מקדש דוד חלק א צו

דזבחים דנתן את הנתנים בחוץ בפנים אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל מיירי אף בחטאת מיהו להירושלמי דע"י שהכניס דמה נפסל כל הזבח נראה דלא יחזור הכשר ויקבל

ז) והנה בטומאת עולין דמדאורייתא הציץ מרצה ומקריבין לכתחילה רק מדרבנן פסול יש לחקור אי טעון עיבוד צורה והנה מהתוספתא שהבאתי לעיל בנטמא קומץ או שנפסל כו' דתעובד צורתו ויצא לבית השריפה מוכח דטעון עיבוד צורה והנה בתוספתא מנחות פ"ג אמרינן הקומץ והלבונה שנטמא אחד מהם שניהם יצאו לבית השריפה ע"ש ויש לעיין מה חידוש בזה כיון דנטמא הקומץ ואינו ראוי להקטיר א"כ כל המנחה בשריפה ומ"ש דוקא לבונה והנה אי נימא דהקומץ שנטמא ישרף מיד אע"ג דמדאורייתא הציץ מרצה י"ל דהא קמ"ל דהלבונה נשרפת יחד עם הקומץ ואינו טעון עיבוד צורה ואע"ג דבלבונה ליכא פסול ולא דמי בעלמא לפסול הדם דהבשר טעון עיבוד צורה דהתם הבשר שהם שירים והדם שהוא המתיר הם ב' דברים וכיון דבהבשר ליכא פסול משום פסול מתיר מקרי פסולו מחמת דבר אחר וטעון עיבוד צורה אבל קומץ ולבונה שניהם מתיר אחד וכל אחד הוא חצי מתיר ובזה אם נטמא אחד ונשרף ואין השני תו ראוי להקרבה אינו טעון עיבוד צורה והוי כמו שנטמא חצי קומץ דהחצי קומץ השני ודאי אינו טעון עיבוד צורה

וכל היכא דהפסול הוי מחמת ספק לעולם טעון עיבוד צורה כדאמרינן בפסחים גבי היסח הדעת אי פסול טומאה הוא טעון עיבוד צורה שמא יבוא אליהו ויטהרנה והנה בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דאמרינן ביבמות ק' דמנחתם נקמצת ואינה נאכלת ואמרינן שם דהשירים מתפזרין אבית הדשן וכתבו התוס' שם דודאי השירים צריכים עיבוד צורה כיון דאין ראוים לאכילה רק משום ספק מיהו מהמהרש"א ז"ל שם נראה דאינו טעון עיבוד צורה וכבר עמד הקרן אורה בזה וכתב דהטעם דאינו טעון עיבוד צורה אע"ג דהפסול הוא רק משום ספק משום דמעיקרא השירים עומדין לשריפה ולא לאכילה ולא היה שעה שהשירים יהיו עומדין לאכילה ע"ש והנה כעין זה מצינו במנחות נ' ע"ב גבי כ"ג שהביא עשירית האיפה שחרית ומת כ"ג ומינו אחר תחתיו דהשני מביא עשרון שלם מביתו ומחצה קרב ומחצה אבד ואמרינן שם דמחצה ראשון ומחצה שני תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ומקשינן שם בשלמא מחצה ראשון איחזי להקרבה אלא מחצה שני אמאי טעונה עיבוד צורה מעיקרא לאיבוד קאתי ע"ש ומוכח מזה דדין עיבוד צורה הוא דוקא היכא שהיתה שעה שהיתה ראויה וא"כ אפשר שמזה יהיה יסוד לדברי הקרן אורה דגם התם נהי דזה דאי אפשר באכילה הוא רק משום ספק מ"מ כיון דמעולם לא אחזי אינו טעון עיבוד צורה דמעיקרא לאיבוד קאתי מיהו לפי מה דמתרצינן שם במנחות בחביתי כ"ג דמש"ה מחצה השני טעונה עיבוד צורה משום כיון דבעידנא דפלגינהו אי בעי האי מקריב ואי בעי האי מקריב מחזא חזי ע"ש א"כ ה"נ הכא נהי דהשירים מעיקרא לאיבוד קיימי מ"מ כיון דהקומץ קרב וקודם קמיצה היה הכל ראוי לקומץ דיכול לקמוץ מכל מקום שירצה כה"ג מקרי מחזי חזי וטעון הכל עיבוד צורה ודברי הקרן אורה צ"ע

ח) והנה בפסחים פ"ב ע"ב אמרינן דשריפת קדשים פסולים הלכתא גמירא לה ולאו דוקא פסולו בגופו אלא אף פסול בדם כדאמרינן התם לן דמה נשפך דמה קי"ל בשריפה ואע"ג דטעון עיבוד צורה מ"מ דין שריפה חל עליהן תכף וכמ"ש בתוס' שם לעיל ד"ה בשלמא דאצטריך הלכתא דלא לעביד להו קבורה קודם שיהא נותר דתכף חל עליהם דין שריפה ואסור לקוברן וצריך להמתין עד שתעובד צורתו וישרפו וא"כ העיבוד צורה שלהן הוא רק תנאי בשריפתן אבל דין שריפה חל תכף והנה על פסול בבעלים לא שמעינן התם בפסחים דאיכא הלכתא דבשריפה ונראה לומר דבפסול בבעלים דטעון עיבוד צורה התם אין העיבוד צורה רק תנאי בשריפה אלא כל חלות דין שריפה נעשה רק אחר עיבוד צורתו שנעשה נותר דבעיקר יש לדון בקרבן שהקריבו מחוסר זמן בבעלים כגון זב וזבה ומצורע שהקריבו את קרבנותיהם מחוסר זמן דאשכחן דהקרבן פסול וכן במצורע שהקדים חטאתו לאשמו דאמרינן במנחות ה' ע"א דפסול משום מחוסר זמן בבעלים ע"ש מה פסול הוא בהקרבן נהי דהבעלים אין יכולים להתכפר קודם זמנן מ"מ הקרבן עצמו אמאי פסול ואמאי לא יאכל הבשר דהיכא אשכחן דכל שאין הבעלים מתכפרים וא"י להתכפר בהקרבן דהקרבן עצמו יהיה פסול ונראה משום דאמרינן בזבחים כ"ו ע"ב דכל זריקה שאינה מכפרת אינה מתרת בשר באכילה ע"ש וא"כ כיון דכל זריקה שאינה מכפרת אינה יכולה להתיר הבשר חוץ משלא לשמו כיון דנעשית נדבה נמצא שהבעלים מתכפרים בו כשאר נדבה א"כ במחוסר זמן בבעלים כיון שאין הבעלים יכולים להתכפר קודם זמנן אין הזריקה יכולה להתיר הבשר ומש"ה הקרבן פסול ואינו נאכל משום חסרון זריקה וא"כ לפ"ז עדיין אינו פסול כלל אלא שמחוסר זריקה והוי כלפני זריקה ואינו נפסל אלא לאחר שתעובד צורתו ויעשה נותר ואעפ"י שהקרבן אינו ראוי לזריקה מ"מ אין זה פסול ול"ד לנשפך דמה או יצא דמה דהוי פסול על כל הקרבן וטעון שריפה דהתם הדם נפסל או נאבד וליכא דם וע"י זה נפסל הבשר עצמו משום דאם אין דם אין בשר כדאמרינן בפסחים ע"ז ע"א אבל בפסול בבעלים דאיכא דם והדם כשר רק דאי אפשר לזרוק משום דאין הבעלים ראוים עתה לכפרה אין זה פסול בדם וחשיב יש דם והוי כמו שחט סמוך לשקעה"ח דג"כ הדם אינו ראוי לזריקה כדאמרינן במעילה ו' ומ"מ אין זה פסול דסיבה אחרת גורמת שאי אפשר לזרוק וא"כ בשחט מחוסר זמן בבעלים וכיוצא בו שהעיכוב בבעלים אינו נפסל הבשר לשריפה רק אחר עיבוד צורה

ובזה מתיישב קושית התוס' זבחים ק"ג ע"ב ד"ה ומודה על הא דאמרינן בב"ק גבי נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה דאם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם זכו מה שבידם ופרכינן למאי חזי אשם פסול הוא אמר רבא לעורו והקשו בתוס' הא הכא הפסול נולד קודם זריקה וקודם הפשט ולכ"ע העור הולך אחר הבשר ונשרף העור עם הבשר ע"ש ולפמ"ש ניחא דזה דאמרינן דהקדים אשמו לגזילו תעובד צורתו ויצא לבית השריפה [כדאמרינן בתוספתא פסחים שהביאו התוס' שם] הוא משום דקודם שהביא גזילו אין הבעלים ראוים לכפרה והוי מחוסר זמן בבעלים ומש"ה טעון עיבוד צורה אמרינן בתוספתא דתעובד צורתו כשאר פסול בבעלים ולפמ"ש דכל פסול בבעלים הפסול בהקרבן הוא רק לאחר שתעובד צורתו ויעשה נותר וא"כ נולד הפסול בהקרבן לאחר הפשט ואיכא למ"ד בכה"ג דעורה לכהנים כדאמרינן בזבחים שם [ואע"ג דהזריקה אינה מכפרת ואינה מתרת בשר באכילה מ"מ לגבי עור מהני כמו נפסל הבשר דאמרינן שם ק"ד ע"א לר"י דאין הזריקה ואינה מתרת הבשר היכא דליכא כזית בשר, ומ"מ מהני לעור לפי פי' רש"י ז"ל שם]

[אמרינן בזבחים ק"ג ע"ב דלחטאת ואשם לא אצטריך קרא דעורותיהן לכהנים משום דכ"מ העור