מקדש דוד חלק ב קיח

שאול בדם התמיד ע"ש ובנרות של בין הערבים יש לעיין במאי מפסיק בין ה' נרות לב' נרות או אפשר דלא היה מפסיק כלל דהא בקטורת ודאי לא מפסיק דהא בין הערבים קטורת קודם לנסכים ואח"כ הנרות כדאמרינן ביומא (ל"ד ע"א) וכ"ש דבדם התמיד אי אפשר להפסיקן דהא אף איברי התמיד קודמין לקטורת כדאמרינן ביומא שם וכ"ש לנרות שהיא עבודה אחרונה כדאמרינן בפסחים (נ"ט ע"א) מיהו להמפרשים ז"ל דס"ל דערבית לא היתה הטבה כ"א הדלקה לא היה מפסיק כלל דמצינן דין הפסקה רק בהטבה אבל להרמב"ם ז"ל דס"ל דאין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם היה מטיב למה לא היה צריך להפסיק בין הערבים כמו בשחרית בשלמא לר"י דמפיק לה מקרא דבבקר בבקר חלקהו לב' בקרים י"ל דגזיה"כ הוא רק להטבה של שחרית אך לר"ל יש לעיין אם צריך להפסיק בנרות של בין הערבים כדי להרגיש את העזרה ומלשון הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין נראה שאף בין הערבים צריך להפסיק שכתב הלכה י' דישון המנורה והטבת הנרות בבקר ובין הערבים כו' וכתב אח"כ לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואחר כך נכנס ומטיב השתים כדי להרגיש כל העזרה עכ"ל ומשמע דקאי על שתיהן על שחר ועל בין הערבים ויש לעיין באיזה עבודה מפסיק ואפשר דמהפך בצינורא בין הטבה להטבה דצריך רק להפסיק בעבודה אחרת ואתי שפיר בזה מ"ש הרמב"ם ז"ל סתם דמפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ מטיב השתים ולא קאמר דמפסיק בקטרת כמ"ש לקמן פ"ו משום דהכא קאי ג"כ על בין הערבים ואז ע"כ מפסיק בעבודה אחרת דאי אפשר להפסיק בקטורת

ובדישון נר מערבי הביאו התוס' מנחות (פ"ו ע"ב) ד"ה ממנה בשם רש"י ז"ל שהיה מוציא הפתילה הישנה ואוחזה בידו או נותנה בכלי עד שהיה נותן שמן ופתילה ובתוס' שם תמהו על רש"י ז"ל דאם אפשר לעשות כן להוציא הפתילה בשעה שהיא דולקת היה יכול להדליק בה את כל המנורה אפילו למ"ד דהוי קביעי נרות ע"ש והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד ר"פ החלו עולים כתב דנר שלא כבה מתקנו שמוציא הפתילה ומוסיף שמן ע"ש ונראה מזה דמה דאמרינן נר שכבה נידשן השמן נידשנה הפתילה הוא דוקא אם כבה אבל אם הוציא הפתילה לא נידשן השמן וכשר הוא. והנה יש לעיין לפ"ז הא דאמרינן במנחות (פ"ט) במנורה בשיעור חצי לוג דאיכא למ"ד ממטה למעלה שיערו משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל וכתב רש"י ז"ל דאם ישערו ממעלה למטה מה שמשייר למחר ישפכו לחוץ ואיכא חסרון ע"ש ואם היה אפשר להוציא הפתילה כמ"ש רש"י והרמב"ם ז"ל ובכה"ג לא נידשן השמן אמאי היה צריך לשפוך המותר לחוץ ונראה דהכא היה צריך לשפוך לחוץ משום דהשמן נפסל בלינה דמצותה להיות דולקת מערב עד בקר היינו עד עמוד השחר וא"כ בעלות השחר נפסל השמן בלינה כיון דהשמן מתקדש בכ"ש ורק בנר מערבי שהוא צריך לדלוק תמיד אותו השמן אינו נפסל בלינה וכמו איברים כשהם על המערכה והלחם על השלחן כיון שהם בשעת עשיית מצותם אינם נפסלים בלינה והרמב"ם ז"ל שכתב דנר שלא כבה בכל שחרית מוסיף בו שמן וזהו תיקונו ואין השמן הנשאר נפסל בלינה לטעמיה אזיל דלי"ל כלל מצות דילוק המנורה מערב עד בקר רק צריך להטיבה פעמים ביום וכ"ז שבוערת משום מצוה היא ואינו נפסל השמן בלינה ולהרמב"ם ז"ל יש לעיין איך מפרש ההיא דהתורה חסה על ממונם של ישראל עוד יש לעיין על הרמב"ם ז"ל שכתב דמוציא הפתילה ומוסיף שמן איך הוא יודע כמה שמן להוסיף ואינו שייך לומר שישער דא"כ נפיש להו מדות דהא כה"ג מקשינן במנחות (פ"ח ע"ב) בההיא דנר שכבה דנידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד הוא עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה ואיבעי לן כשהוא נותן בה שמן כמדה ראשונה או כמו שחסרה ואמרינן דפשיטא דכמדה ראשונה דאי כמה שחסרה מנא ידעינן וכי תימא דמשער א"כ שבע מדות נפיש להו מדות טובא ע"ש וצ"ע

אמרינן בפ"ג דתמיד דאבן היה לפני המנורה ובה ג' מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות ומשמע דהאבן היתה תלושה ולא היתה מן הרצפה ויש לעיין איך היה יכול לעמוד על האבן בשעת הטבה הא אמרינן בזבחים (כ"ד) דהיה עומד ע"ג האבן עבודתו פסולה והנה בספרי מופקינן לה מקרא דבהעלותך את הנרות עשו מעלות למנורה ואפשר דגזיה"כ הוא דאינו חוצץ אך הרמב"ם ז"ל לא הביא טעם הספרי וכתב הטעם שהיו לה מעלות מפני שהמנורה היתה גבוהה כקומת איש והנה לפמ"ש התוס' יומא (נ"ט ע"ב) דדישון מזבח הפנימי אינו טעון בגדי כהונה וכתב המל"מ בפ"ג מהל' תמידין דלהתוס' אף דישון המנורה כן א"כ כיון דא"צ לקדושת בגדי כהונה ה"נ א"צ לקדושת רצפה דהא אמרינן בזבחים שם הטעם דלא יעמוד על האבן בשעת עבודה הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין מה כ"ש בעינן שלא יהא דבר חוצץ כו' וכתבו בתוס' שם דהאי כ"ש בגדי כהונה שמקדשין את האדם לעבודה וכן הרצפה מקדשת האדם לעבודה ומש"ה בעינן שלא תהא חציצה כמו בבגדי כהונה ע"ש א"כ י"ל כיון דלדישון המנורה א"צ בגדי כהונה שיקדשו את האדם ה"נ לא בעינן רצפה שתקדשו

ה) כתבו הרגמ"ה ורש"י ז"ל דזה דאמרינן דבר הקרב בלילה קדוש בלילה היינו שמן למנורה והתוס' בתמורה (י"ד ע"א) כתבו דלא נראה כן דהשמן אין בו קדושת כלי ובמנחות (פ"ט ע"א) על הא דאמרינן שם דחצי לוג נמשח למנורה שבו היה מודד חצי לוג לכל נר ונר הקשו למה היה צריך לקדש השמן בכ"ש ע"ש והנה לרש"י והרגמ"ה ז"ל דשמן של מנורה צריך קידוש כלי כדי לקדשו קדוה"ג דס"ל דהדלקת המנורה הוי כדבר הקרב וצריך להיות להשמן קדוה"ג וא"כ ה"נ הפתילה דמ"ש הפתילה מהשמן והנה אמרינן בירושלמי פ' החליל דמבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין את הנרות שבפנים ע"ש ואין לך פתילה שי"ל קדוה"ג אלא של בגדי כהונה א"כ לעולם יש לפתילה קדוה"ג אך אפשר דלא סגי בזה די"ל קדוה"ג להפתילה והיה צריך לקדש הפתילה בכ"ש כמו השמן

והנה יש לעיין למה צריך למשוח החצי לוג כדי לקדש השמן של המנורה תקדש המנורה גופה שהיא כ"ש ונראה משום דנתינת שמן בעצמה עבודה היא דהא ביומא (כ"ד ע"ב) מקשינן דזר שנתן שמן במנורה ליחייב ומתרצינן משום דלא הוי עבודה תמה ע"ש א"כ צריכה אותה עבודה של נתינת שמן להיות בדבר שכבר קדוש קדוה"ג ומש"ה צריך לקדש השמן קודם נתינתו למנורה [עוד י"ל לפמ"ש תוס' מעילה (ח' ע"א) ד"ה קרמו דזה דהתנור מקדש לשתי הלחם וללחם הפנים רק כשקרמו פניהם בתנור ולא תיכף כשמכניסן לתנור משום דאין כ"ש מקדשין דוקא כשנעשה כל הראוי ליעשות בהם ע"ש א"כ המנורה שהיא להדלקה והשמן נותנין בה להדליקו שם אי אפשר לה לקדש רק אחר שתגמור הדלקתה ואז אין כבר שמן ומש"ה אין המנורה יכולה לקדש השמן]: סימן כב. סידור השלחן

מצות השלחן לסדר עליו לחם ובזיכין בשבת ומקטירין