מקדש דוד חלק א צט

סימן יח כל הזבחים שנתערבו

גרסינן בזבחים ר"פ התערובת דכל הזבחים שנתערבו קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא ובגמרא מוקמינן לה בקרבן נשים דאין בהם סמיכה והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' פסה"מ ה"ד כתב בד"א בקרבן נשים דאין בהם סמיכה אבל קרבנות אנשים הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו הרי אלו לא יקרבו עד שיתן האחד חלקו לחברו כו' עכ"ל והקשה מרן הגרע"א במשניות שם איך יכול להקנות לחברו הא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ע"ש

והנה רש"י ז"ל במנחות ק"ח ע"ב ג"כ כתב כמו הרמב"ם ז"ל על הא דאמרינן שם שור בשוורי הקדש וכן שור של הקדש שנתערב באחרים הגדול שבהן הקדש וכולם ימכרו לצורכי עולות ודמיהן חולין וכתב רש"י ז"ל הגדול שבהן הקדש עולה וכל האחרים ימכרו לצרכי עולות שמא אכל חד איכא למימר זה עולה ודמיהן חולין דקודש אינו תופס דמיו אלא בע"מ שיוצא לחולין דנתפסין דמו בקדושתו אבל האי דלא נפיק לחולין ולצורך קדשים נמכר אין דמיו קדושים ולהקדש נמי לא גזיל מידי דהא יהיב ליה הגדול שבהן כו' עכ"ל ומבואר מדברי רש"י ז"ל שנוטל כל שור ושור חוץ מהגדול שבהם ומקנה לאחרים לצורכי עולות בין אם הוא קודש בין אם הוא חול וכבר עמד שם הרש"ש על רש"י ז"ל איך יכול להקנות אם הוא קודש הא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ולכן פי' הרש"ש שם דלא כרש"י ז"ל אלא שמקנה החולין לאחרים בכ"מ שהם ע"ש והנה מלשון הש"ס מוכח כרש"י ז"ל דקתני הגדול שבהם הקדש והשאר ימכרו כו' ואי מקנה החולין לאחרים בכ"מ שהם א"כ מה שייך לומר הגדול שבהם הקדש הרי קרבנו בכ"מ שהוא הוא הקדש בין גדול בין קטן והחולין מוכרים לאחרים

והנה לבאר שיטת רש"י ז"ל נראה דזה דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום הוא רק משום שנקבע לשם קרבן של זה אינו יכול לחזור ולהקבע לשם קרבן של אחר דהא לאו דוקא מאדם זה לאדם אחר אין הקרבן יכול להשתנות דאף באותו בעלים אם הפריש לחוב זה אינו יכול להקבע אח"כ לחוב אחר ולפ"ז בקרבן שלא נקבע עדיין לשום איזה חובה יכול להקבע אח"כ לשם איזה חובה שיהיה ויכול להקבע ג"כ לשם חובת חברו כיון דעדיין לא הוקבע לשם איזה חובה הוא בא [והראוני שכן כתב המרכבת המשנה דהקדש הנעשה ע"י התפשטות יכול למכור ואין בזה משום המוכר עולתו ושלמיו דלא עשה ולא כלום כיון דלא נקבע בעד חובתו והנה בזה אתי שפיר הא דאמרינן בתמורה ר"פ כיצד מערימין באומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה ב' זכרים אחד מהם יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו חולין וכתב רש"י ז"ל ילדה ב' זכרים על שניהם חלה קדושת עולה דהא קאמר אם זכר יהיה עולה ומיהו לא נדר אלא חד הילכך הוא יקריב האחד לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין עכ"ל ואע"ג דעל שניהם חלה קדושת עולה כמ"ש רש"י ז"ל מ"מ יכול למכור אחד לצרכי עולות ואין בזה משום המוכר עולתו ושלמיו דלא עשה ולא כלום כיון דלנדרו א"צ אלא אחד כמ"ש רש"י ז"ל א"כ השני הוי רק כמו הקדש שנעשה ע"י התפשטות כיון דלא נקבע בעד חובתו יכול למוכרו לצרכי עולות ובזה אתי שפיר ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' פסה"מ ה"ח דשנים שלקחו קיניהן בעירוב כו' לאיזה שירצה הכהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה יקריב עולה שאין הקינין מתפרשין אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן עכ"ל והקשה הכ"מ שם הא בפ' בכל מערבין תלינן זה בברירה ורבינו פוסק דבדאורייתא אין ברירה ותי' הכ"מ דהא דאמרינן בגמרא שם עלה דקמ"ל כדרב חסדא דאין הקינין מתפרשין כו' השתא א"צ להתנות ולא תלי עוד בברירה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר כיון דלא הוקבע עליהם שם בעלים בשעת חלות ההקדש יכול להקבע אח"כ ואין בזה משום המוכר עולתו ושלמיו כו' ואינו שייך ג"כ לברירה]

ואך זה הדין דקרבן שנקבע לשם חובה זו אינו יכול לחזור ולהקבע לשם חובה אחרת הוא רק היכא דאין הקרבן נעשה מותר אבל היכא דהקרבן נעשה מותר יכול להקבע לחובה אחרת דאמרינן במנחות ק"ח ע"א דמותר לחמי תודה ירקב וכתב רש"י ז"ל דירקב משום דלאו חטאת איקרו (ואין נופלים לנדבת ציבור] ונדבת יחיד לא קרבי דבפני עצמו אי אפשר להקריבו שלא מצינו לחם קרב בפ"ע ועם תודה אחרת אי אפשר להקריבו שהרי אין תודה קריבה בלא לחם עכ"ל וכן אמרינן בירושלמי שקלים פ"ב הלכה ו' דמותר לחמו של נזיר ירקב משום דלהקריב בפ"ע אי אפשר ולהקריב עם נזירות אחרת אי אפשר לפי שאין נזירות בלא לחם ע"ש ומוכח דכל הטעם שאין הלחם קרב עם קרבן אחר הוא רק משום דאין תודה ואין נזירות בלא לחם הא בלא"ה היה הלחם יכול להשתנות לתודה ונזירות אחרת אע"ג דכבר הוקבע לקרבן זה ומשום דמותרות שאני דזהו דין במותר דיכול להשתנות לשם קרבן אחר דבמותר בטל הקביעות לשם הדבר שהופרש ובירושלמי פ"ק דשבועות בתמידין שלא הוצרכו לציבור אמרינן דמותר יכול להשתנות לחובה אחרת רק שישאר שם עולה עליו ע"ש ועוד גדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' פסה"מ הלכה ח' דמותר מנחת חוטא קרב מנחת נדבה ואע"ג דמנחת נדבה היא מין מנחה אחרת וטעונה שמן ולבונה מ"מ במותר יכול להשתנות אף ממנחת חוטא למנחת נדבה

והנה בירושלמי שקלים פ"ז הלכה א' גבי מעות שנמצאו בין שופר של קינין לשופר של גוזלי עולה דמחצה על מחצה יקרב עולה ומקשינן שם איך חטאת קריבה עולה כיון דמחצה על מחצה א"כ שמא משופר של קיני חובה הוא שפרידה אחת קריבה חטאת ומתרצינן כיון דאי אפשר להקריב מספק הו"ל מותר חטאת ומותר חטאת קרב עולה א"כ קרב עולה ממ"נ (ועיין בהמפרשים ז"ל שם ומוכח דכל שאי אפשר להקריבו מטעם ספק חשיב מותר וא"כ ה"נ בנתערב עולתו עם עולות של אחרים בקרבן אנשים דטעונין סמיכה ואי אפשר להקריב בלא סמיכה כדאמרינן בפ' התערובת שם א"כ כל קרבן וקרבן כיון דאי אפשר להקריבו מספק דאינו ידוע מי בעליו שיסמוך עליו א"כ הו"ל מותר עולה ומותר עולה לעולה כדאמרינן בשקלים פ"ב משנה ה' היינו דמותר עולה קריבה עולה אחרת וכן אמרינן שם דמותר מנחה למנחה ומותר שלמים לשלמים דהמותר נופל למנחה ולשלמים אחרים] וכיון דבמותר בטל הקביעות ויכול להשתנות ולהקבע לשם עולה שיהיה כמו לחם לתודה ולנזירות אחרת יכול אף למוכרה ולהקבע לשם חובת חברו וא"כ יכול כל אחד להקנות חלקו לחברו ולסמוך כמ"ש הרמב"ם ז"ל אך זה דוקא בקרבן אנשים דאי אפשר להקריב בלא סמיכה והו"ל מותר עולה אבל בקרבן נשים דאפשר להקריב כל אחד לשם מי שהוא אין זה בכלל מותר ואי אפשר להקנות לחברו והנה דברי רש"י ז"ל במנחות עולין לפ"ז יפה בשור של הקדש שנתערב באחרים דהגדול הקדש