מקדש דוד חלק ב קכד

המנורה נוכח השלחן וא"כ אסור לטלטלו ואע"ג דיכול לטלטל שניהם יחד ויהיו זה כנגד זה כל כה"ג לא חשיב מטלטל מלא וריקם כמ"ש תוס' חגיגה שם שהקשו אמאי חשיב השלחן עשוי לנחת הא במסעות היו מטלטלין אותו ותי' דלא מהני טלטולה כיון דלא היתה מטולטלת לבדה כי אם בהדי שאר כלים עכ"ל א"כ כיון דבעינן שיטולטל בפ"ע ולא עם כלים אחרים א"כ לא מהני נמי מה שאפשר לטלטל השלחן יחד עם המנורה [וזה שהזכיר שם הראב"ד ז"ל והמנורה אגב שטפיה נקט דעל המנורה לא מקשינן כלל דעשוי לנחת דהמנורה של מתכת היא ומקבלת טומאה אף אם עשוי לנחת כדאמרינן במנחות כ"ט]

אך לפ"ז עמ"ש הראב"ד ז"ל דרק אם אינו רשאי לטלטלו מקרי אינו מטלטל מלא וריקן יש לעיין ממזבח הזהב והנחשת דאמרינן בחגיגה שם דלרבנן זה דא"צ לטהרם הוא רק משום דבטל צפוים לגבייהו וטהורים משום כלי עץ העשוי לנחת כמ"ש רש"י ז"ל והתם מאי איסור יש בטלטולם ונראה דהראב"ד יפרש דלא כרש"י ז"ל דהטעם משום כלי עץ העשוי לנחת רק הטעם משום דהוי פשוטי כלי עץ דהא אין להם בית קבול ואפילו למ"ד (במנחות נ"ו) דטבלא המתהפכת טמאה זהו רק בשלחן שהיה שם טבלא המתהפכת לשני צדדין ויכולים להשתמש בשני הצדדין אבל על המזבחות לא היה זה ועל פי' רש"י ז"ל יש לעיין למה הוצרך לפרש משום כ"ע העשוי לנחת תי"ל דהוי פשוטי כ"ע וע"ז דאמרינן דשלחן של מקדש מקבל טומאה משום דמגביהין אותו לעולי רגלים יש לעיין הא בעינן דומיא דשק דמטלטל מלא וריקם וזה מטלטל מלא ולא ריקם דהא השלחן לא היה רגע בלא לחם דטפחו של זה בצד טפחו של זה]: סימן כג. חטאות הפנימיות

חטאות הפנימיות הם פר ושעיר של יוה"כ ופר העלם דבר של ציבור ופר כהן משיח ושעירי עכו"ם ודמן נכנס לפנים ואימוריהם קרב לגבי מזבח ובשר נשרף לחוץ לג' מחנות ומטמאים את מוציאיהם ושורפיהם ובזבחים (ק"ד ע"ב) בעי ר"א פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שיצא רובן במיעוט אבר מהו הך מיעוטא דאבר בתר רובא שדינן ליה והא לא נפקא ליה או דלמא בתר רובא דבהמה שדינן וכתב רש"י ז"ל מהו מי הוי יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאת רובן או לא הוי יציאה ע"ש ועיין בתוס' שם ד"ה שיצא] ואמרינן עלה בגמרא פשיטא דלא שבקנין רובא דבהמה ואזלינן בתר רובא דאברים אלא שיצא חציו ברוב אבר מהו האי מיעוטא דאבר בתר רוב אבר שדינן ליה והא נפק ליה או דלמא בתר בהמה שדינן ליה וכתב רש"י ז"ל או דלמא בתר בהמה דמיחבר בה והיכא דאיתא שדינן ליה כו' ולא הוי יציאה ואם נטמא הפר שורפו בפנים עכ"ל והקשה הצ"ק למה חזר כאן רש"י ז"ל ממה שפירש לעיל דנפקא מינה אי הוי יציאה לענין טומאת המתעסקין וכאן כתב רש"י ז"ל דנ"מ לענין אם נטמא הפר אם צריך לשורפו בפנים ע"ש ונראה לומר דהא לכאורה קשה על הא דאבעי לן יצא חציו ברוב אבר אי הוי יציאה הא קי"ל דאף בידי אדם אי אפשר לצמצם שיהיה חציו והנה כעין זה הקשו בתוס' חולין (כ"ה ע"ב) ד"ה לפי על ההיא דמחצה על מחצה כרוב ובעירובין (ה' ע"ב) ד"ה וספק על ההיא דפרוץ כעומד הא אי אפשר לצמצם ותי' דהוי ס"ס דאי מחצה על מחצה כרוב אע"ג דאי אפשר לצמצם מ"מ הוי ס"ס ספק מחצה ספק רוב והספק של מיעוט הוא רק חד ספק ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הוי איפכא ספק מחצה ספק מיעוט וה"נ ביצא מחצה ברוב אבר אי דינא הוא דמיעוט אבר שדינן בתר רוב אבר אפילו אי אפשר לצמצם שיצא מחצה של הפר מ"מ הוי ס"ס שמא יצא מחצה א"נ שמא יצא רוב הבהמה ובכה"ג ודאי הוי יציאה ואע"ג דאפשר שלא יצא רק מיעוטו ובכה"ג לא הוי יציאה כיון שרוב הבהמה בחוץ וכדאמרינן דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר רוב אבר אך זה רק ספק אחד והוי ס"ס אך זה שייך רק לענין אם נטמא הפר לשרוף אותו בפנים או בחוץ אבל לענין טומאת המוציאין אם נטמאו או לא דהוי ספק טומאה ובספק טומאה לא מהני ס"ס דקי"ל [טהרות פ"ו משנה ד'] כל ספיקות וספיקי ספיקות שאתה יכול לרבות ברה"י ספיקו טמא ובר"ה ספיקו טהור וקי"ל בפסחים י"ט ובתוספתא דיומא דעזרה ר"ה לטומאה א"כ אפילו אי פשטינן דיצא מחצה ברוב אבר הוי הוצאה מ"מ אכתי המוציאים טהורים שמא לא יצא אלא מיעוטו ולא נטמאו ורק ברישא דאיבעי לן ביצא רובן במיעוט אבר דאי פשטינן דהוי הוצאה אין כאן ספיקות כלל שם פי' רש"י ז"ל שפיר דנ"מ לענין טומאת המוציאין מיהו זה תלוי בב' תירוצי התוס' ריש נדה אי בספק ראיה אמרינן ג"כ ס"ט בר"ה ספיקו טהור או זה דוקא בספק מגע דטומאה ע"י הוצאה דומה לטומאת ראיה ולא לטומאת מגע שאין הפרים עצמן מטמאין את מוציאיהם רק הוצאת פרים מטמא כמו ראיית דם אך לחד תירוצא שם בתוס' אף בספק ראיה אמרינן ס"ט בר"ה ספיקו טהור (וכן מוכח דעת התוס' חולין (י' ע"ב) ד"ה ודילמא שהקשו בספק בית המנוגע דנימא ס"ט ברה"י ס"ט ומוכח דלא בעינן טומאת מגע ועיין במהרש"א נדה (י"ט) בד"ה ר"י אומר כיהה ע"ש]

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ט מפסה"מ ה"ג פרים ושעירים הנשרפים יש בהם ספק אם הלינה והיציאה קודם שיגיע זמנם לצאת פוסל כו' לפיכך פוסלין אותו להחמיר וישרפו בעזרה ע"ש ויש לעיין כיון דהוי ספק לישרפינהו חוץ לג' מחנות דאם הם כשרים יעלו שם למצותן ואם לאו מאי איסור יש במה ששורפין חוץ לג' מחנות והנה בזבחים (פ"ב ע"א) אמרינן ריה"ג אומר כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים ושעירים הנשרפים לשרוף פסוליהן אבית הבירה ולעמוד בל"ת על אכילתו כו' וכתב רש"י ז"ל ואמר קרא שאם אירע בהן פסול ישרפו אבית הבירה בעזרה ולא חוץ לג' מחנות כמצותן כדכתיב בהאי קרא בקדש באש תשרף שתהא שריפתה בקדש עכ"ל ויש לחקור אם בא הכתוב לאסור לשרוף בפסולים חוץ לג' מחנות כמו בקדשים הנקרבין דאסור להקריב פסולים ה"נ באותן שמצותן חוץ לג' מחנות ג"כ בא הכתוב לאסור לשרוף שם פסולים או ליכא איסור בשריפה חוץ לג' מחנות רק דמצוה לשורפן בעזרה כמו שאר קדשים פסולים דמצוה לשורפן בעזרה כדאמרינן בפסחים (פ"ב ע"ב) ובא הכתוב כאן שאף בשר פרים הנשרפים שאינן בני הקרבה ג"כ מצוה לשרוף פסוליהם בעזרה וכן נראה יותר מדנקט קרא דבקדש באש תשרף דזהו קרא דמפקינן מיניה בפסחים שם לכל הפסולים שמצוה לשורפן בעזרה והנה אי נימא דבא הכתוב לאסור שריפתן חוץ לג' מחנות אתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל בפשוטו דמספק אסור לשורפן חוץ לג' מחנות דשמא פסולים הם ואי נימא דהוי רק מצוה לשורפן בפנים כשאר פסולי קדשים א"כ הכא בספק פסולין דהוי ספק אי מצותן לשורפן חוץ לג' מחנות או מצותן לשורפן בפנים זה דשורפן דוקא בפנים צ"ל משום כיון דהם בעזרה אין להוציאם מספק וישרפו במקום שהם אך מהרמב"ם ז"ל משמע דאפילו אם אינן כבר בעזרה ג"כ מכניסין אותן ושורפן בעזרה וא"כ נימא מאי חזית דישרפו בפנים ישרפו חוץ לג' מחנות כיון דהוי ספק במקום שריפתן

והנה בזבחים (ק"ד ע"ב) אמרינן לתנא דבי לוי דזה דפסולי פרים הנשרפים נשרפין בעזרה הוא דוקא באירע בהן פסול קודם יציאתן בין קודם זריקה בין לאחר זריקה אבל אם נולד בהם הפסולה ביציאתן נשרפין בהר הבית ע"ש ויש, לעיין בטעמו של דבר דאם אירע בהן פסול לאחר יציאתן מעזרה דאין שורפין אותן בעזרה דהא לא