מקדש דוד חלק ב קכה

אשכחן קרא ע"ז שלא ישרפו בעזרה ונראה דאין זה דין מיוחד בפרים הנשרפים רק בכל ק"ק אשכחן פלוגתא בפ' בתרא דשקלים בנטמאו בפנים או שנטמאו בחוץ אם נשרפין בפנים או בחוץ ואפלגו תנאי התם וקי"ל התם כר"ע דמקום טומאתו שם שריפתו ואם נטמא בפנים שורפין אותו בפנים ואם נטמא הבשר בחוץ שורפין אותן בחוץ ואין מכניסין אותם לפנים משום דאין מכניסין טומאה לפנים [ועיין בהמפרשים ז"ל ובהירושלמי שם] וא"כ בפרים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול לאחר יציאתן אין להכניסן לפנים לשריפה משום דפרים ושעירים הנשרפים שמטמאין את מוציאיהם טומאה חמורה הן עצמן מטמאין טומאת אוכלין בלא הכשר שרץ כדאמרינן בזבחים (ק"ה) א"כ אין להכניסן לפנים לשריפה דלאחר שיצאו מהעזרה דינן כשאר בשר טמא דאין להכניסן לפנים משום שריפת קדשים פסולים ואע"ג דמשמע מהירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) דאף בעודן בעזרה כבר י"ל טומאת אוכלין כיון דסופן לטמא טומאה חמורה דכל שהגיע זמנן לצאת כבר נחתא להו טומאה מ"מ ל"ד לבשר ק"ק שנטמא בפנים דשריפתן בפנים דהתם דשריפתן היא בשביל טומאתן א"כ כיון שנטמאו בפנים כבר חל עליהן דין שריפה בפנים ואפילו יצאו אח"כ אבל הכא דבשביל טומאתן אין לשורפן דאין נפסלין משום זה רק שאירע להם איזה פסול אחר יציאתן א"כ דין שריפה חל עלייהו בחוץ וכיון דטמאים הם אין להכניסן לפנים לשריפה. והנה הרמב"ם ז"ל פ"ז מעה"ק ה"ג כתב דאם יצאו קודם שהגיע זמנם לצאת נשרפין בעזרה ורק אם יצאו כשהגיע זמנם לצאת אז נשרפין בחוץ ע"ש ולפ"ז אתי שפיר כיון דזה דאירע בהם פסול לאחר יציאה דנשרפין בחוץ הוא משום דאין מכניסין בשר טמא לפנים לשריפה וכדאמרינן בשקלים א"כ זה דוקא אם יצאו לאחר שהגיע זמנן לצאת דאז כבר הם טמאים טומאת אוכלין אבל קודם שהגיע זמנם לצאת דעדיין לא נחתא להו טומאה שפיר שורפין אותם בפנים כשאר קדשים פסולים שנשרפין בפנים (בההיא דשקלים בבשר שנטמא בחוץ איכא למ"ד דאף אם נטמא בולד הטומאה בחוץ ג"כ נשרפים בחוץ ואמרינן עלה בירושלמי שם דולד הטומאה היינו טומאה דדבריהם ע"ש ויש לעיין אי ס"ל דגזרו טומאה על היוצא א"כ לעולם ביוצא הו"ל נטמא בולד הטומאה בחוץ א"כ אמאי נשרפין בפנים דהא קי"ל דיוצא נשרף בפנים כשאר פסולים]

והנה בזבחים שם אמר ר"נ אמר רבא"ב ג' בית הדשנין הן בית הדשן גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי ק"ק ופרים ושעירים הנשרפין שאירע בהם פסול קודם זריקה ובית הדשן אחר היה בהר הבית ששם שורפין פרים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול אחר זריקה ע"ש ופליג אתני דבי לוי דאזלינן בתר יציאה ונראה טעמו דר"נ באירע בהם פסול אחר זריקה אפילו בפנים דנשרפין בחוץ משום דבשר פרים הנשרפין אינו דומה לשאר ק"ק דנשרפין כל פסוליהן בעזרה דכיון דסופן לצאת הרי הן כבשר קק"ל דנשרפין פסוליהם חוץ לעזרה דאין העזרה מקומן וקודם זריקה כיון דעדיין לא הגיע זמנם לצאת דהגיע זמנם לצאת היינו לאחר זריקה כמ"ש רש"י ז"ל (ק"ד ע"ב) חשיב העזרה מקומן ומש"ה נשרפין בעזרה ובגמרא שם איבעי לן אי יציאה מועלת בפרים הנשרפים קודם שהגיע זמנן לצאת ע"ש אלמא דקודם שהגיע זמנן לצאת מחיצת העזרה היא מקומן ונראה דאף בשר קק"ל כן בנולד בהם פסול קודם זריקה דנשרפין בפנים ובבשר קק"ל שנפסלו לאחר זריקה קודם הפשט ונתוח יש לחקור אם נשרפין בפנים כיון דגם האימורים נפסלו דשריפתן לעולם בפנים אם מנתחין אותם לאחר שנפסלו ומוציאין האימורים ושורפו בפנים והבשר מוציאין ושורפין בחוץ או שורפין אותן אגב אימוריהם בפנים]

ובעיקר מ"ש רש"י ז"ל דהגיע זמנן לצאת היינו לאחר זריקה יש לדון אמאי אינו יכול להוציאם קודם זריקה אי הטעם משום דהדם חשיב מתיר לשריפת פרים והנה בירושלמי יומא פ"ו ה"ז איבעיא לו בנאבדו האימורים של פרים הנשרפים אם יכול לזרוק הדם על הבשר ומסקינן כיון דאין בהם לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח אינו זורק עליהם את הדם מיהו אפשר דלעולם חשיב הדם מתיר לשריפת פרים מיהו לענין שיהא יכול לזרוק עליהם את הדם לא סגי במה שהדם מתיר עליהם ובעינן דוקא שיהא בהם אכילת אדם או אכילת מזבח מיהו ממתני' זבחים (מ"ג ע"א) משמע דלא חשיב הדם מתיר לשריפת פרים דחשיב התם כל מה שהדם מתיר בקרבנות העולה דמה מתיר בשרה למזבח ועורה לכהנים כו' ובפרים הנשרפים קתני התם פרים ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהם ליקרב ולא קתני ואת בשרן לשריפה ואין לומר ג"כ הטעם דמש"ה אי אפשר להוציאן קודם זריקה משום דסדרן מעכב דזה אפשר לומר רק ביוה"כ דכתיב בה חוקה וסדר העבודות מעכב כמו שהם כתובים בקרא אבל בשאר פרים ושעירים הנשרפים ל"ש זה ודוחק ג"כ לומר הטעם משום דצריך להוציא קודם את האימורים ואין הפשט ונתוח קודם זריקה דרש"י ז"ל בזבחים (ק"ג ע"ב) כתב הטעם דאין הפשט קודם זריקה דאסור להשהות הדם כ"כ א"כ אפשר דזה שייך רק בשאר קרבנות דא"י להוציא האימורים בלא הפשט אבל בפרים ושעירים הנשרפים דמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מעה"ק הי"ח דמוציא האימורים בלא הפשט כלל מנ"ל דא"י להוציא האימורים קודם זריקה ועוד כיון דרק הטעם דאינו רשאי להשהות כ"כ הדם והיינו רק דאינו רשאי להמתין בזריקת הדם אבל יכול תיכף לאחר קבלת הדם להתחיל בהוצאת האימורים ולהוציא הפרים לחוץ א"כ הזריקה עצמה אינה מעכבת כלל בהוצאת הפרים א"כ מה שייך דקודם זריקה לא נראו להוצאה וצ"ע

ב) הפסולים השייכים בבשר פרים ושעירים הנשרפים הם פסול טומאה ופסול לינה ויציאה איבעיא לן בזבחים (ק"ד ע"ב) אי מועלת בהם ובעינן שם למפשט דלינה מועלת בבשר פרים מההיא דתנא דבילוי שאירע בהם פסול ביציאתן מאי לאו פסול לינה ודחינן לא פסול טומאה ופסול יציאה וכתב שם הרעק"א ז"ל בגליונו דהא דנקט פסול יציאה הוא משום דלמ"ד טומאה הותרה בציבור ל"ש טומאה וק"ל דאיך נפרש מה דאמר לוי נפסל אחר זריקה שריפתו בעזרה מה פסול משכחת לה אם אין בו פסול לינה ולא נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה עכ"ל ונראה דל"ק שהרי פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח ושעירי עכו"ם אעפ"י שהם ק"צ אין קבוע להם זמן ואין דוחין את הטומאה כדאמרינן ביומא (נ' ע"א) א"כ שפיר משכחת בהו פסול טומאה לכ"ע ונשרפין בעזרה (וכן אמרינן להדיא בירושלמי יומא פ"ו ה"ו] גם מ"ש הרעק"א ז"ל דלאחר זריקה לא נשאר רק פסול יציאה ושריפתו בבירה תמוה מה פסול יציאה שייך לאחר זריקה הא כבר הגיע זמנו לצאת

ובירושלמי יומא (פ"ו ה"ו) יתיב ר"ז אמר ר' זעירה שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שנטמאו מהו שישרפו כמצותן ואמרינן שם מה צריכה ליה בשנטמאו לפני זריקה אבל אם נטמאו לאחר זריקה קורא אני עליו במועדו אפילו בשבת במועדו אפילו בטומאה והיינו דוקא בפר ושעיר של יוה"כ שקבוע להם זמן ולא בפר העלם דבר ופר כהן משיח כדמסקינן שם בירושלמי] והנה הפ"מ שם רוצה לשבש הגרסא משום דאדרבה דקודם זריקה שייך יותר לדחית טומאה מנטמא אחר זריקה ורוצה לגרוס איפכא ע"ש ולענ"ד נראה דאין לשבש הספרים והטעם משום בנטמא קודם זריקה נהי דק"נ דוחה טומאה