מקדש דוד חלק ב קיד

סימן כ"א. הדלקת הנרות

גרסינן במנחות (פ"ט ע"א) ת"ר מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר דבר אחר מערב עד בקר אין לך עבודה שכשירה מערב עד בקר אלא זו בלבד כו' ופי' רש"י ז"ל שם (רש"י כת"י] היינו שכשירה משקיעת החמה עד עלות השחר ותוס' שם ד"ה אין הקשו הא הקטרת אברין ותרומת הדשן ג"כ כשרים כל הלילה ותי' הקטרת אברים מתחלת מבעוד יום ותרומת הדשן לא מתחלת אלא משקיעת החמה ע"ש ונראה מדברי התוס' שזמן הדלקת הנרות מתחלת בלילה ולא קודם והקשה ע"ז הגבורת ארי יומא הא הדלקת הנרות היא מעבודת תמיד של בין הערבים ושיבש שם את דברי התוס' והניח בצ"ע והנה מה שתמה הגבורת ארי יפה תמה דתלמוד ערוך הוא בפסחים (נ"ט ע"א) דהדלקת הנרות כשרות מבעוד יום דאיכא מ"ד שם דנרות קודמות לפסח והקרבת הפסח הוא ודאי מבעוד יום כשאר קרבנות

העולה מזה דהדלקת הנרות ודאי כשרה מבעוד יום כדמוכח ההיא דפסחים וכשירה כל הלילה כדאמרינן אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד ולפ"ז יש לעיין הא דאמרינן בספרא ומייתי לה הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' תמידין ה"י דהדלקת הנרות דוחות את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להם זמן שנאמר להעלות נר תמיד עכ"ל כדדרשינן לה בספרא תמיד אפילו בשבת תמיד אפילו בטומאה והנה זה דצריך קרא להדלקת הנרות דדוחין שבת וטומאה דמ"ש משאר ק"צ י"ל משום דהדלקה לאו עבודה היא כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) ולענין דחיית שבת וטומאה בעינן שתהא עליה שם עבודה כדאמרינן במנחות (כ"א ע"א) לענין מליחה תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה וכתב רש"י ז"ל תקריב בשבת ובטומאה אם ק"צ הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות עכ"ל [וכן י"ל בשעיר המשתלח דאצטריך קרא ביומא ס"ו עתי אפילו בשבת עתי אפילו בטומאה משום דהשילוח אינה עבודה שהרי כשרה בזר אלא מצוה בעלמא] ועוד דבמנחות (ע"ב ע"ב) מצרכינן קרא לכל קרבן וקרבן דדחי שבת וטומאה והתוס' פסחים (ע' ע"ב) ד"ה הא הקשו למה אצטריך קרא דחגיגה אינה דוחה שבת מהיכא תיתי דתדחה הא מצרכינן קרא לכל קרבן וקרבן ותי' דחגיגה היא בכלל קרבנות של מועדות ע"ש א"כ אצטריך שפיר קרא להדלקת המנורה דדוחה שבת וטומאה אך זה קשה כיון דזה דהדלקת המנורה דוחה שבת הוא משום דהוי כקרבן הקבוע לו זמן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אמאי דחי הא בערב שבת יכול להדליק הנרות מבעוד יום ובשבת יכול להדליק משחשכה וכה"ג היכא דאפשר בחול לא דחי שבת אפילו קרבן ציבור וליכא למימר משום כיון דבכל יום עושין הדלקת הנרות עם תמיד של בין הערבים כמ"ש הגבורת ארי אף בשבת עושין כן אף דאפשר בלילה משום חביבה מצוה בשעתה כדאמרינן בפסחים (ס"ח ע"ב) באברים ופדרים אף דכשרים כל הלילה אין ממתינים להם עד שתחשך ומקריבין אותן בשבת משום חביבה מצוה בשעתה הא אמרינן (במנחות ע"ב) דזה דוקא משום דכבר דחתה שחיטה את השבת אבל היכא דלא נדחה כבר השבת משום חביבה מצוה בשעתה לא דחי שבת ועושין אחר השבת ע"ש. מיהו להרמב"ם ז"ל דס"ל בפ"ג מהל' תמידין דהדלקת הנרות היו שחרית וערבית דס"ל דהדלקה בכלל הטבה היא ניחא דהדלקת הנרות בשבת שחרית אי אפשר לעשותן בחול מיהו לרש"י ז"ל ולשאר המפרשים ז"ל דס"ל דהדלקת הנרות היתה רק בין ערבים קשין דברי הספרא איך הדלקת הנרות דוחות שבת ואין לומר דקרא אתי לנר מערבי שצריך להיות דולק תמיד ומדליקין אותו אפילו בשבת דבספרא שם איכא קרא אחרינא לנר מערבי דדוחה שבת וטומאה ועיין בהמפרשים ז"ל שם] ועוד לשטת התוס' מנחות (פ"ו ע"ב) ד"ה ממנה אף נר מערבי א"צ להיות דולק תמיד וזה שהיו מדליקין אותו שחרית הוא רק זכר לזמן שמעון הצדיק שהיה נר מערבי דולק כל היום בנס ע"ש אף על נר מערבי קשה איך דחי שבת

ווי"ל דזה דנרות דוחות שבת הוא לענין נר שכבה דאמרינן במנחות (פ"ח ע"ב) נר שכבה נידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה ופי' רש"י ז"ל שם היינו נר שכבה באמצע הלילה או קודם אור היום א"כ הוא הדין אם כבתה בשבת בלילה דמדליקה משום דאי אפשר בענין אחר

ולפ"ז הוי אתי שפיר מ"ש הרגמ"ה ז"ל במנחות (נ' ע"א) על הא דאמרינן שם אין מחנכין את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת ומקשינן אלא בחול איחנוכי הוא דלא מחנך הא קדושי מיקדיש ואמרינן היא גופא קמ"ל דחינוך וקידוש דשלחן בשבת היא כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים וכתב הרגמ"ה שם ז"ל כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים מה התם במנורה דקידושה וחינוכה היה בחול ולא בשבת אף שלחן חינוכו וקידושו לא הוי בחול אלא בשבת עכ"ל וקשה מנ"ל דחינוכה של מנורה היתה בחול ולא בשבת ולפ"ז אתי שפיר דבערב שבת אפשר להדליק מבעוד יום ובשבת משחשכה ואינו דוחה שבת וזה דאמרינן בספרא דנרות דוחות שבת הוא רק לנר שכבה א"כ חינוך המנורה דהיינו תחילת הדלקתה אי אפשר להיות בשבת

אך לשיטת הרשב"א ז"ל בתשובה דס"ל במנורה כבתה אינו זקוק לה ומה דאמרינן נר שכבה נותן בה שמן ומדליקה מוקים לה במילתא אחריתא [ועיין במנחת חינוך בביאור דברי הרשב"א ז"ל] עדיין קשה ועוד תקשה ממתני' דיומא (ע"א ע"א) בכ"ג דנכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות ומוכח דהדלקת עיקר הנרות ג"כ דוחות יוה"כ וא"כ דוחה נמי שבת ואמאי הא אפשר בלילה מיהו להראב"ד ז"ל דמוקי לה בפ"ב מהל' יוה"כ בהטבת נר מערבי לא קשה דהטבה היא דוקא ביום ולא בלילה ועוד בהטבה ליכא איסור מלאכה אבל להרמב"ם ז"ל דס"ל דהאי הטבה הדלקה היא ולפמ"ש הלח"מ פ"ג מהל' תמידין חילו של הרמב"ם ז"ל דהדלקת הנרות היו פעמים ביום מההיא דיומא דקתני בחד לישנא בשחרית ובין הערבים נכנס להקטיר קטורת ולהיטיב את הנרות קשה נהי דהדלקה של שחרית דוחה שבת ויוה"כ דאי אפשר בענין אחר אבל של ערבית כיון דכשרה בלילה אמאי דחי יוה"כ

ואפשר לומר דזה דאמרינן דהדלקת המנורה כשרה מערב עד בוקר לאו שיכול לכתחילה להדליקה בלילה אימת שירצה דמצותה שתהיה דולקת כל הלילה כדאמרינן בספרא יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהו דולקין לעולם ת"ל מערב עד בקר אי מערב עד בקר יכול יכבה ת"ל לפני ה' תמיד הא כיצד יאירו ז' הנרות מערב עד בקר לפני ה' תמיד שיהא נר מערבי דולק תמיד ע"ש ומוכח דז' הנרות צריכים שיהו דולקים מערב עד בקר היינו כל הלילה ואינו יכול להשהותם ולהדליק אותם באמצע הלילה וזה דאמרינן דהדלקת המנורה כשרה כל הלילה היינו שאם לא הדליק בתחילת הלילה לא אמרינן דעבר זמנה אלא מדליק והולך כל הלילה וא"כ כיון דצריכה המנורה להיות דולקת כל הלילה והיינו דמתחילת הלילה כבר צריכים להיות דולקין כל הז' נרות א"כ ע"כ צריך להדליק קצת מבעוד יום והיינו בשבת וכיון דע"כ צריך לעשות ההדלקה בשבת א"כ יכול לעשותן עם תמיד של בין הערבים כשאר ימים: