מקדש דוד חלק א צח

שהעלן והיינו שמשלה בהם האור וא"כ תקשה הא דאמרינן בב"ק י"ג דשלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהם ומקשינן פשיטא אימורים לגבוה סלקי כו' והיינו כיון דלגבוה סלקי א"כ ליכא ממה לגבות ואי נימא דאימורי קק"ל משהעלן הותרו לגמרי בהנאה א"כ אפשר לגבות מהן לאחר שהעלן וא"כ שפיר אצטריך דאינו גובה מאימוריהם ואשמעינן דאע"ג דקק"ל ממון בעלים הוא זהו רק על הבשר אבל האימורים אף מחיים אינם ממון בעלים ואף שאפשר לגבות מהן אין גובין ולפ"ז בגונב קק"ל מבית בעלים וטבחו אף לריה"ג ליכא דו"ה דלא הוי וטבחו כלו בחיובא דהאימורים אינם ממון בעלים]

והנה בפסחים פ"ב ע"ב דאמרינן דבלאו קרא דקדשים שנטמאו בשריפה הוי אמינא דתסגי להו בקבורה כתב רש"י ז"ל תסגי לה בקבורה לגונזה מן העין שלא יאכלוה כלבים עכ"ל ומדברי רש"י ז"ל הנ"ל שמעינן עוד חידוש דקדשים פסולים לא רק דאסור להאכיל לכלבים רק דצריך ג"כ לשומרה מאכילת כלבים דחשיב בזיון קדשים וא"כ איכא עוד איסור להאכיל קדשים לכלבים משום בזיון

י) ובדם פסול אם הוא ג"כ אסור בהנאה יש לחקור דהטעם דקדשים פסולים אסורים בהנאה משום דדינן בשריפה נראה דבדם פסול לא שייך זה דלא אשכחן שריפה בדם פסול אלא ישפך לאמה כדאשכחן בכמה דוכתי וטעם דקדשים לא ניתנו אלא לאכילה ושתיה ג"כ לא שייך בדם ואף בדם טהור זה דאמרינן לא נהנין ולא מועלין נראה דהאי לא נהנין הוא רק מדרבנן דהא ילפינן מקרא דלפני כפרה כלאחר כפרה ולאחר כפרה מותר בהנאה לגמרי דהא נמכרין לזבלין ובפשוטו ג"כ נראה דאף דם פסול מותר בהנאה לגמרי דהא דם פסול נשפך לאמה וכן כל שירי הדם אמרינן ביומא נ"ח ע"ב דנתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לזבלין ודוחק לומר שהדמים הפסולים הנשפכין לאמה היה להם מוצא אחרת ובפשוטו הכל מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ויחד שם נמכרין לזבל דמותרין בהנאה ובירושלמי סוטה פ"ג הלכה ג' דיקינן דמי סוטה שנפסלו מותרין לגבל את הטיט מהא דאמרינן דהמים נשפכין לאמה ע"ש ומוכח דכל שנשפך לאמה מותר בהנאה

והנה מ"ש דזה דאמרינן דדם קודם זריקה לא מועלין אף איסור הנאה הוא רק מדרבנן י"ל דזהו דוקא למאן דמפקא לה מקרא דיהיה דלפני כפרה כלאחר כפרה אבל מאן דמפקי בזבחים מ"ו ע"א מקרא אחרינא מלכם שלכם יהא א"נ מקרא דלכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה אפשר דרק ממעילה אימעטו ולא מהנאה ובהנאה אסורים מדאורייתא

ובברכות ל"א גרסינן אמר ר"ה אמר ר' זעירה המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו והנה התוס' יומא נ"ט ע"ב ד"ה הוא הקשו הא אמרינן דליכא מעילה בדמים ותי' דזה דוקא בדם הראוי לכפרה אבל דם הקזה שאינו ראוי לכפרה מועלין ע"ש והנה בירושלמי יומא שם על הא דאין מעילה בדמים אמרינן הטעם ר' אבהו בשם ר' יוחנן כי הדם בנפש יכפר אין לך אלא כפרת נפש בלבד ר' חייא בשם ר' יוחנן כל אוכליו יכרת אין לך אלא כרת נפש בלבד דכל דם שיש בו כרת אימעט ממעילה א"ר זעירה הקדיש דם [או הקריש דם לגירסת הפ"מ שם] ביניהון למ"ד כי הדם בנפש יכפר האי כיון דלית ביה כפרה אית ביה מעילה ולמ"ד כל אוכליו יכרת והאי דם כיון דאית ביה כרת אין בו מעילה אתי ר' בא ר' חייה בשם ר"י הקדיש דם לבדק הבית איכא ביניהון והוי ר' זעירה חדי בה דסבר על דרבנן אתאמרת א"ל מה בידך על דר"ש אתאמרת כו' ופי' הפ"מ שם דהוי ר' זעירה חדי דסבר על דרבנן דסברי אין מעילה בדמים אתאמרת החילוק בין דם קדשי מזבח לדם קדשי ב"ה דבדם קדשי ב"ה איכא מעילה לכ"ע וא"כ יש דם שיש בו מעילה לכ"ע כגון הקריש דם שאינו ראוי לכפרה א"נ דם של קדשי ב"ה א"ל דרק לר"ש דס"ל יש מעילה בדמים אתאמרת החילוק אבל לרבנן בכל דם אין בו מעילה ע"ש אף דם של קדשי ב"ה וכן דם שהקריש והנה אינו מובן מפני מה ר' זעירה הוי חדי בה ונראה לענ"ד משום דר' זעירה לטעמיה דאמר בברכות דהמקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו דכיון דאינו ראוי לכפרה מועלין בו כמ"ש התוס' ומש"ה הוי חדי דסבר דלכ"ע דם שקרש א"נ דם של בדק הבית אית ביה מעילה כיון דאינו ראוי לכפרה וא"כ ה"נ מקיז דם לבהמת קדשים וא"כ שמעתתיה סליק אליבא דכ"ע א"ל מה בידך דרק אליבא דר"ש אתאמר אבל לרבנן אף בדם קדשי ב"ה אין בו מעילה [וכן הוא בתוספתא מעילה רש"א המקדיש דם לב"ה מועלין בו ע"ש ומוכח דרק ר"ש ס"ל הכי] דלרבנן אף דם שאינו ראוי לכפרה ג"כ אין בו מעילה ודוק

והנה אי נימא דאף דם של קדשי ב"ה אין בו מעילה דנפקא לן מכל אוכליו יכרת דאין בו אלא כרת נפש בלבד דכל דם שהוא בכרת אימעט ממעילה ודאי נראה דרק ממעילה אתמעיט ולא מאיסור הנאה והיינו דאין בו אלא כרת נפש בלבד ולא עונש אחר ורק מעונש מעילה אתמעט אבל לא מאיסורין אך נראה דזה רק בדם כשר אבל בדם פסול מותר בהנאה דהא נשפך לאמה וכדדייקינן בירושלמי סוטה שהבאתי לעיל דאם נשפך לאמה מוכח דמותר בהנאה [ומשום דמשם יוצאין לנחל קדרון ומתערבין עם הכשרים ונמכרים לזבל] ואפשר דמש"ה כתב רש"י ז"ל בזבחים פ"ב ע"א בדמים הפנימים שנתערבו בדמים החיצונים דימתין עד שתשקע החמה וישפך לאמה זה דצריך להמתין עד שתשקע החמה י"ל דאינה משום דדם טעון עיבוד צורה רק כיון דדמים כשרים אסורים בהנאה ואם ישפכו לאמה יצאו לנחל קדרון ויתערבו עם שאר הדמים שנזרקו על המזבח וימכרו לגננין לזבל וא"כ צריך להמתין עד שיפסלו בשקעה"ח ודמים פסולים מותרים בהנאה וישפכו לאמה מיהו עדיין צ"ע הרבה בנידון זה

ובעיקר מה שדם פסול נשפך לאמה ואינו נשרף יש לעיין הטעם מ"ש משאר קדשים פסולים דהלכתא גמירא לן דבשריפה ואפשר משום דמשקין אי אפשר בשריפה וכדאמרינן בשלהי תמורה דהראוי לשריפה שריפה והראוי לקבורה קבורה ואמרינן דאוכלים בשריפה ומשקין בקבורה ושפיכה לאמה היינו קבורה מיהו בס"פ כל התדיר תניא דהדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן ע"ש א"כ אשכחן שריפה במשקין ובתוספתא פ"ד דתמורה אמרינן כיצד שורפין יין ושמן נותנין ע"ג מדורה כמות שהן עכ"ל ומוכח דאיכא דין שריפה במשקין וצ"ל דזה דאמרינן בתמורה דמשקין בקבורה קאי רק על ערלה וכה"כ אבל בקדשים פסולים אף משקין דינן בשריפה מיהו בברייתא דפ' כל התדיר קתני דאף דם שנטמא טעון שריפה אך מימרא דשמואל שם דרק נסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן [וגם הרמב"ם ז"ל לא מייתי רק מימרא דשמואל ולא הברייתא] והנה יש לעיין מ"ש דם שנטמא דטעון שריפה ומ"ש שאר פסולי דמים דנשפכין לאמה כדאמרינן בזבחים ל"ד ע"ב גבי דם דחוי ובפ' התערובת גבי נתערבו בדם פסולים והניתנים למעלה שנתערבו בניתנים למטה וכן דמים הפנימים שנתערבו בחיצונים אמרינן דישפכו לאמה ופי' רש"י ז"ל דיפסל בשקעה"ח וישפך לאמה וצ"ע: