מקדש דוד חלק ב קכו

מ"מ כיון דטומאה דחויה בציבור מהדרינן אטהרה וצריך להביא פר אחר וכמו בכל הקרבנות שנטמאו כדאמרינן (ביומא ז') דאומרים לו הבא אחר אבל בנטמא אחר זריקה כיון דעיקר הכפרה נעשית אינו שייך עוד שיביא פר אחר א"כ דוחה טומאה

אך מזה הירושלמי קשה על חד תירוץ של הת"י יומא (מ"ו ע"א) ד"ה תחילתו שהקשו שם על רש"י ז"ל שכתב דאין הקטרת אימורים דוחה טומאה מההיא דפסחים ד"ה דברים באים בטומאה ומשמע דאף הקטרת אימוריהם כן וכן מההיא דיומא דהיה עומד ומקריב מנחת פרים ואילים כו' ותי' דאם נטמאו האימורים קודם זריקה אז אף הקטרת אימורים דוחה טומאה אבל נטמאו אחר זריקה דנגמרו עבודות הדם אינו דוחה עוד טומאה ע"ש ולפי מה דאמרינן בירושלמי בבשר פרים הנשרפים דאם נטמאו לאחר זריקה קורא אני עליהם במועדו ואפילו בטומאה הא שריפת פרים לא עדיף מהקטרת אימורים וכדאמרינן שם בירושלמי דשריפת פרים כשרה בלילה משום דלא עדיף מהקטרת אימורים ע"ש] ומוכח דאף בנטמא לאחר זריקה ג"כ דוחה טומאה עוד יש לדון בדברי הירושלמי בנטמא הבשר דקורא אני עליהם במועדו אפילו בטומאה כיון דקי"ל דטומאה דחויה בציבור וצריך ציץ לרצות כדאמרינן בפסחים ושמעינן רק דהציץ מרצה על הדם ועל העולין ואיכא למ"ד דציץ מרצה ג"כ על אכילות אבל בשריפת פרים שאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח מה שייך ריצוי ציץ וצ"ל דלגבי ציץ חשיב כמו עולין וצ"ע בזה

ובפסול יציאה דאיבעי לן בזבחים אם יצאו קודם שהגיע זמנן לצאת היינו קודם זריקה אם נפסלין ובעינן למימר בההיא דתני דבי לוי בנפסלו ביציאתן דנשרפין בהר הבית היינו פסול יציאה נראה דזה דוקא ביצא כולו אבל אם יצא מקצת הוי כקדשים הנקרבים שחותך מה שיצא והשאר נקרב כדינו ה"נ חותך מה שיצא והשאר נשרף כמצותו חוץ לג' מחנות וצ"ל לפ"ז דמיירי שהוציא האימורים קודם זריקה דאם לא ביצא כולו לפני זריקה תי"ל דנפסלו האימורים ביוצא וא"כ אינו זורק עליהם את הדם כיון דנפסלו וביצא כולו לכ"ע אין זריקה מועלת ליוצא כדאמרינן במעילה ועל בשר פרים הנשרפים אי אפשר לזרוק הדם כדאמרינן בירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) משום שאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח א"כ אפילו אי אין יציאה מועלת בבשר פרים הנשרפים מ"מ כיון דאינו זורק את הדם א"כ כל הקרבן פסול ואפשר ג"כ ביצא רובו של פר אי יציאה מועלת בפרים הנשרפים דאין הנשאר נשרף חוץ לג' מחנות כמצותו דהא ביומא נ' איבעי לן אי דם אקרי פר ופשטינן מההיא דוהוציא את הפר כו' אמר ר"פ בעור ובשר ופרש דכ"ע דאקרי פר ע"ש א"כ כיון דבעינן דבשעת הוצאה יקרא פר אפשר דמיעוטו אינו קרוי פר ולית ביה מצות שריפה כלל

ג) שריפת פרים ושעירים הנשרפים כמצותן הם חוץ לג' מחנות וצריכים ג"כ להיות במקום טהור כדכתיב בקרא ודרשינן לה בת"כ והנה בירושלמי מגילה (פ"א הי"א) אמרינן דבנוב וגבעון פרים ושעירים הנשרפים נשרפים ע"ג הקבר דלא בעינן מקום טהור ע"ש ויש לעיין מ"ש הנך דלא בעינן מקום טהור ונראה לומר לפי מה דאמרינן בר"פ פרת חטאת דפרת חטאת ששרפה חוץ מגתה אין חייבין עליה משום שחוטי חוץ דאינו ראוי לפתח אהל מועד ואמרינן מאי חוץ מגתה אמר ר"ל חוץ ממקום הבדוק לה והקשו בתוס' שם ד"ה חוץ הא מדאורייתא לא בעי בדיקה ותי' דכוונת הש"ס היינו דשרפה במקום טומאה דבעי שחיטה ושריפה במקום טהור כשריפת פרים דאיתקוש להדדי כדמשמע בס"פ טבול יום עכ"ל ומוכח מזה דמה דבעינן שריפה במקום טהור הוא מדין מחיצה ואם שחטה או שרפה חוץ מגתה היינו במקום טמא היה חייב עליה משום שחיטה ועבודה בחוץ וזה דפטור הוא רק משום דפרה אימעטא משחוטי חוץ דאינה ראויה לפתח אהל מועד והיינו דמקום טהור הוא מחיצתה ומקום טמא הוא חוץ למחיצתה וא"כ ה"נ בפרים ושעירים הנשרפים זה דבעינן מקום טהור הוא משום דמקום טהור היא מחיצתן לשריפה דהא זה דבפרה בעינן שחיטה ושריפה במקום טהור הוא רק משום דאיתקוש לפרים הנשרפים כמ"ש בתוס' ולפ"ז בנוב וגבעון שהיא שעת היתר הבמות דליכא מחיצות לקדשים חוץ מן הקלעים שהם מחיצה לאכילת ק"ק א"כ כמו קק"ל נאכלים אז בכל ערי ישראל דבטלה מחיצתן ה"נ פרים ושעירים הנשרפים נשרפין ע"ג הקבר דבטלה מחיצתן דבנוב וגבעון ליכא דין מחיצה לקדשים חוץ מן הקלעים לאכילת ק"ק ודו"ק

מיהו יש לעיין נהי דבנוב וגבעון לא בעינן מקום טהור מ"מ אם נשרפים ע"ג הקבר הרי נטמאו הפרים ונפסלו משום טומאה מיהו אקרא דמצריך בעלמא שריפת פרים במקום טהור וכדדרשינן לה בת"כ ל"ק ל"ל קרא תי"ל דיפסלו הפרים משום טומאה דאפשר שיהיה המקום טמא ולא יטמאו הפרים וכמו במי חטאת דבעינן והניח במקום טהור ואמרינן בפ"י דפרה דקלל של חטאת שנגע בשרץ טהור משום דאין כ"ח מיטמא מגבו נתנו ע"ג טמא משום דאין זה מקום טהור ע"ש ה"נ בשריפת פרים אם שרפן ע"ג דבר טמא ומפסיק איזה דבר ביניהם דליכא נגיעה ולא נטמא מ"מ אסור לשורפו שם דאין זה מקום טהור אבל ע"ג הקבר שמטמא באהל הרי נטמאו הפרים ואפשר שיהיה מזה ראיה להרמב"ם ז"ל שפסק דפריס הנשרפים אין מקבלין טומאה בלא הכשר והקשו עליו המפרשים ז"ל] ומיירי בשלא הוכשרו דאין נפסלים משום טומאה [יש לעיין למ"ד בזבחים ק"ו דשריפת פרים הנשרפים בעינן על דשן של מזבח החיצון ל"ל קרא לשריפת פרים שצריכה להיות במקום טהור תי"ל דבדשן של מזבח כתיב במקום טהור]

ושריפת הפרים היא ע"י נתוח שלא בהפשט וזה דצריך להיות ע"י נתוח מפקינן לה ביומא ס"ח בגז"ש ראשו וכרעיו מעולה ע"ש אך נראה דמ"מ אין הנתוח צריך להיות כמו נתוח של עולה שמנתחין אותה לו' איברים כמבואר במס' תמיד דהרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' יוה"כ ה"ז כתב רק דמחתכן לחתיכות גדולות ולענין טומאת השורפן אמרינן בזבחים (ק"ד ע"ב) רש"א אינן מטמאין עד שיוצת האור ברובן ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים ע"ש והנה יש לעיין נהי דס"ל לר"ש דאין המוציא מטמא בגדים רק השורף מ"מ מנ"ל האי שיעורא דמשיצית האור ברובן דגבי הקטרה איכא פלוגתא דאמוראי אי סגי בשמשלה בו האור או בעינן משיצית האור ברובו ואפילו למ"ד דבעינן משיצית האור ברובו הוא מדכתיב כי עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן ואין הכבשן מעלה עשן עד שיצית האור ברובו א"כ זה שייך רק היכא דבעינן הקטרה אבל בפרים דבעינן שריפה ולא הקטרה מה זה שייך ליצית האור ברובו ואמאי לא נימא משמשלה בהם האור ואפשר לפי מה דאמרינן בפ"ק דשבת גבי מאחיזין את האור במדורת בית המוקד ע"ש עם חשכה ובגבולין משיאחוז האור ברובו והטעם שם הוא דמשהצית האור ברובו תו דולקת מאליה וא"צ להתעסק בהן ע"ש י"ל הכא גבי פרים דבעינן והשורף היינו כשכלתה עבודתו ואז מטמא בגדים ומשיצית האור ברובו תו א"צ שום מעשה וקרינן ביה והשורף ובשבת שם מייתינן ההיא דמנורה דבעינן שתהא שלהבת עולה מאליה והיינו משהדליק ברובו דאז שלהבת עולה מאליה ואז קרינן בה הדלקה כמ"ש רש"י ז"ל שם] והנה גבי פרת חטאת אמרינן בתוספתא דפרה פ"ב בהשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת