מקדש דוד חלק ב קטז

ובזה מתיישב ג"כ שפיר מה שהקשו בתו"י יומא (כ"ד ע"ב) על מה דאמרינן שם דהדלקה לאו עבודה היא והקשו הא כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים ע"ש ולפ"ז כיון דבכלל הדלקה של בין הערבים הוא ג"כ נתינת שמן ופתילה וזהו ודאי עבודה שצריכה כהונה כדאמרינן ביומא שם א"כ צריכה להיות בכהן

וראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו ליומא שכתב דאין דישון המנורה בכלל הטבה דהטבה היא נתינת שמן ופתילה דדישון לחוד והטבה לחוד וביוה"כ היתה רק ההטבה בכ"ג ולא הדישון שהדישון אינו רק מכשירי עבודה וא"צ כ"ג וזה שהיה מדשן רק כהן הדיוט ולא היה מדשן הכ"ג כמו בשאר ימות השנה שהמטיב היה ג"כ מדשן מפני שא"כ היה צריך הכ"ג ללבוש בגדי זהב פחותים דבגדים שבישל קדרה לרבו לא ימזוג כוס לרבו ע"ש והנה זה שכתב דאם היה מדשן כ"ג היה צריך בגדי זהב פחותים משום בגדים שבישל קדרה לרבו כו' הנה בש"ס מצינו זה רק בהוצאת הדשן ממזבח החיצון דצריך בגדים פחותים מיהו הרמב"ם ז"ל כתב כן גם לתרומת הדשן וס"ל דכל דישון בכלל בישל קדרה לרבו הוא וס"ל להרמב"ן ז"ל דאף דישון המנורה כן מיהו יש לעיין ע"ז בשחרית כשהיו מפיסין מי הזורק מי מדשן מזבח הפנימי מי מדשן את המנורה ואמרינן ביומא (כ"ד) דבבגדי קדש מפיסין איך היה יודע איזה בגדים ללבוש אי פחותים או מעולים דהא אינו יודע באיזה עבודה יזכה בפייס ועוד נראה דדישון המנורה אף אי נימא דהוי כמו הוצאת הדשן של מזבח החיצון מ"מ א"צ ללבוש בגדים פחותים דהא הביאה להיכל בעצמה צריכה בגדי כהונה דמחוסר בגדים באהל מועד אפילו בביאה ריקנית חייב כמ"ש התוס' א"כ כיון דצריך בגדי כהונה ג"כ בשביל הביאה וע"ז צריך בגדים מעולים כמו לעבודה א"כ אף כשנכנס לדשן א"צ ללבוש בגדים פחותים הגע עצמך דאם היה מוציא הדשן ממזבח החיצון ובאותה שעה היה עושה עבודה אחרת כמו זורק את הדם הא ודאי לא היה צריך ללבוש בגדים פחותים כי צריך הוא לבגדים מעולים בשביל זריקת הדם

ג) ובנר מערבי אי מצותו שיהא דולק תמיד יש מחלוקת המפרשים ז"ל ובתוס' מנחות (פ"ו ע"ב) יש חלוקי דעות בזה [ועיין בשמ"ק בהשמטות שם] והרמב"ם ז"ל לא הביא הדין דנר מערבי צריך להיות דולק תמיד וכתב רק החילוק בין נר מערבי לשאר הנרות דשאר הנרות מדליק מנר מערבי והנר מערבי ממזבח העולה וכתב ג"כ דנר מערבי מדליקין אותו לעולם ממזבח העולה אפילו אם יש נרות דולקות בהמנורה והראב"ד ז"ל פ"ג מהל' תמידין נחלק ע"ז וכתב דזה דאמרינן דנר מערבי מדליקו ממזבח העולה הוא דוקא היכא דאין נר דולק במנורה ואשמעינן רק שלא יביא ממזבח הפנימי או מבית הכירים ומשנה שלימה היא בתמיד נכנס ומצא ב' נרות מזרחיים דולקין מדשן את השאר ומניח אלו דולקין במקומן כו' מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ע"ש

והנה באמת לא קשה משם דאין ההדלקה ההיא שמדליק את השתים משום מצוה שהרי אח"כ מכבן ומדשנן שנית כדאמרינן במשנה שם והראב"ד ז"ל בפי' לתמיד הקשה למה מדשנן עתה ידליקם בלא דישון כיון שצריכים לדישון שני ותי' דלאו ארח ארעא ע"ש וכיון דאין בההדלקה הזאת משום מצוה יכול להדליקן מן הדולקים וכ"ש להרמב"ם ז"ל דס"ל דהטבה והדלקה אחת היא וגם ס"ל דאין חילוק בין נר מערבי לשאר נרות דרק מצות הטבה עליהם וכיון דאותן ב' נרות שבכללן הנר מערבי מצות הטבתן הוא לאח"כ שהרי צריך להפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות וכיון דאין בהדלקתן עתה משום מצות הטבה יכול להדליקן מן הדולקים כמו שהיה יכול להדליקן בלא דישון אי לאו משום דלאו ארח ארעא

אך מלבד זה לא קשה כלל על הרמב"ם ז"ל ותמהני על בעל כסף משנה דכתב דצריך לדחוק להרמב"ם ז"ל ההיא דתמיד דאע"ג דקתני כבו בלשון רבים לא קאי רק על נר מזרחי ע"ש וקשה הא הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד מפרש שם המשנה בענין אחר לגמרי דאם מצא ב' נרות מזרחיות דולקין מדשן את השאר ומניח אלו דולקין ואח"כ עושה מהן הטבת ב' נרות ואם מצאן שכבו מדשן אותן ואת הג' נרות הסמוכות להן ומניח את הב' מערביות לאח"כ להטבת ב' נרות וכתב שם דנר מערבי הוא מערבי ממש היינו אותו הנר האחרון שהוא לצד מערב ע"ש ולא כמו שפי' אחרים שהוא נר השני מהשני נרות מזרחיים א"כ מה דקתני שם במצא ב' נרות מזרחיים שכבו דמדליקן מן הדולקים לא קאי כלל על נר מערבי ועיין היטב שם בפי' המשנה סוף פ"ג וגם בפ' החלו עולים משנה א'

[והנה כשהוא מדליק הנר מערבי ממזבח העולה נראה מדברי רש"י ז"ל יומא (מ"ו ע"ב) שהיה חותה גחלת ומכניס והנה זה דאינו מכניס שלהבת י"ל משום דאמרינן בביצה (ל"ט) דשלהבת של הקדש לא נהנין ולא מועלין דשלהבת אינה הקדש משום שאין בה ממש א"כ כיון דלמנורה צריך אש של מזבח כדמפקינן ביומא מקראי צריך להכניס גחלת א"נ משום ביזוי מצוה אם ידליק מן המזבח בקינסא כההיא דשבת (כ"ב ע"ב) ועוד י"ל מפני העשן אין מכניסין שלהבת לפנים כדאמרינן בפסחים (ע"ה ע"ב גבי מחתה של קטרת ע"ש]

ולהשיטות דנר מערבי צריך להיות דולק תמיד הקשו בתוס' חגיגה (כ"ו ע"ב) ד"ה מנורה מהא דאמרינן שם שלא היו אומרים לע"ה ברגל אל תגעו במנורה משום דבמנורה לא כתיב בה תמיד ואפשר לסלקה ולהטבילה והקשו הא נר מערבי צריך להיות דולק תמיד ע"ש ונראה לומר דמצות נר מערבי שיהא דולק תמיד אינה מצוה בפ"ע כמו הקרבת קרבן או עיקר הדלקת הנרות רק זה הוא מצוה במנורה שהנר מערבי של יהיה דולק תמיד וכמו במזבח שיש בו מצוה דאש תמיד תוקד על המזבח וזה ודאי מצוה במזבח ולא מצוה מצד עצמה ואי ליכא בית ומזבח אין מבטלין למצוה דאש תמיד תוקד על המזבח דזו המצוה היא רק היכא דאיכא מזבח דמצות בנין המזבח הוא בשביל הבית והקרבת הקרבנות וכשנבנה המזבח יש עליו מצוה שיהא אש תמיד תוקד עליו וכן המנורה תחילת מצותה היא להדלקת הנרות (וכן בשביל הבית עצמו דהמנורה והשלחן הם ג"כ חלק מהבית וכשאינן על מקומן כל עבודות פנים פסולות כדאמרינן בירושלמי שקלים (פ"ד ה"ב). והנה בזה יובן מה דאמרינן דעשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא בשל משה וכן עשר שלחנות ולא היו מסדרין אלא על של משה ואפילו למ"ד בכולן היו מדליקין ועל כולן היו מסדרין היינו פעמים ע"ז ופעמים ע"ז כמ"ש רש"י ז"ל ולכולן היה דין שלחן ומנורה כדמוכח ממנחות (צ"ח ע"ב) דמקשינן שם דאם היו מונחין מזרח ומערב א"כ נמצא שלחן בדרום והתורה אמרה והשלחן תשים על צלע צפון ע"ש ויש להבין איך עשו עשר מנורות ושלחנות והתורה אמרה רק אחת ולפ"ז כי השלחן והמנורה לבד שהן לעבודתן הם חלק מהמקדש א"כ כמו הבנין עצמו היה הבית משונה מן המשכן שהיה בו אולם ותאים כי הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ה"נ במנורה שהיה צריך להיות עשר מנורות וכן שלחנות אבל מה ששיך לעבודה לא היו מסדרין רק על אחד ולא היו מדליקין רק אחד וכן כיורות עשה שלמה עשרה דאף הכיור שמקומו קבוע בין האולם ולמזבח הוא חלק מהמקדש ובירושלמי שקלים שם אמרינן דהכיור והכן מעכבין את הקרבנות דאם אין הכיור והכן על מקומם אין