מקדש דוד חלק ב קטו

אך עדיין קשה טובא הא מ"מ כיון דמצותה להיות דולקת בלילה ולא ביום נמצא זה דמדליק מבעוד יום הוא לצורך הלילה א"כ איך דוחה שבת הא הו"ל עולת חול בשבת דהא ההדלקה היא לצורך מוצ"ש דבשבת ליכא מצוה שתהא דולקת

ואפשר משום תוס' שבת דבתוס' שבת שהוא לילה צריכה להיות המנורה דולקת כיון שמצותה כל הלילה א"כ הו"ל עולת שבת אך זה דחוק דבשביל תוס' שבת תיחשב עולת שבת ועוד יותר יש להקשות מההיא דחגיגה (כ"ו) דאומרים להם לע"ה הזהרו שלא תגעו בשלחן ואמרינן שם דמש"ה אין אומרים להם ג"כ שלא תגעו במנורה משום דשלחן כתיב ביה תמיד מנורה לא כתיב בה תמיד וכתב רש"י ז"ל ויכול לסלקה ולהטבילה ע"ש והא טומאת ע"ה צריכה הערב שמש כמה שהוכיחו התוס' חגיגה (כ"א ע"א) ד"ה האונן והערב שמש הוא צאת הכוכבים כדאמרינן בברכות א"כ ע"כ ידליקה לאחר צאת הכוכבים ומוכח דאף לכתחילה יכול להדליקה לאחר צאת הכוכבים ויכולים ע"ה ליגע במנורה וא"כ קשה טובא כיון דלכתחילה יכולים להדליק בלילה איך הדלקת הנרות דוחות שבת ויוה"כ וצע"ג

ובעיקר מ"ש הגבורת ארי דהדלקת הנרות היתה לעולם עם תמיד של בין הערבים נראה דאי אפשר לומר כן דהא בתקופת טבת שנותן בה שמן שיכולה לידלוק רק כל הלילה בצמצום כדאמרינן במנחות פ"ט ע"כ ההדלקה היתה סמוך לחשכה דצריכה להיות דולקת כל הלילה דאם כבתה קודם אור היום צריך לחזור ולהדליקה כמ"ש רש"י ז"ל שם (פ"ח ע"ב) וזה דאמרינן בפסחים (נ"ט) לחד מ"ד דנרות קודמות לפסח והיינו תיכף אחר תמיד של בין ערבים הוא משום דבימי ניסן יכולה לידלוק יותר מלילה [ומדוקדק בזה לשון רש"י ז"ל בזבחים (י"א ע"ב) מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר וכתב רש"י ז"ל מדתה חצי לוג לכל נר ונר כך שערו חכמים לילי תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה ובתמוז בניסן ובתשרי אם תדליק שליש היום לא איכפת לן עכ"ל וע"כ בניסן צריכה להיות דולקת שליש היום דאם חל י"ד להיות בע"ש אמרינן בפסחים דתמיד קרב בז' ומחצה והפסח אחריו א"כ למ"ד נרות קודמות לפסח ע"כ הדלקת הנרות היו אז בשבע ומחצה וא"כ צריכה היתה המנורה לידלוק ד' שעות ומחצה עד הלילה ואח"כ כל הלילה וד' שעות ומחצה הוא שליש היום ועוד חצי שעה יותר וא"כ ע"כ ביומי ניסן אפשר להמנורה לידלוק כל הלילה ועוד שליש היום]

ב) והנה דעת הרמב"ם ז"ל דאין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם היה מדשן את המנורה ונותן בה שמן ופתילה ומדליקה דהטבת הנרות היא הדלקתן והראב"ד והרשב"א ז"ל נחלקו עליו וס"ל להרשב"א ז"ל דשחרית היה מדשן ונותן בה שמן ופתילה ובערב היה מדליקה והקשה הרשב"א ז"ל בתשובה על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות (נ' ע"א) דאמרינן שם דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ואי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא ולהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם עביד הטבה והדלקה ע"ש אך נראה דהרמב"ם ז"ל הרגיש בזה ובפי' המשנה מנחות שם לא הביא טעם הש"ס וכתב טעם אחר דאין מחנכין את המנורה אלא בין הערבים משום דכתיב מחוץ לפרוכת: כו' ע"ש היינו מדכתיב מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר כו' ומזה מפיק דתחילת חינוך המנורה: צריכה להיות בערב וא"כ ל"ק ג"כ מה שמקשים על הרמב"ם ז"ל מקרא דמערב עד בקר דמשמע שאינה צריכה להיות דולקת אלא מערב עד בוקר דלהרמב"ם ז"ל האי קרא אתי לתחילת חינוך של מנורה שצריכה להיות בערב

והלח"מ בהל' תמידין כתב שסיוע לרבנו ממה דאמרינן בסדר יומא נכנס להקטיר קטרת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות אלמא דקרי ליה להדלקה הטבה ולהראב"ד הוא רק על נר מערבי וכ"כ הכ"מ בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ דלהרמב"ם ז"ל אתי שפיר לשון המשנה ומטיב את הנרות שהוא לשון רבים ע"ש. והנה לפמ"ש התוס' יומא (י"ד ע"ב) ד"ה אמר דכ"ג ביוה"כ לא היה עושה רק הטבת ב' נרות והטבת ה' נרות היה עושה הכהן אחר ע"ש א"כ כיון דהטבת נר מערבי היה בערב א"כ כ"ג שחרית לא היה מטיב רק נר אחד ובמשנה שם (ל"א ע"ב) בנרות של שחרית ג"כ קתני נכנס להקטיר קטרת של שחר ולהיטיב את הנרות בלשון רבים ואע"ג דלא היה מטיב רק נר אחד א"כ ל"ק ג"כ על הראב"ד ז"ל דערבית לא היה מטיב רק נר אחד מה דקתני נרות בלשון רבים

ובעיקר מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דאי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא הנה כמו כן יקשה על הרשב"א ז"ל דס"ל דשחרית היה מדשן ונותן בה שמן ופתילה והכל הוא בכלל הטבה ולערב היה רק מדליק א"כ איך אפשר לחנך את המנורה בין הערבים כיון דנתינת שמן ופתילה הוא מעבודת השחר א"כ אדרבה אי לא עביד הטבה מצפרא באורתא מאי מדליק

והנה ראיתי להרש"ש במס' תמיד שרוצה לומר דשחרית לא היה רק מדשן ולערב היה נותן שמן ופתילה ומדליק ודקדק זה ממה דאמרינן בתמיד שם דשני כהנים שזכו בדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה היו נכנסין וד' כלים בידם הכוז והטני וב' מפתחות ואם איתא דאז היה נותן גם שמן ופתילה א"כ היה צריך להכניס גם הכלי עם השמן אך כתב דמתש' הרשב"א ז"ל מוכח דס"ל דהשמן היה בהכוז ע"ש ונראה דאפילו אי נימא כן דהשמן היה בהכוז עדיין יקשה שהרי צריך הוא להכניס את החצי לוג של מקדש דאמרינן במנחות (פ"ח) דחצי לוג נמשחה למנורה שבו היה מחלק חצי לוג לכל נר ונר א"כ עדיין קשה איך היה בידם רק ד' כלים

וכן ממנחות (פ"ח ע"ב) מוכח דנתינת שמן אינה בכלל הטבה והטבה הוא רק הדישון דאמרינן שם כמין טס של זהב היה למנורה וכשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה ע"ש

ובזה אתי שפיר ג"כ חינוך המנורה בין הערבים דאז היה נותן שמן ופתילה ומדליקה ואינו צריך לעבודת היום כלל

והנה מרש"י והרגמ"ה ז"ל ג"כ יש להוכיח דס"ל דנתינת שמן היתה בשעת הדלקה שכתבו במנחות (ק' ע"א) דזה דאמרינן שם דבר הקרב בלילה קדוש בלילה היינו שמן למנורה ע"ש וקשה דאי נתינת שמן היתה שחרית והוא מעבודת הטבה דאינה כשרה אלא שחרית א"כ איך שמן למנורה קדוש בלילה הא איפסיל ליה בלינה ונראה מזה דרש"י והרגמ"ה ז"ל ס"ל כמה שרוצה לומר הרש"ש דנתינת שמן ופתילה היא בשעת הדלקה וההדלקה כשרה לכתחילה בלילה א"כ שפיר מקדש השמן בלילה

וכן יש להוכיח מההיא דחגיגה (כ"ו) שלא היו אומרים לכהנים ע"ה אל תגעו במנורה משום דבמנורה לא כתיב בה תמיד ואפשר לסלקה ולהטבילה הא כיון דטומאת ע"ה טעונה הערב שמש כמה שהוכיחו התוס' חגיגה (כ"א ע"א) א"כ אם יטבילה אי אפשר לתת בה שמן ופתילה אלא בלילה ואי נימא דנתינת שמן ופתילה היא בכלל עבודת הטבה שאינה כשרה אלא ביום איך עבדינן הכי