מקדש דוד חלק ב קכג

התי' דהטעם דבא ממותר נסכים משום דאינו מצוי אלא משבת לשבת הא לבונה הבאה עם העומר דאינו מצוי יותר שהוא משנה לשנה ובאה מתרומת הלשכה

ד) לחם הפנים אינו כשר עד שיקרום פניו בתנור דקודם אין תורת לחם עליו כדאמרינן במעילה (ט') ואם יכול לעשותו מעשה כופח ומעשה יורות הערביים למ"ד אין תנור מקדש ויכול לאפות בחוץ נראה דה"ה דיכול לעשותן מעשה כופח אע"ג דבמנחת מאפה תנור פסול כה"ג כדאמרינן במנחות (ס"ג) דהתם כתיב תנור בקרא למעוטי מעשה כופח אבל בשתי הלחם ולחם הפנים דלא כתיב תנור בקרא רק דבעינן לחם אע"ג דאמרינן בפסחים (ל"ז) דאין לחם אלא האפוי בתנור התם אתי רק למעוטי מעשה אלפס אבל בכופח ויורות הערביים שפיר קרוי לחם והנה יש לעיין לפמ"ש תוס' זבחים (צ"ו ע"א) ד"ה הכי דלמ"ד בשתי הלחם ולחם הפנים דתנור מקדש ה"ה מנחת מאפה ע"ש א"כ ר"י דס"ל במנחות (נ"ה) דתנור מקדש איך ס"ל שם ס"ג במנחת מאפה דמעשה כופח כשר הא ע"כ צריך לאפותו בתנור של מקדש שהוא כ"ש א"כ איך משכחת לה מעשה כופח ואפשר דס"ל דאף תנור של מקדש שהוא כ"ש ונמשח יכול לעשותו כופח ויהיה ג"כ עליו תורת כ"ש וצ"ע

כתבו התוס' מנחות (נ"ז ע"ב) ד"ה ושמעינן על הא דאמרינן שם דלר"ע כיון דס"ל דמדת יבש לא נתקדשה לא משכחת לה שיהא חייב על לחם הפנים משום חימוץ והקשו שם דלמא ס"ל תנור מקדש והיינו משקרמו פניה ועדיין יכול לבוא לידי חימוץ ונראה לדקדק מתוך כך דמשקרמו פניו תו לא אתי לידי חימוץ ונ"מ לענין פסח כו' עכ"ל ונראה דמלבד זה דמההיא מתני' גופא דמעילה דקתני דלחם הפנים שקרמו פניו בתנור הוכשר להיסדר על השלחן שמעינן דאחר שקרמו פניו בתנור שוב אינו בא לידי חימוץ דלחם הפנים הוא מנחה ומנחה בעינן מצה ולא רק שלא יהיה חמץ רק בעינן שיהא מצה דאף חלוט לא מקרי מצה לענין מנחה כדאמרינן במנחות (נ"ג) ואי כשקרמו פניה בתנור עדיין אפשר לבוא לידי חימוץ א"כ עדיין אינה מצה ואיך הוכשרו ליסדר על השלחן

ה) אמרינן במנחות (נ"ו) לא סידור הקנים ולא נטילתן דוחית את השבת אלא נכנס מע"ש ושומטו כו' ושם (צ"ז ע"א) אמרינן דלמוצ"ש נכנס מגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה כו' וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין הי"א דבאחד בשבת היה מניח הקנים בין החלות ע"ש היינו דמפרש מוצ"ש לאו דוקא אלא אחר השבת ונראה הטעם דלא נכנס במוצ"ש תיכף משום ביאה ריקנית דבלילה אין שום עבודות בהיכל וצריך לכנוס רק בשביל סידור הקנים וכיון דסידור הקנים בשבת הוא רק שבות איך אפשר שיעשה בשביל זה ביאה ריקנית אבל באחד בשבת היינו ביום אפשר לסדר הקנים כשנכנסין לשם לעבודות כמו לדישון מזבח הפנימי והמנורה ואי אפשר ג"כ שיכנוס בלילה להיכל להשתחוות ולסדר הקנים דהרמב"ם ז"ל לטעמיה דאף להשתחוות חשיב ביאה ריקנית כמ"ש בפ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ד [ועיין במסקנת הכ"מ שם] אך מרש"י ז"ל מוכח דמוצ"ש ממש הוא דכתב שם ז"ל בכי האי שיעורא ששומטן מע"ש ערבית ולמחר בחצי היום מסלקו ומסדר אחרים בלא קנים ולמוצאי שבת מסדר הקנים בכי האי שיעורא דהוי חצי היום לזו וחצי היום לזו לא מיעפשא עכ"ל ומוכח להדיא דס"ל דלמוצ"ש היינו תיכף לכשתחשך היה מסדר הקנים ויש לעיין איך עושה ביאה ריקנית בשביל שבות ואין לומר דהעמידו דבריהם במקום לאו כדאשכחן בפסחים דהעמידו דבריהם אף במקום כרת בשביל שבות דהתם הוי שב וא"ת כגון שלא לעשות פסח דיש כח בידי חכמים בזה אבל הכא דהוי קום ועשה לעשות ביאה ריקנית איך יש כח לחכמים

ונראה לפי מה דאמרינן בירושלמי יומא פ"ה הלכה א' בהכנסת כף ומחתה דאם הכניס הכף והמחתה בב' ביאות הכל מודים שכפר ועובר משום ביאה ריקנית ואיבעי' לן התם על איזה הכנסה חייב על הראשונה או על השניה ופשטינן דעל הראשונה חייב דעל השניה אומרים לו הבא לכתחילה ורק על הביאה ראשונה חייב כיון דלא הכניס אז את שתיהן וגורם שיהא צריך לביאה שניה איכא בזה משום ביאה ריקנית א"כ ה"נ כשנכנס למוצ"ש לסידור הקנים ליכא משום ביאה ריקנית כי אומרים לו לבוא לכתחילה כדי שלא יתעפש הלחם רק בשבת כשהוא מסדר את הלחם ואינו מסדר את הקנים אז עובר משום שגורם שיהיה צריך לכנוס עוד הפעם א"כ אז עובר רק ע"י שב וא"ת דכשנכנס להיכל הרי יכול אז לסדר את שתיהן רק כשמסדר את הלחם ואינו מסדר את הקנים עובר ע"י זה שאינו מסדר את הקנים וא"כ הוי בשב וא"ת ולזה יש כח בידי חכמים והעמידו דבריהם במקום לאו בשביל שבות

וזה דאין סידור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת כתב רש"י ז"ל שם משום דמחזי כבונה וסותר ובתוס' הקשו שם על רש"י ז"ל דהא אמרינן בשבת קכ"ג דקנים קודם התרת כלים נשנו והרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין ג"כ פסק דאין סידור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת ומוכח דס"ל דאף עתה לאחר התרת כלים ג"כ הדין כן וע"כ כרש"י ז"ל דהאיסור משום בונה וסותר וקשה מההיא דשבת דאמרינן קנים קודם התרת כלים נשנו וליישב דברי הרמב"ם ז"ל נראה דזה דסידור הקנים הוי כבונה וסותר הוא משום דעביד אהלא כדאמרינן בביצה (ל"ב ע"ב) דאין מקיפין ב' חביות לשפות עליהם את הקדרה משום דעביד אהלא וכן ביעתא וכן פוריא ע"ש וה"נ ע"י הקנים עביד אהלא דהקנים הם לסכך בהם את הלחם כדאמרינן במנחות שם ומנקיותיו אלו הקנים אשר יוסך בהן שמסככין בהם את הלחם והסניפין הם דפנות להם והקנים הולכים מסניף לסניף לסכך הלחם שבין הסניפין כמ"ש תוס' שם (צ"ד ע"ב) ד"ה כמין (ועיין ג"כ בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל פ' שתי הלחם בהציור שם] והסניפין הם כנגד כל גובה הלחם י"ב טפחים ורחבן כרוחב הלחם ה' טפחים והם מחיצות וכשמסדר הקנים מסניף לסניף קא עביד אהלא רק התוס' בביצה שם ד"ה מלמטה הקשו איך מחזירין שלחן על רגליו הא עביד אהלא ותירצו דאינו אסור רק היכא שהמחיצות מגיעות עד לארץ ע"ש ולפ"ז י"ל דר' אלעזר דאמר בשבת קכ"ג דקנים קודם התרת כלים נשנו ס"ל כר' יוחנן רביה דס"ל במנחות (צ"ד ע"ב) דלחם הפנים היה כמין ספינה רוקדת ואמרינן שם דלמ"ד לחם הפנים היה כמין ספינה רוקדת סניפין ע"ג שלחן מונחין א"כ כיון דאין המחיצות מגיעות לארץ ליכא משום בונה וסותר א"כ אין האיסור רק משום מוקצה וקודם התרת כלים נשנו אך הרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק כר' חנינא דלחם הפנים היה כמין תיבה פרוצה ועיין כ"מ פ"ה מהל' תמידין ה"ט] ואמרינן שם בגמרא דלמ"ד לחם הפנים היה כמין תיבה פרוצה סניפין ע"ג קרקע מונחין א"כ איכא משום בונה וסותר דעביד אהלא ואף לאחר התרת כלים אסור

ו) אמרינן בשלהי חגיגה דהשלחן מקבל טומאה ומקשינן והא כלי עץ העשוי לנחת הוא ובעינן דומיא דשק דמטלטל מלא וריקם ואמרינן משום דמגביהין אותו ומראין לעולי רגלים כו' וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' כלים דכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וכתב הראב"ד ז"ל שם איני יודע מאין הוציאו אלא משלחן של מקדש שהקשו כלי עץ העשוי לנחת הוא כו' ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטול כו' וכתב הכ"מ שם ע"ז איני יודע מה איסור יש בטלטולם ע"ש ונראה משום דאמרינן ביומא (ל"ג ע"ב) כיון דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן בעינן דחזו אהדדי וצריכין שיהיו ממש זה נוכח זה א"כ אם יטלטל את השלחן ממקומו לא תהיה