מקדש דוד חלק א צז

הולך אחר הבשר דפרים הנשרפים הם ועורותיהם נשרפים חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור מתנה לכהן רצו מפשיטין אותן לא רצו אוכלין אותן ע"ג עורן כו' אבל עולה נאמר בה והפשיט את העולה כו' יכול לא יהו הכהנים זכאים בעורה ת"ל כו' ומזה נראה דרק בעולה יש על העור דין מיוחד אבל חטאת ואשם לא נפקא מכלל בשר דהעור הולך אחר הבשר ואם רצו אוכלין הבשר אגב העור ומזה נראה לומר דזה דאמרינן בזבחים ק"ג ע"א גבי מתפיס קדשי מזבח לב"ה דאפילו למ"ד דלא תפיס מדאורייתא הנ"מ בשר אבל עור תפיס ע"ש הוא דוקא בעולה דהעור תפיס מדאורייתא דיש דין מיוחד על העור דטעון הפשט והבשר למזבח והעור מתחלק לכהנים ובזה אמרינן דקודם שחיטה נשאר עדיין זכות להבעלים בהעור ויכולים להקדישו אבל בחטאת ואשם דהעור הולך אחר הבשר ואינו טעון הפשט כלל ורצו הכהנים אוכלין הבשר אגב עורן ליכא על העור דין מיוחד דאינו חלוק מבשר וכמו דהבשר אינו יכול להתפיס מדאורייתא לב"ה ה"נ העור דאינו חלוק מהבשר]

ט) מבואר בפסחים כ"ז ע"ב דנותר אסור באכילה ובהנאה ומכאן קושיא על הרי"ט אלגאזי שכתב דנותר מותר בהנאה] והנה יש לחקור מנ"ל דאסור בהנאה והנה בירושלמי פסחים שם אמרינן דנותר אסור בהנאה משום דכתיב ושרפת את הנותר באש היינו משום דדינו בשריפה מוכח שהוא אסור בהנאה וכה"ג אמרינן בקידושין נ"ו דכה"כ אסור בהנאה משום דכתיב פן תוקדש פן תוקד אש] וא"כ לפ"ז כל פסולי המוקדשין אסורים בהנאה דהא ילפינן בפסחים פ"ב ע"ב מקרא דכולן בשריפה וכ"כ רש"י ז"ל חולין ע"ב ז"ל אבל בהנאה לא קמ"ל מהאי קרא דכתיבא אזהרה דידיה גבי פסח מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובד צורתן ויצא לבית השריפה עכ"ל והיינו דטעם דאסורים בהנאה הוא משום דטעונים שריפה

מיהו בכריתות כ"ו ע"ב על הא דאמרינן שם בחטאת העוף הבאה על הספק דאם משנמלקה נודע שילדה אסורה אף בהנאה כו' כתב רש"י ז"ל ואסורה בהנאה כשאר חטאת העוף הבאה על הספק שאסור באכילה שמא חולין היא ונבלה היא ובהנאה נמי אסורה דשמא קדש היא וקודש שאינו נאכל אסור בהנאה אחרת שהרי לכלבים לא יאכילנו עכ"ל והנה זה שלא כתב רש"י ז"ל בכריתות הטעם משום דבשריפה י"ל משום דאיכא למ"ד בשלהי תמורה דחטאת העוף הבאה על הספק אינה בשריפה אלא בקבורה ולדידיה אצטריך לטעם משום דקדשים אסור להאכילם לכלבים

והנה יש לומר עוד טעם אמאי קדשים פסולים אסורים בהנאה דהא קדשים אסור לבער בהם בטומאה כדאמרינן בשבת כ"ה דילפינן ממעשר הקל ולאו דוקא בטמא דאף בטהור אסור לבער כמ"ש רש"י ז"ל ביבמות ע"ג ע"ב דבטמא וכ"ש בטהור דאסור לבער שלא ניתנו אלא לאכילה ושתיה וסיכה וקמ"ל רק דאף בטמא דאסור באכילה ומ"מ אסור לבער, וא"כ קדשים דילפינן ממעשר הקל כ"ש בטהור דאסור בשאר הנאות ולא ניתנו אלא לאכילה ושתיה ואף בטמא שאסור באכילה אסור בשאר הנאות ולאו דוקא לבער דאף בשאר הנאות אסור דהא מעשר טמא אסור להאכיל אף לבהמה חוץ מכרשינין לפי שהן מאכל בהמה כדאמרינן במעשר שני פ"ב משנה ד'] דמה שאסור בטהור אסור אף בטמא וא"כ כל קדשים פסולים אסור בהנאה משום דקדשים לא ניתנו אלא לאכילה ושתיה ושאר הנאות אסורות בהן

והנה אף דזה שכתב רש"י ז"ל בכריתות שהרי לכלבים לא יאכילנו אין הכונה משום איסור ואכלת ולא לכלביך שהרי התוס' זבחים ע"א ע"ב ד"ה ובטריפה הוכיחו מההיא דקדשים שנתערבו בטריפה דירעו עד שיסתאבו כו' דהיכא שמותר לאדם מותר אף לכלבים והיכא שנתערב עם הטריפה אע"ג דאסור לאדם מ"מ כיון דאם היה מכירן היה מותר לאדם מותר להאכיל לכלבים ע"ש אלמא דהיכא דלא חזי לאדם מטעם ספק מותר להאכיל לכלבים א"כ בחטאת העוף הבאה על הספק כיון דזה דאסור לאדם הוא רק משום ספק וכמ"ש רש"י ז"ל דשמא חולין היא ונבלה היא ליכא איסור דואכלת ולא לכלביך ונראה דזה שכתב רש"י ז"ל שהרי לכלבים לא יאכילנו כונתו למה שכתבנו משום דקדשים לא ניתנו אלא לאכילה ושתיה ולא לשאר הנאות אך זה הדין הוא רק בקדשים שלא נפדו אבל בפסולי המוקדשין שנפדו ליכא רק משום ואכלת ולא לכלביך וזה דוקא אם אינו ראוי לאדם

ויש לעיין ל"ל להירושלמי ורש"י ז"ל בחולין להטעם דפסולי המוקדשין אסורים בהנאה משום שהן בשריפה תיפוק ליה משום דבקדשים אסור לבער בטומאה דקדשים לא ניתנו אלא לאכילה ושתיה ולא לשאר הנאות ואפשר דמטעם דקדשים לא ניתנו אלא לאכילה ושתיה אינו אסור אלא בשאר הנאות של כילוי אבל בהנאה שאינה של כילוי מותר דרק לבער בהם אסור דהיינו הנאה של כילוי וכמו תרומה טהורה דג"כ לא ניתנה אלא לאכילה ואסור לבער בתרומה טהורה ורק בטמאה מותר לבער דנפקא לן מקרא (שבת שם] דלא ביערתי ממנו בטמא ממנו ולא בתרומה וכן אסור ליתן לבהמה תרומה הראויה לאדם כמ"ש תוס' יבמות ס"ו ע"ב אך בשאר הנאות שאינן של כילוי מותר כדאמרינן בפסחים כ"ג מהא דמערבין בתרומה וזה דאין מערבין במעשר שני אינו משום דאסור בהנאה רק משום דאינו ראוי באכילה חוץ לחומה וא"כ קדשים דילפינן ממעשר הקל דלא ניתנו רק לאכילה ושתיה אסורים רק בשאר הנאות של כילוי אבל הנאות שאינן של כילוי מותר דאף במעשר מותרין אבל בפסולי המוקדשין שהן בשריפה אסורין בכל הנאות וכמו כה"כ דנפקא לן מפן תוקד אש שאסורין בכל הנאות

ובתמורה ל"ג ע"ב אמרינן דכל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן אפרן מותר ומטעם דנעשו מצותן וכמ"ש בתוס' שם והיינו שמותרין בהנאה דלאכילה אינם ראוים וקודם שנעשו אפר אף בהנאה אסורים ומזה מוכח ג"כ דקדשים פסולים אסורים בהנאה מיהו לאחר שנעשו מצותן מוכח דמותרים לגמרי ואף איסור דרבנן ליכא בהו ומזה יש ללמוד דכל היכא שנעשה מצותן דאמרינן בעלמא דיצאו מידי מעילה לא רק מידי מעילה יצאו רק דמותרים בהנאה לגמרי

ובזבחים פ"ז ע"א גבי אברים שפקעו קודם חצות והחזירן לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין כתבו התוס' שם דהאי לא נהנין מדאורייתא כיון שהם לחמו של מזבח ומ"מ יצאו מידי מעילה כיון דחצות עוכלם נעשית מצותן ולא חזרה בהם מעילה עכ"ל והיינו משום דהחזירם למזבח נעשו לחמו של מזבח ואסורים בהנאה מה"ת אבל אם לא החזירם לאחר חצות אף איסור הנאה ליכא מה"ת כיון שנעשית מצותן ואפשר דאף איסור הנאה מדרבנן ליכא כיון שנעשית מצותן וכמו אפר קדשים דמותר לגמרי

והנה אי נימא דהיכא דנעשית מצותו הותר לגמרי בהנאה, א"כ הא דאמרינן במעילה י' דאימורי קק"ל לאחר שהעלן יצאו מידי מעילה והטעם משום דנעשית מצותן וכמ"ש בתוס' שם וא"כ הותרו בהנאה לגמרי לאחר