מקדש דוד חלק ב קכ

ז"ל בפ"ה מהל' תמידין הלכה י"ב סידר הלחם בשבת כמצותו ולא הניח עמו בזיכי לבונה עד למחר ולשבת הבאה הקטיר הבזיכין נפסל הלחם ואינו קדוש וכן אם סידר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה הלחם אינו קדוש ונפסל אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם כיצד יעשה בלחם ובזיכין שסדרן לאחר השבת יניחם שם על השלחן עד שיעבור עליהן יום השבת והן מסודרין ואח"כ יקטיר הבזיכין לשבת הבאה אחר השבת שעברה עליהן והם מסודרים שאפילו נשאר הלחם עם הבזיכין על השלחן כמה שבתות אין בכך כלום סידר הלחם והבזיכין בשבת כמצותן והקטיר הבזיכין לאחר השבת בין לאחר שבת זו בין לאחר שבת אחרת הבאה נפסל הלחם וה"ה כקדשים שנפסלו שחייבין עליהם משום פנו"ט עכ"ל ועיין בכ"מ ולח"מ שם מה שנתקשו בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ולענ"ד נראה לפרש דברי הרמב"ם ז"ל כפשוטן ומה דנקיט הרמב"ם ז"ל נפסל הלחם הוא כמה שרוצה הכ"מ לומר שם דהיינו דאין תקנה עוד ללחם ליסדר על השלחן ולא נפסל הלחם היינו שי"ל עוד תקנה לסדרו והנה בבבא קמייתא בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת דכתב הרמב"ם ז"ל דנפסל הלחם ואינו קדוש הוא חולק על רש"י ז"ל שכתב דכיון שסידר הלחם בזמנו אף שלא הניח עמו בזיכי לבונה קידשו השלחן ויש לעיין לפי מאי דקי"ל דסלת קדוש בלא לבונה אמאי לא יתקדש הלחם בלא הבזיכין והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה במנחות שם כתב ז"ל סידר הלחם בשבת כמצותה וסידר הבזיכין אחר השבת ומניח הכל עד שבת הבאה והקטיר הבזיכין שנתן עם הלחם ראשון אותו הלחם פסול ואפילו נתקדש וע"כ אין בו דיני נפו"ט לפי שאינו קדוש עכ"ל ונראה הטעם דלא קדוש הלחם אע"ג דמנחה קדושה בלא לבונה דס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דוקא בדעתו להוסיף וכמו בסלת גופה אם דעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש אבל אם אין דעתו להוסיף לא נתקדש כל שאין בו שיעור שלם כדאמרינן במנחות (ח') דכל שאין דעתו להוסיף אין כאן מנחה כלל דפחות משיעור אינו ראוי וה"נ במקדש מנחה בלא לבונה דקדוש הוא דוקא בדעתו להוסיף לבונה דאיכא תורת מנחה עליה אבל אם אין דעתו להוסיף לא קדוש א"כ הכא דלא הניח בזיכי לבונה עד למחר כיון דאין דעתו לתת הלבונה בשעתה היינו בשבת לא קדוש הלחם דנתינתו אחר השבת אינו מועיל כלום ונראה דזהו נמי כונתו בפי' המשנה שכתב אותו הלחם פסול ואפילו נתקדש וע"כ אין בו דיני נפו"ט לפי שאינו קדוש כלומר דאפילו אם נתקדש הלחם ג"כ פסול משום חסרון לבונה א"כ אינו קדוש כלל דכל כה"ג שמקדש רק מקצת שהחסרון פוסלו אינו מתקדש כלל אך בזה יש לעיין כיון שכתב הרמב"ם ז"ל דהלחם אינו קדוש כיון שלא נתן עמהם בזיכי לבונה עד למחר א"כ אמאי ליכא הכא תקנתא דיניח לשבת הבאה וכמו בסידר הלחם והבזיכין שניהם אחר השבת ונראה דאע"ג דהלחם אינו קדוש כמ"ש הרמב"ם ז"ל מ"מ עבודה נעשית בהלחם בסידורו בשבת דסידור הלחם בלא סידור בזיכין ג"כ עבודה היא כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) זר שסידר את השלחן ליחייב ואמרינן דאיכא סידור בזיכין היינו דסידור הלחם אינה עבודה תמה ליחייב זר עליה שיש אחריה עבודת סידור בזיכין ומוכח דסידור הלחם לעצמו עבודה היא רק שאינה עבודה תמה וזה אינו שייך אל הקידוש דאף למ"ד דתנור מקדש להלחם הסידור עבודה היא א"כ כיון שנעשית בשבת זו עבודת הסידור על הלחם אי אפשר לו שוב בשבת הבאה ליסדר דאין סידור אחר סידור דכיון דעבודת הסידור כבר נעשית בהלחם אי אפשר עוד לסדרו ומש"ה אי אפשר להניחנו לשבת הבאה דאז מחוסר סידור אך ביותר נראה הטעם דלי"ל תקנתא להניחו לשבת הבאה בסידור הלחם בשבת נהי דלא נתקדש מ"מ הוקבע הלחם לחובת שבת זו דהא לצורך אותה חובה הוסדר על השלחן ולקבוע לאותה חובה א"צ קידוש כלי דזה מהני אפילו בפה ומש"ה אי אפשר לסדרו לשבת הבאה ולהקבע לחובת שבת הבאה וכמו זו תודה וזו לחמה דאין הלחם ראוי לתודה אחרת משא"כ בסידר הלחם והבזיכין אחר השבת דמתחילתן לא הוקבעו אלא לחובת שבת הבאה

ובסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין בשבת שכתב הרמב"ם ז"ל לפי הגרסא של ספרים ישנים שהביא הכ"מ וכן מוכיח הלשון] דלא נפסל הלחם והיינו שהלחם כשר ויכול לתקן ולהניח עמהם בזיכין אחרים ויניחנו לשבת הבאה כמ"ש הריטב"א ז"ל על רש"י ז"ל ביומא (כ"ט) בההיא דסידר הלחם והבזיכין אחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת דגרס רש"י ז"ל פסול והקשה הריטב"א ז"ל אמאי פסול כיון דאמרינן דסידור שלא בזמנו נעשה כמי שסידרו הקוף א"כ הוי כמונח הלחם חוץ לשלחן א"כ בהקטיר הבזיכין בשבת אמאי פסול ותי' דהאי פסול לא קאי על הלחם כ"א על ההקטרה דההקטרה אינה כמצותה ע"ש וא"כ כיון דהוי כמי שמונח הלחם חוץ לשלחן אם הקטיר הבזיכין בשבת יכול לסדר עמהם תיכף בזיכין אחרים ולהניחם לשבת הבאה וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בסידר הלחם והבזיכין בא' בשבת והקטיר הבזיכין אחר השבת הבאה דנפסל הלחם ואע"ג דסידרו שלא בזמנו והוי כמי שסידרו הקוף וכמונח חוץ לשלחן ואמאי לא יהיה להם תקנה ג"כ לסדרן אח"כ בשבת עם בזיכים אחרים ומה לי אם הקטיר הבזיכין בשבת די"ל תקנה ומה לי אם הקטירן אחר השבת ונראה דהחילוק הוא בקביעות דכשסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת הסידור היה בשביל חובת שבת הבאה ונהי דאין כ"ש מקדשין כשהן מחוסר זמן אבל מ"מ נקבעו לאותה חובה דלקבוע לשם אותה חובה יכול אף קודם זמנן דהקביעות הוא בפה וא"כ בהקטיר הבזיכין בשבת הבאה יכול לסדר עמהם תיכף בזיכין אחרים כיון דהלחם לא נפסל כלל והוי כמונח חוץ לשלחן ויכולים להקבע עם בזיכין אחרים לחובת אותה שבת אבל אם הקטיר הבזיכין אחר השבת ואי אפשר להלחם להקבע עם בזיכין אחרים אלא בשבת השניה וזה אי אפשר כיון שכבר הוקבע הלחם לחובת שבת ראשונה ומש"ה אין תקנה להלחם וכמו זו תודה וזו לחמה דאין הלחם ראוי לתודה אחרת

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בסידר הלחם והבזיכין בשבת כמצותן והקטיר הבזיכין לאחר השבת בין לאחר שבת זו בין לאחר שבת אחרת הבאה נפסל הלחם וה"ה כקדשים שנפסלו שחייבין עליהם משום פנו"ט נראה דאי אפשר להרמב"ם ז"ל לפרש דהפסול הוא משום דלא עמדו הבזיכין על השלחן אלא ו' ימים דהא הכא בסידר הלחם והבזיכין בשבת והקטיר הבזיכין אחר שבת שניה דעמדו הלחם והבזיכין על השלחן עוד יותר מז' ימים וגם אי אפשר לפרש הטעם משום פסול לינה דהא להרמב"ם ז"ל כשהן על השלחן אינן נפסלין בלינה לעולם ואין לפרש ג"כ הפסול משום מחוסר זמן דהא אם הקטיר אחר שבת שניה כבר אינן מחוסרי זמן והחילוק אם כשר אם פסול הוא רק בין הקטיר בשבת להקטיר בחול דכל שהקטיר בשבת אפילו לאחר כמה שבתות כשר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ואם הקטיר בחול ג"כ אין חילוק בין הקטיר לאחר שבת ראשונה או אחר שבת אחרת בכולן פסול דזמן הקטרתן בשבת ולא בחול ואי מקטיר בחול הוי הקטרה שלא בזמנה וזה דמקטירן בשבת אפילו לאחר כמה שבתות כשר הוא מהירושלמי שקלים דאם אין לו לחם אחר מניח הישנה לשבת הבאה וזה דלא אמרינן בזה עבר זמנו בטל קרבנו דהא צריך להקטיר הבזיכין בשבת זו והוא מניחן לשבת אחרת נראה משום דאמרינן בסוכה (נ"ו) דלחם הפנים הוא חובת שבת העברה היינו חובת שבת שמסדרין בו ולא חובת שבת שמקטירין הבזיכין ע"ש וא"כ לא שייך עבר זמנו בטל קרבנו כיון שסידר הלחם והבזיכין בזמנן לאו עבר זמנו הוא ונראה מזה דאין זמן קבוע להקטרת הבזיכין כלל דרק