מקדש דוד חלק א ק

והשאר ימכרו לצרכי עולות דהא התם מיירי בקרבן אנשים א"כ ל"ק כלל מה שהקשה עליו הרש"ש למה לא יקנה החולין לאחרים בכ"מ שהם וכדאמרינן בפ' התערובת דהא בפ' התערובת מיירי בקרבן נשים שפיר יכול לעשות כן אבל הכא דמיירי בקרבן אנשים אם יקנה החולין בכ"מ שהם לצרכי עולות יהיה אי אפשר להקריב משום סמיכה כיון דאינו ידוע מי בעליו ודברי הרש"ש צ"ע אך לפ"ז כיון דנתערב בחולין ואי אפשר להקריבו עתה משום סמיכה הו"ל מותר עולה ויכול להקבע לשם מי שירצה וכמ"ש רש"י ז"ל וניחא שפיר אך להרמב"ם ז"ל עדיין לא עלתה בזה ארוכה דהא הרמב"ם ז"ל כתב סתם ומיירי בכל הקרבנות שנתערבו ואף חטאת ואשם בכלל שמותריהן נופלין לנדבת ציבור ובזה תשאר קושית מרן הגרע"א בתקפה איך יכול להקנות לאחרים

ובעיקר לפי דברי הירושלמי הנ"ל דכל שאי אפשר להקריבו מטעם ספק חשיב מותר יש לעיין בהא דאמרינן בקידושין נ"ה ע"ב בבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דזכרים עולות ומקשינן בגמרא ודילמא אשם ע"ש ומאי קושיא כיון דהוי ספק עולה ספק אשם ואי אפשר להקריבו מספק הו"ל מותר ומותר אשם קרב עולה וא"כ קרב עולה ממ"נ והוי ממש כההיא דהירושלמי שקלים בספק חטאת ספק עולה וצ"ע

ב) ובההיא דבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דנקבות זבחים שלמים מקשינן ודילמא תודה ואמרינן דמייתי תודה ומקשינן והא בעי לחם דמייתי נמי לחם והנה התוס' פי' שם היינו דמייתי בהמה אחרת לתודה אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ו מהל' פסה"מ דהיינו דמתנה על זו הבהמה עצמה שאם היא תודה תהיה לתודה ומייתי לחם עמה והקשה שם הלח"מ איך יכול להביא לחם מספק הא אמרינן בפ' התודה פ' ע"ב גבי תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן דהאחרת אין לה תקנה ומשום דלא מצי מייתי לחם מספק ע"ש

ונראה לענ"ד לתרץ דהא אמרינן שם בפ' התודה דמש"ה לא מצי מייתי לחם מספק ולהתנות דאם תודה היא הא לחמה ואם לאו יהא הלחם חולין משום דאין מכניסין חולין בעזרה ומקשינן שם אם איתא לדר"י דס"ל דאם הלחם אבית פאגי בשעת שחיטת התודה כשר לייתא בהמה ולחם ולוקמא חוץ לעזרה ומתרצינן משום דאיכא ארבעה להניף ותנופה בעינן בפנים דכתיב לפני ה' ומש"ה אי אפשר ע"ש והנה יש לעיין בבהמה זו שנמצאת אם צריכה תנופה או לא והנה בפ' כל המנחות באות מצה ס"ב ע"ב אמרינן דאשה וכן המשלח קרבנותיו ממדה"י כהן מניף על ידו ולעיל שם ס"ב ע"ב אמרינן דקרבן עכו"ם אינו טעון תנופה והש"מ שם כתב דהגרסא הנכונה דקרבן עכו"ם אינו טעון תנופה כלל אפילו בכהן וכתב הטעם דבאשה כהן מניף על ידה וקרבן עכו"ם אינו טעון תנופה כלל וז"ל ולא דמי לקרבן נשים שהרי הן אוכלות הבשר אבל קרבן עכו"ם אין העכו"ם אוכלין הבשר לפיכך אין להם דין בעלים עכ"ל היינו דלא דמי למשלח קרבנותיו ממדה"י ולקרבן נשים דכהן מניף על ידם דהתם איכא בעלים גמור רק אי אפשר להם להניף ומש"ה כהן מניף בשליחותן אבל עכו"ם כיון דאינו אוכל בשר אין לו דין בעלים א"כ בקרבנו ליכא דין תנופה כלל דקרבן שאין לו בעלים אינו טעון תנופה ומזה מוכח דאם מחוסר לו בעלות באכילת בשר חשיב חסרון בעלות בהקרבן וליכא דין תנופה דלתנופה בעינן בעלים גמור והנה בשקלים פ"ז משנה ד' בההיא דבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דנקבות זבחים שלמים כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ז"ל והמוצא אוכל הבשר דלענין עיקרי דיניו הוא ממונו [ואם יקרה אח"כ שיכיר הבעלים יתן לו דמים] עכ"ל והטעם י"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דפסק דשלמים שהזיקו גובה מבשרן דפסק כריה"ג דק"ק ממון בעלים וכיון דאית בהו דין גוביינא בהבשר אית ביה נמי דין מציאה וזוכה בהבשר מדין מציאה ועיין מ"ש לעיל בזה וא"כ לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דלענין אכילת בשר המוצא הוא הבעלים שהוא ממונו, א"כ ודאי אין דין תנופה בראשון דחסר לו בעלות דמה עכו"ם דאינו אוכל הבשר רק מדין ערל דאסור בקדשים מ"מ כיון דעכ"פ אינו יכול לאכול הבשר הוי חסרון בעלות בהקרבן לענין תנופה א"כ כ"ש הכא דלענין הבשר אין הראשון בעלים כלל דאינו מניף והשני ודאי אין לו דין תנופה שהרי אינו המתכפר דרק לבשר הוי בעלים מדין מציאה (ול"ד לקרבן שותפין דלכל אחד יש בין בבשר בין בכפרה] א"כ ליכא תנופה בזה הקרבן כלל וכיון דליכא תנופה א"כ יכול להביא לחם מספק כדאמרינן שם בפ' התודה דמתיר הלחם חוץ לעזרה

והנה זה דאמרינן בשולח קרבנותיו ממדה"י כהן מניף על ידו והיינו בשליחותו כמ"ש רש"י ז"ל שם נראה דהיינו דצריך ב' כהנים להניף דבעלמא בעינן תנופה בבעלים וכהן דכהן מניח ידיו תחת יד בעלים ומניף כדאמרינן בקידושין ל"ו ע"ב והכא דליכא בעלים צריך עוד כהן שיניף בשביל הבעלים ולא סגי שאותו כהן עצמו יניף גם בשביל הבעלים וראיה לזה מהירושלמי סוטה שהביאו התוס' סוטה י"ט ע"א ד"ה וכהן דסוטה גידמת ב' כהנים מניפין על ידה ע"ש ונראה דזהו הטעם דצריך ב' כהנים ולא סגי בכהן אחד משום דלעולם בכל התנופות בעינן כהן אחד וכאן בעינן עוד כהן אחד בשליחותה וזה דלא סגי באותו כהן עצמו שיהיה ג"כ במקום הבעלים י"ל דדין הוא דלעולם בעינן תנופה בשנים מיהו בזה אכתי יש לעיין אמאי צריך ב' כהנים הא אותו שהוא במקומה ובשליחותה יכול להיות אף ישראל

ונראה משום דתנופה עבודה היא ותנופה בזר אסור וזה דהבעלים מניפין אינו משום דתנופת הבעלים אינה עבודה דהא תנופה אחת היא שהכהן מניח ידיו תחת יד בעלים ומניף וכיון דאותה התנופה לגבי כהן עבודה היא א"כ ה"נ לגבי בעלים שהרי אותה התנופה עצמה עושה הכהן והבעלים רק דגלי קרא דבעלים לא חשיב זר לגבי ההיא תנופה א"כ זה דוקא הבעלים עצמן אבל היכא דהבעלים צריכים לעשות שליח ע"כ צריכים לעשות כהן ולא זר דזר אסור בתנופה ולזה לא שייך שליחות שלא יהא חשוב זר דהוי דבר שבגוף

ג) ובבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דקדקו התוס'. דכל היכא דאי אפשר מקריבין בלא סמיכה דהא הכא אי אפשר לסמוך ונראה דזה דמקריבין אותה בלא סמיכה הוא רק לאחר התקנה דאמרינן בשקלים שם בראשונה היו ממשכנין את מוצאה עד שיביא נסכיה כו' התקינו ב"ד שיהו נסכיה קרבין משל ציבור ע"ש אך קודם התקנה שהיה המוצא מביא נסכיה היה ג"כ סומך דהתוס' מנחות ס"א ע"ב ד"ה מצינו הקשו כיון דכתיב בנ"י סומכין ולא עכו"ם סומכין ל"ל עוד קרא דקרבנו ולא קרבן עכו"ם ותי' דאצטריך קרא שאם הביא הישראל נסכים בשביל העכו"ם דאין הישראל סומך על הקרבן משום דקרבנו ולא קרבן עכו"ם ע"ש ומוכח מזה דבשביל הבאת נסכים יכול לסמוך על הקרבן די"ל בשביל זה שייכות להקרבן וחשיב שותף בהקרבן ורק בקרבן עכו"ם אימעט משום קרבנו ולא קרבן עכו"ם, א"כ הכא בבהמה שנמצאת דהמוצא מביא נסכיה יכול לסמוך ובעיקר מה דאין מקריבין קרבן בלא סמיכה יש לחקור בקרבן