מקדש דוד חלק ב קכב

ג) אמרינן במנחות (פ"ז ע"ב) בעא מיני' רב"ח מר"ח שלחן מהו שיקדש קמצים בגדש שלו כו' א"ל אינו מקדש ופי' רש"י ז"ל דהאי קמצים הם ב' קומצי לבונה בלא בזיכין ובתוס' פי' דמיירי בקומץ של מנחה והקשו לרש"י ז"ל כיון דעם השלחן נמי בעי בזיכין דכפותיו אלו הבזיכין היאך תיסק אדעתין למימר דסגי בלא בזיכין עכ"ל והנה לרש"י ז"ל יש לומר דאין ראיה מזה דצריך בזיכין דאין שלחן מקדש ללבונה דאפשר דזה דצריך בזיכין הוא בשביל הסידור ולא בשביל הקידוש שהיה צריך לסדר הבזיכין על השלחן וסידור הבזיכין עבודה היא כדאמרינן ביומא כ"ד ולזה צריך בזיכין ואי אפשר לסדר הלבונה בלא בזיכין דהא אף כשקידש כבר הלבונה בבזיכין ג"כ צריך לסדרן בהבזיכין א"כ אין ראיה דצריך הבזיכין להקידוש של הלבונה דאפשר שהשלחן עצמו יכול לקדשן אך הבזיכין צריך בשביל הסידור אך לפמ"ש רש"י ז"ל דהאיבעיא הוא אי שלחן מקדש קומצי לבונה בלא בזיכין יש לעיין דלעיל (ח' ע"א) אמרינן דלבונה מתקדשת בלא שמן ולבונה שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין וכתב רש"י ז"ל ואע"ג דאתי לחם הפנים בהדייהו אינו מתקדש עמהן בבזיכין ויש לעיין מנ"ל דלבונה מתקדשת בלא לחם דילמא קידוש הלבונה הוא ע"י שלחן כשמסדר הבזיכין על השלחן ואז הן מתקדשות יחד עם הלחם דהא אבעיא לן אי השלחן יכול לקדש הלבונה אף בלא הבזיכין ונראה דאף דאיבעי' לן אי השלחן יכול לקדש הלבונה בלא בזיכין זה דוקא כשסידר הלבונה בלא בזיכין אבל כשסידר הלבונה בבזיכין אין השלחן יכול לקדשן דהוי חציצה דהוי כנתן מזרק בתוך מזרק ואע"ג דקי"ל בנתן מזרק לתוך מזרק דאינו חוצץ אמרינן שם ביומא הטעם דהוי מין במינו אינו חוצץ אבל הכא השלחן של עץ והבזיכין של זהב דהצפוי של השלחן בטל לגבי השלחן כדאמרינן בשלהי חגיגה]

והנה התוס' שפי' שם דהאבעיא שלחן מהו שיקדש קמצים מיירי בקומץ מנחה הקשו שם לפי מה דמסקינן דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל והיינו ליפסל בטבול יום ובלינה ל"ל קידוש הקומץ הא לזה מהני קידוש הראשון שנתקדשה כל המנחה יחד בכ"ש וכן הקשה בשמ"ק שם. ושמעתי מחברי מתרצים די"ל דזה דמקדש ליפסל היינו בשקעה"ח וכדאמרינן במעילה הקומץ והלבונה כו' נתנן לכ"ש הוכשרו ליפסל כו' ובלינה וכתב הת"י יומא (כ"ט ע"א) דהאי לינה שקעה"ח היא דבלינה ממש כבר הוכשרה כל המנחה ליפסל בקידוש ראשון ונראה לענ"ד דמש"ה לא תירצו התוס' והשמ"ק כן דבזה לא שייך לא קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל דרק בקידוש ראשון שייך זה דע"י זה הקידוש נעשית קדוה"ג ובזה אפשר אף כ"ש שאינה מכשרת אותה ליקרב מ"מ מקדשת אותה קדוה"ג וממילא נפסלת בטבול יום ובמח"כ ובלינה אבל קידוש שני של הקומץ דזה דנפסל בשקעה"ח הוא מדין מתיר דנפסל בשקעה"ח זה שייך רק ע"י כ"ש המקדש ליקרב דע"י זה נעשה מתיר אבל אם אין הכ"ש מקדש אותו ליקרב אינו יכול להיות עליו דין מתיר וממילא אינו נפסל בשקעה"ח

ובשמ"ק שם כתב ז"ל אבל מקדש ליפסל פ"ה ביוצא ובלינה וקשה דאין כ"ש מקדש ליפסל ביוצא ואי אמרת לינה גרידא תיפוק ליה משום קידוש המנחה לפירושו דפירש לעיל עכ"ל היינו לפי מה שפירש דמיירי בקומץ של מנחה] וקשה טובא מה שייך להקשות דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא איפכא הו"ל לאקשויי כיון דכבר הוכשרה ליפסל ביוצא ע"י קמיצה דהוי עבודה ומכשרת ליפסל ביוצא לכ"ע ואף קודם קידוש הקומץ בכ"ש ג"כ מיפסל ביוצא ועוד אילו הקמיצה לא היתה מכשרת ליפסל ביוצא היה הקידוש בכלי ודאי מכשיר ליפסל ביוצא ול"ש למפרך דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא דהטעם של הנך שיטות דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא הוא משום דס"ל דליפסל ביוצא בעינן דוקא עבודה א"כ זה שייך רק בקידוש כ"ש של המנחה כולה אבל קידוש הקומץ בכ"ש עבודה גמורה היא וצריכה כהונה דהוי כמו קבלת הדם בזבחים וודאי מכשיר ליפסל ביוצא וצע"ג

ובעיקר מ"ש התוס' דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא הקשה השמ"ק (מנחות ט') [בהשמטות] מההיא דפ' שתי הלחם דאמרינן דלחם הפנים נפסל במסעות ביוצא הא אין קידוש כלי מהני ליפסל ביוצא וי"ל דהתם משום לבונה שאין לה מתירין אחרים שהיא עצמה מתרת וי"ל דין מנחת כהנים ונפסלה ביוצא עכ"ל ויש לעיין דל"ד דזה שכתבו התוס' דלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח נפסלין ביוצא ע"י קידוש כלי הוא משום דאין בהם קמיצה וכיון שאין בהם עבודה קידוש כלי מכשרת ליפסל ביוצא אבל בלבונה של לחם הפנים כיון דיש בהם סילוק בזיכין שהם קמיצה הוי כשאר דברים שיש בהם עבודות דאין נפסלין ביוצא ע"י קידוש כלי [ובההיא דלחם הפנים נפסל במסעות למאי דס"ד דמיירי אף במסודר יש לעיין ל"ל משום יוצא ת"ל משום מחוסר זמן דהלחם צריך להיות מונח על השלחן משבת לשבת ואם בנתים סילק הלחם מן השלחן או שהוציא השלחן מן ההיכל דהוי כמו שסילק הלחם מן השלחן א"כ הוי מחוסר זמן שלא היה הלחם על השלחן משבת לשבת ועיין מ"ש בזה לעיל סק"א]

במנחות (צ"ו ע"א) אמרינן דשלחן מקדש ט"ו טפחים למעלה ומקשינן והאיכא בזיכין והקשה רש"י ז"ל אמאי פריך הכי הא אין שלחן מקדש לבזיכין וכתבו התוס' דל"ק דהא אמרינן בפ"ק דקומצין מנחה מכלי המונח ע"ג קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין משמע דהוי כקומץ מע"ג שלחן עכ"ל. הנה זה דצריך קמיצה מע"ג שלחן י"ל בפשוטו כיון דסילוק בזיכין הוי כקמיצה וקמיצה צריכה להיות מכ"ש ומש"ה צריך סילוק בזיכין מע"ג שלחן ואם הבזיכין מונחין בגובה יותר מט"ו טפחים אין זו קמיצה מכ"ש ואע"ג דהבזיכין הם ג"כ כ"ש מ"מ כיון דאין הבזיכין על השלחן אלא למעלה אע"ג דהלחם הוא על השלחן הוי כמביא מנחה בב' כלים וקומץ מזה על זה דפסול דבעינן שיהיו בכלי אחד ואע"ג דטעם דמביא בב' כלים דפסול הוא משום דבעינן והרים ממנו מן המחובר ובלחם ובזיכין סוף סוף ליכא מחובר דהא לא נגעי בהדדי דהא הלבונה היא בבזיכין דמפסיק בין הלחם ללבונה בשלמא אי צירוף כלי דאורייתא ומהני אף לענין קמיצה אע"ג דלא נגעי בהדדי כדאמרינן במנחות כ"ד ה"נ כיון דהלחם עם הבזיכין על השלחן שלחן מצרפן וחשוב מחובר אך אי ס"ל דצירוף כלי דרבנן ולא מהני לענין קמיצה וצריך דוקא נגיעה כדאמרינן התם אפשר דזה דוקא בשאר קמיצות דהכלי חשיב הפסק כמו קפיזא בקבא כדאמרינן שם משום דצריך להרים הקומץ מן השיריים וכיון דאין הקומץ נוגע בהשיריים רק הכלי מפסיק אין זה הרמה מן המחובר אבל בסילוק בזיכין דצריך לסלק הלבונה יחד עם הכלי וזו היא הקמיצה שלהן א"כ כיון דהכלי נוגע בהלחם חשוב הרמה מן המחובר מיהו יש לעיין בזה דזה אפשר לומר רק לרבנן שהיה נותן הבזיכין על המערכת איכא עכ"פ נגיעת הכלי עם הלחם אבל לאבא שאול שהיה נותן הבזיכין בין מערכה למערכה הא אין כאן נגיעה כלל ואפשר שהיו נוגעין בהלחם מן הצד ועוד הא אין הסדרים נוגעין זה בזה ואכתי היאך חשיב מחובר ואפשר דצירוף שלחן לכ"ע דאורייתא]

אמרינן בכתובות (ק"ו ע"ב) דלבונה של לחם הפנים באה ממותר נסכים והקשה בשמ"ק שם מ"ש משאר קרבנות ציבור שבאין מתרומת הלשכה ותי' דהלבונה של לחם הפנים דכל עצמה לא היתה באה אלא ע"ג כ"ש שבכלי שרת היתה עומדת כל השבת ובכ"ש היה מקטירה א"כ דינה ככ"ש עוד תי' שם משום דהלבונה אינה מצויה אלא מע"ש לע"ש לכך לוקחין אותה ממותר נסכים עוד כתב שם שאין לבונה באה בקרבן ציבור אלא בקטורת ובלחם הפנים לבד ע"ש וק"ל טובא הא איכא נמי לבונה הבאה עם העומר שהוא ק"צ וטעון לבונה ולפ"ז אזדא נמי