מקדש דוד חלק ב קכא

חובת שבת היא להביא לחם ולסדרו על השלחן והקטרת הבזיכין יכול להיות בכל שבת ושבת ואין לזה זמן קבוע דנימא עבר זמנו בטל קרבנו וזה דצריך להקטיר הבזיכין בשבת הבאה הוא משום דבשבת הבאה איכא חובה על הציבור להביא לחם אחר ולסדרו על השלחן א"כ ע"כ צריך אז לסלקן ולהקטיר הבזיכין אבל אי ליכא לחם אחר מניח הישנה עד שבת הבאה כדי שלא יהא השלחן בלא לחם וכדאמרינן בירושלמי וזה דהקטרת הבזיכין הוא דוקא בשבת ולא בחול נראה משום דכתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו דמצות הסידור הוא רק בשבת ובעינן לחם פנים לפני תמיד שלא יהא שלחן בלא לחם א"כ ע"כ הסילוק וההקטרה היא ג"כ רק בשבת ולא בחול וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקטיר בחול דהוי כקדשים פסולים שחייבין עליהם משום פנו"ט והיינו דהוי כאותן פסולים דמהני ההקטרה לקובען בפנו"ט י"ל דזה דאינו יכול להקטיר הבזיכין בחול אין זה פסולו בגופו ובמנחות (י"ב) אמרינן דכל שאינו פסולו בגופו מהני ליה הקטרה לקובעו בפיגול וה"ה בנו"ט ואף דכאן ההקטרה עצמה פסולה מ"מ אשכחן הקטרה פסולה הקובעת בפיגול וכמו בעולת העוף הנמשכת לחטאת אע"ג דכל הקרבן אינו כשר מ"מ מהני הזריקה לקובעו בפיגול וכמ"ש תוס' זבחים (ס"ח ע"א) ד"ה אימר ע"ש ואף דבמתני' דמנחות שם גרסינן דאין חייבין על הלחם משום פנו"ט הרמב"ם ז"ל סמך על התוספתא דמנחות דשם הגרסא דחייבין עליהם משום פנו"ט ע"ש

והנה בזה דאמרינן דאם הלחם על השלחן כמה שבתות אינו נפסל בלינה יש לחקור בנפרס לחמה לאחר שהגיע זמנו לפרוק דאמרינן במנחות דמקטיר עליהן הבזיכין ע"ש אם לא פרקן אח"כ והניחן לשבת הבאה אם נפסלים הבזיכין בלינה אם הטעם דאם עמדו על השלחן ימים רבים אין נפסלים בלינה הוא משום דחשיב הלחם מסודר על השלחן א"כ בנפרס הלחם אין הלחם עוד ראוי לסידור על השלחן וא"כ הבזיכין נפסלין בלינה או הטעם דכ"ז שלא נפרק מן השלחן ליכא פסול לינה ואינו תלוי בסידור]

ב) בסילוק בזיכין והלחם מהשלחן בשבת נראה מיומא (כ"ד ע"ב) דסילוק הלחם היה קודם סילוק בזיכין דמקשינן שם זר שסידר את השלחן ליחייב ואמרינן איכא סידור בזיכין וכתב רש"י ז"ל דאיכא בתריה סידור בזיכין ומש"ה אין סידור הלחם עבודה תמה דיש אחריה עבודה וכיון דסידור הלחם היה קודם סידור בזיכין א"כ ע"כ ה"נ סילוק הלחם היה קודם סילוק בזיכין דהסידור והסילוק היו כאחד דטפחו של זה בצד טפחו של זה כדאמרינן בפ' שתי הלחם ויש לעיין הא סילוק בזיכין חשיב קמיצה על הלחם וכיון דבשעת סילוק בזיכין כבר אין הלחם על השלחן מה שייך דהוי קמיצה על הלחם הא בעינן קמיצה מע"ג שלחן כמ"ש תוס' מנחות (צ"ו ע"א) ד"ה והאיכא

ונראה דאפילו מסלק תחילה הלחם ואח"כ הבזיכין מ"מ הוי כקמיצה דסילוק הלחם עצמו עושה קמיצה דל"ד לשאר קמיצות דצריך לברר איזה לקומץ ואיזה לשירים משא"כ בלחם הפנים כיון דבריר קומץ דידיה והקמיצה היא רק ההפרדה חלק גבוה מחלק הדיוט מה שמפרידן זה מזה א"כ אין נ"מ בין אם מסלק הבזיכין בין מסלק הלחם כיון דעכ"פ מפריד הלחם מן הבזיכין חשיב קמיצה וגם אם יפרק הלחם והבזיכין יחד מן השלחן ג"כ נראה דמהני אע"ג דאינו מפריד הבזיכין מן הלחם דאף כשהן על השלחן הרי הן מופרדין דהלבונה מונחת בבזיכין רק דהשלחן מצרפן וכשמסלקן מן השלחן הרי הן מופרדין והוי קמיצה וכן במנחה נראה דאם קמץ בתוך כלי ועדיין לא העלה אינה קמיצה ויכול לחזור ונקמוץ אבל אם לאחר שקמץ בתוך הכלי יטול הקומץ יחד עם השיריים מן הכלי יהיה קמיצה דלאחר שקמץ כבר הקומץ מובדל מן השיריים רק כל כמה דלא העלה מן הכלי אינה קמיצה דהכלי מצרפן אבל לאחר שסילקן מן הכלי חשיב מופרש וה"נ בבזיכין דבריר קומץ דידיה רק כ"ז שהן על השלחן הוי כקמץ ועדיין לא העלה מן הכלי דעדיין אינה קמיצה וכשמסלק הבזיכין יחד עם הלחם מן השלחן הוי קמיצה וכ"ש אם מסלק הלחם תחילה דחשיב קמיצה אך מלשון הש"ס מנחות (ח') מנחה שנקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין משמע דע"י סילוק הבזיכין נעשית הקמיצה ולא ע"י סילוק הלחם וצ"ע

ובעיקר מה דמשמע מההיא דיומא דסילוק הלחם היה קודם סילוק בזיכין יש לעיין דזה אפשר רק לאבא שאול דהבזיכין היו מונחין אצל הלחם אבל לרבנן דהבזיכין היו על הלחם א"כ איך אפשר לסלק הלחם קודם הבזיכין ולסדר ע"כ צריך הלחם קודם הבזיכין כיון דצריך לסדר הבזיכין על הלחם ע"כ נראה לומר דלעולם הקמיצה היתה ע"י סילוק בזיכין ולא ע"י סילוק הלחם דסילוק הבזיכין היה קודם סילוק הלחם וסידור הלחם היתה קודם סידור הבזיכין כדמוכח ביומא וזה דאמרינן בפ' שתי הלחם דטפחו של זה בצד טפחו של זה ע"כ לא קאי על הבזיכין אלא על הלחם ואע"ג דלחם בלא בזיכין אינו כלום מ"מ מקיימין לחם לפני תמיד כיון דאי אפשר להקדים סידור הבזיכין יותר וכל מה דאפשר למיעבד עבדינן וצ"ע בזה

אמרינן במנחות (צ"ט) דד' כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין וד' כהנים מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין ע"ש והנה זה דלסילוק בזיכין צריך ב' כהנים ולא סגי בכהן אחד י"ל משום דסילוק בזיכין הוי כקמיצה ופסולה בשמאל א"כ ליטול ב' בזיכין צריך ב' כהנים וכן בהולכתן אח"כ להקטרה הוי כהולכת הקומץ להקטרה דהוי עבודה וצריכה ימין כדאמרינן בזבחים (י"ד ע"ב) וכן זה דצריך ב' כהנים לסידור ב' בזיכין ולא סגי בכהן אחד שישא אחד בימינו ואחד בשמאלו י"ל ג"כ משום דסידור הבזיכין עבודה היא כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) וצריכה ג"כ ימין כשאר עבודות המעכבות כפרה (וזה דצריך ב' כהנים ללחם כדקתני שנים בידם שני סדרים וכן שני כהנים ליטול שני סדרים אע"ג דסילוק הלחם אינה עבודה ולא סגי בכהן אחד נראה בפשוטו משום דהלחם הוי יותר ממשאוי אדם בינוני דמשאוי אדם בינוני הוא שלשים קב כדאמרינן בב"מ (פ' ע"ב) קב לכתף ע"ש ושלשים קב הם ב' איפות כדאמרינן במנחות במתני' ר"פ התודה שהם עשרים עשרון וא"כ לחם הפנים שהיו שם כ"ד עשרונות הם יותר ממשאוי אדם בינוני וכ"ש לאחר אפיה שנתוסף נפח עליהם כדאמרינן בר"פ שתי הלחם כיון דאפי לה נפחה ע"ש ואמרינן בפ' האומנין שם דנפח הוי תוספת למשאוי]

והנה ביוה"כ שחל להיות בשבת דהכ"ג מקריב אף מוספי שבת ובסדר אתה כוננת אמרינן דאף מסדר את השלחן ומקטיר את הבזיכין ע"ש הנה סילוק הלחם ודאי אינו עושה כ"ג דאין זו עבודה אבל סילוק בזיכין ודאי צריך להיות בכ"ג דהא עבודה היא כמו קמיצה ויש לעיין איך הוא מסלק הבזיכין וגם מסדרן הא אי אפשר אלא בזה אחר זה ובעינן טפחו של זה בצד טפחו של זה וכן סידור ב' הסדרים וב' הבזיכין אי אפשר להיות אלא בזה אחר זה דהא צריך להיות בימין ומש"ה בעלמא מצרכינן ב' כהנים ואפשר כיון שצריך להיות בכ"ג מבטלינן מצות תמיד שלא יהא שלחן בלא לחם