילה דכמו שאין המתנות מועילות לראשון לאכילה ה"נ אין מועילות להקטרה וזה דלכ"ע המתנות מועילות להאחרון ואע"ג דהיו עליו רק חצי מתיר צ"ל דרק חצי מתיר הראשון אינו מועיל להתיר לאכילה ולהקרבה אבל חצי מתיר האחרון הועיל וגמר בו כפרה סגי אך הרמב"ם ז"ל לא הזכיר כלל איזו אימורים מקטירין ונראה דס"ל דמקטירין את כולן אך נראה דזה תלוי בפלוגתא דר"א ור"ש ורבנן ולרבנן אינו נקטר רק של אחרון

יש לחקור בבשר פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו אם מועלים בהם דזה דשאר פסולי בקדש דמועלין בהם כתב רש"י ז"ל בכריתות משום דאם עלו לא ירדו קרינן