מקדש דוד חלק ב קיז

שום קרבן כשר להקריב במקדש ע"ש דאין המקדש כהלכתו דהשלחן והמנורה מעכבין רק עבודת פנים דאם אינן על מקומן אין ההיכל כהלכתו אבל הכיור והכן מעכבין כל הקרבנות דאין המקדש כהלכתו] וזה דנר מערבי צריך להיות דולק תמיד הוא רק מצוה במנורה ואי ליכא מנורה אינו מבטל מצות נר מערבי שיהא דולק תמיד א"כ כשמוציא המנורה לחוץ להטבילה הוי כמו שפשט טליתו דליכא מצות ציצית

ובזה אתי שפיר ג"כ ההיא דשבת (כ"ב ב ע"ב) גבי הדלקת המנורה מנר מערבי דאמרינן שם והא הכא כיון דקביעי נרות אי אפשר לאדלוקי אלא בקינסא והיינו כמ"ד דמנורה של פרקים היתה כמ"ש בתוס' שם ולא היה יכול לנתק הנר מערבי להדליק שאר הנרות כמ"ש רש"י ז"ל שם ונראה מזה דלמ"ד דלא הוי קביעי נרות היה מסלק הנר מערבי ומדליק שאר הנרות וקשה הא נר מערבי צריך להיות דולק תמיד והיינו שיהא דולק במנורה וכיון שמסלקו מן המנורה לאו מצותו הוא ולפ"ז מצות נר מערבי שיהא דולק הוא רק היכא דאיכא נר מערבי אבל היכא שסילק הנר מערבי מן המנורה הוי כמו שהוציא כל המנורה לחוץ וליכא מצות הדלקה עליו

והנה הטבת הנרות היתה נעשית בב' פעמים דמתחילה היו מטיבין ה' נרות ומפסיקין בקטורת או בדם התמיד ואח"כ מטיבין ב' נרות ואמרינן בגמרא למה מטיבין וחוזרין ומטיבין ר"ל אמר כדי להרגיש כל העזרה כולה ור"י אמר משום דכתיב בבקר בבקר חלקהו לב' בקרים ע"ש והת"י יומא (ל"ג ע"ב) הביא דעת רש"י ז"ל דרק לר"י ההפסקה היא מן התורה והת"י שם כתבו די"ל דלהרגיש העזרה הוי מן התורה דאי לא תימא הכי דהוי מן התורה היכן אנו לוקחים זה מדעתנו שיש לנו להפסיק באמצע עבודה וצ"ע מנלן עכ"ל והר"ח ז"ל שם כתב ג"כ דרק לר"י ההפסקה היא מה"ת אבל לר"ל דההפסקה היא רק להרגיש כל העזרה ולא חיישינן לאפסוקינהו ע"ש וקשה קושית הת"י איך אנו לוקחין מדעתנו להפסיק באמצע עבודה ועוד יותר קשה דהא הוי ביאה ריקנית דנכנס ב' פעמים להיכל ואע"ג דבכל פעם כשנכנס להיכל עושה עבודה מ"מ בכה"ג חשיב ביאה ריקנית כיון דהיה אפשר לעשות בביאה אחת כדאמרינן בירושלמי יומא פ"ה ה"א בהכנסת כף ומחתה ביוה"כ דאם הכניס הכף והמחתה בב' פעמים הכל מודים שכיפר רק עובר משום ביאה ריקנית ואיבעי לן אם על הביאה הראשונה חייב או על השניה ופשטינן דעל הראשונה חייב דעל השניה אומרים לו הבא לכתחילה ע"ש דכיון דהיה יכול לעשות הכל בביאה אחת ועשה רק מקצת חשיב ביאה ריקנית וה"נ כיון שעושה ההטבה בב' ביאות חשיב ביאה ריקנית

ונראה לתרץ דהכא ליכא הפסקה באמצע עבודה כלל לפי מה דאמרינן בתמיד דאם מצא הב' נרות מזרחיים שכבו היה מדשן אף אותן וחוזר ומדליקן ואח"כ מדשן את השאר א"כ מדשן את כולם וליכא הפסקה ורק אם מצא שהם דולקים היה מניח אותן ומדשן את השאר ובזה ג"כ ליכא הפסקה באמצע עבודה דנראה דחובת דישון חל אחר שהוכבו הנרות דקודם אין כאן דשן כלל דאמרינן במנחות (פ"ח ע"ב) כל נר שכבה נידשן השמן נידשנה הפתילה דהכבוי עושה אותן לדשן אבל קודם אין כאן דשן דדשן המנורה הוא מותר השמן והפתילה מיהו שאר הנרות לא היה ממתין עד שיכבו רק נכנס ומכבה אותן כיון שגמרה מצותן ומדשנן אבל אותן ב' נרות כדי להרגיש כל העזרה היה מניח דולקין כדי לדשנן אח"כ ואין כאן הפסק באמצע עבודה כיון דאותן הנרות עדיין לא כבו אין כאן דשן באותן נרות א"כ דישן כל הדשן של המנורה ואם מצאן שכבו הרי מדשנן ומדליקן כדאמרינן במשנה שם ואח"כ חוזר ומדשנן ואף משום ביאה ריקנית ליכא דזה רק היכא שכבר נתחייב לעשות הכל ועשה רק מקצת כמו בהכנסת כף ומחתה אבל הכא כיון שעשה בהביאה ראשונה כל מה שהיה חייב לעשות דלא רמיא חיובא עליה לכבות כדי להביאן לידי חובת דישון ליכא משום ביאה ריקנית ונראה דזה דהיה עושה טצדקא זו כשמצא הב' נרות כבויין לדשנן ולהדליקן ואח"כ לחזור ולדשנן ולא להניח אלו ולדשנן אח"כ בשעת הטבת ב' נרות הוא כדי שלא להפסיק באמצע עבודה ואף לר"י דזה דמטיבין וחוזרין ומטיבין הוא משום דכתיב בבקר בבקר חלקהו לב' בקרים ומדאורייתא צריך להפסיקן מ"מ עבדינן טצדקא שיקוים שניהם שלא להפסיק באמצע עבודה

אך כל זה הוא לכל השטות והפירושים דשאר הנרות חוץ מהב' מזרחיים היה מכבה אם מצאן דולקין וזהו דעת הרגמ"ה בפ"ק דתמיד שם וכן בפי' הראב"ד ז"ל שם (וכן הוא בסדר עבודת התמיד שיסד הריב"ם ז"ל בסליחות של ער"ה ידשן מנורה וכבה יערכו והכוז נטל ונחץ לדרכו] אבל הרמב"ם כתב בפ"ק מהל' תמידין שלא היה מכבה הנרות רק נר שלא כבה מתקנו וכתב ג"כ בפי' המשנה לתמיד דלעולם לא הי' מדשן רק ה' נרות בביאה ראשונה בין מצא ב' נרות מזרחיים דולקים או כבויין א"כ לעולם איכא הפסקה באמצע עבודה ופסק ג"כ כר"ל דההפסקה היא להרגיש העזרה וצ"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהת"י דאף להרגיש העזרה הוי דאורייתא

וזה דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא היה מכבה המנורה בשעת דישון נראה שלמד כן מהירושלמי יומא פ"ב ה"ב דנראה שם דאסור לכבות דאיבעיא לן התם בנר שכבה אם יוכל לדשנו מיד ואמרינן דצריך להיות מיצן היינו דצריך להמתין עד שתוצן הפתילה לגמרי דאסור לכבות זהו לפי פי' הק"ע שם ובשבת נ"ל דלכ"ע אסור לכבות וצריך להמתין עד שתוצן]

והנה זה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד סוף פ"ג ור"פ החלו עולים דאם מצא הב' מזרחיים דולקים היה מדשן את השאר ומניח אלו להטבת ב' נרות ואם מצאן שכבו היה מדשן אותן והג' הסמוכות להם ומניח הב' מערביים להטבת ב' נרות נראה טעמו של דבר משום אין מעבירין על המצות וכדאמרינן ביומא ל"ג דמש"ה דישון מזבח הפנימי קודם לדישון המנורה משום אין מעבירין על המצות וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא שהיה המזבח משוך כלפי מזרח קמעא ע"ש וא"כ ה"נ כשנכנס וצריך לדשן ה' נרות צריך לדשן את המזרחיות דבהנך פגע ברישא ומש"ה אם מצא ב' נרות מזרחיות כבויות היה מדשנן והג' נרות הסמוכות להן אבל אם מצא ב' נרות המזרחיות דולקות דלהרמב"ם ז"ל אי אפשר לכבותן ולדשנן כהלכתן היה מדשן את השאר ומניח אלו לאח"כ

ובזה אתי שפיר דהרמב"ם ז"ל בפסקיו לא כתב כלל איזו נרות ידשן מתחילה ואיזו אח"כ וכתב סתם דלא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב ה' נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ נכנס ומטיב השתים ע"ש דכל הטעם דאמרינן במשנה שצריך לדשן מתחילה המזרחיים הוא משום דאין מעבירין על המצות א"כ זה שייך רק למ"ד דנרות מזרח ומערב היו מונחין וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם דס"ל להאי תנא דהנרות מונחין מזרח ומערב אבל הרמב"ם ז"ל בפסקיו שפסק בהל' בית הבחירה דהנרות צפון ודרום היו מונחין א"כ כשנכנס להיכל אין אחת מהן קרובה יותר מחברתה ומש"ה יכול לדשן איזו מהם שירצה

והנה בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות איכא פלוגתא ביומא במאי מפסיק לרבנן מפסיק בקטורת ולאבא