מקדש דוד חלק א צה

עוד דנראה דאם נולד בהם ספק פסול דאין טעונין עיבוד צורה כשאר קדשים כיון דאף בכשרותן טעונין שריפה ע"ש והקשה המנחת חינוך דל"ל לטעם זה תיפוק ליה דאם אין לינה מועלת בהן א"כ לא שייך בהו עיבוד צורה כלל ע"ש אך באמת הרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל דעיבוד צורה היינו עד שית עפש וזה שייך אף בפרים הנשרפים

ה) ובענין איזה פסולים טעונין עיבוד צורה אמרינן כללא דכל שפסולו בגופו ישרף מיד ואינו טעון עיבוד צורה בדם ובבעלים טעון עיבוד צורה והנה רש"י ז"ל במעילה ז' ע"ב כתב דיוצא טעון עיבוד צורה דאמרינן שם בגמרא כי קאמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשריפה כו' ופי' רש"י ז"ל דלהכי מהני להו זריקה שאינו נשרף לאלתר אלא עד שתעובר צורתן עכ"ל והתוס' שם ד"ה כי הביאו לשון אחר מרש"י וז"ל וצריך עיבוד צורה לשורפו שאין זה קרוי פסולו בגופו דאמר בפסחים ישרף מיד דזריקה מהניא ליה ומשוי ליה כאילו לא יצא והו"ל פסולו מחמת דבר אחר דאמרינן בפסחים דטעון עיבוד צורה עכ"ל והקשו שם התוס' ע"ז מההיא דפסחים פ"ב דמשמע דלא מהני זריקה ליוצא להצריך עיבוד צורה דאמרינן התם נטמא הפסח או שיצא ישרף מיד ומוכח דאינו טעון עיבור צורה ע"ש

והנה בעיקר צריך לפרש לשון רש"י ז"ל דזריקה מהני ליה ומשוי ליה כאילו לא יצא עכ"ל ונראה לפרש עפ"י התוספתא פ"ד דזבחים דאמרינן שם ז"ל שחט בשתיקה ויצא בשר חוץ לקלעים וזרק בשתיקה רא"א הבשר כמו שהיה מועלין בבשר ק"ק ואין מועלין באימורי קדשים קלים ואין חייבין משום פיגול נותר וטמא רע"א הורצה הציץ על היוצא אין מועלין בבשר ק"ק כו' וחייבים עליהם משום פנו"ט ע"ש ומוכח מזה דזה דס"ל לר"ע דזריקה מועלת ליוצא הוא משום ריצוי ציץ וכן הוא בתוספתא פ"ד דמנחות דגרסינן שם קמץ בשתיקה ויצאו שירים חוץ לקלעים כו' רא"א ה"ה כמות שהיו מועלין בשירים ואין חייבים עליהם משום פנו"ט רע"א הורצה הציץ על היוצא כו' וכן הוא בתוספתא מעילה פ"א דטעם דר"ע דזריקה מועלת ליוצא הוא משום דהורצה הציץ על היוצא ע"ש [ואע"ג דאמרינן במנחות כ"ה בקומץ שיצא והקריבו דאין ציץ מרצה על היוצא וכן הוא בהתוספתות שם היינו על הקרבת היוצא בעצמו אינו מרצה כמו שמרצה על הטמא אבל לענין שתועיל לו זריקה מרצה על היוצא ובתוספתא מנחות פ"ד דאמרינן בשירים שיצאו רע"א הורצה הציץ על היוצא מסקינן להדיא יצא הקומץ אין ציץ מרצה על היוצא וא"כ שפיר מדוקדק לשון רש"י ז"ל דזריקה מועלת ליוצא ומשוי כאילו לא יצא כיון דהטעם דזריקה מועלת ליוצא הוא משום ריצוי ציץ א"כ משוה כאילו לא יצא וכדאמרינן בפסחים ע"ח גבי טומאה אי ציץ מרצה על אכילות משוי ליה כטהור ע"ש [היינו לענין שאר דברים חוץ מאכילה] ולפ"ז לא קשה ג"כ קושית התוס' שם מההיא דפסחים דפסח שיצא ישרף מיד דהא התם מיירי שיצא לאחר זריקה ואינו שייך עליו ריצוי ציץ דריצוי ציץ לא שייך אלא בשעת זריקה שאז משוי ליה כאילו לא יצא שתועיל עליו זריקה אבל ביצא לאחר זריקה דאינו שייך זה ישרף מיד כשאר פסולו בגופו

עוד נראה לומר טעם מ"ש יוצא דלא חשיב פסולו בגופו וטעון עיבוד צורה לפי מה דאמרינן במנחות מ"ח ע"ב גבי אשם בן שנה והביא בן שתים דתעובד צורתו ויצא לבית השריפה והקשו בתוס' שם אמאי טעון עיבוד צורה הא הוי פסולו בגופו ותי' דאתיא כתנא דרב"א דאפילו פסולו בגופו טעון עיבוד צורה אך בש"מ שם כתב דלא חשיב פסולו בגופו דאיסור קל הוא דכשר בכל שלמי נדבה וכן שלא לשמה כיון דכשר בשאר זבחים לא חשיב פסולו בגופו ע"ש ולפ"ז פסולו בגופו לענין שריפה חשיב רק פסול שהוא בכל הקרבנות כמו פיגול נותר וטמא אבל כל שי"ל הכשר במקום אחר אף שהוא פסול הגוף ממש לא חשיב פסולו בגופו לענין שריפה א"כ לפ"ז ביצא חוץ לחומת העזרה כיון דאית להו הכשירא בקדשים קלים טעון עיבוד צורה והנה בס' ברית אברהם כתב עמ"ש רש"י ז"ל דפסח שבישלו טעון עיבוד צורה אף דהוי פסולו בגופו משום דזה הפסול אינו נוהג בכל הזבחים] ולפ"ז לא קשה ג"כ קושית התוס' מההיא דפסח שיצא דישרף מיד דהתם בפסח דקדשים קלים הוא מיירי שיצא חוץ לחומת ירושלים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם וביצא חוץ לחומת ירושלים אין לו הכשר בשום מקום ומש"ה ישרף מיד

ומצאתי בתוספתא פ"ד דמנחות להדיא כדברי רש"י ז"ל דאמרינן התם נטמא קומץ או שנפסל או יצא חוץ לקלעים תעובד צורתו ויצא לבית השריפה והנה בתוספתא פ"ד דזבחים אמרינן ג"כ כעין זה ניטל בשר [נראה שצ"ל נטמא] או שנפסל או שיצא חוץ לקלעים תעובד צורתו ויצא לבית השריפה מיהו בהגהות הגר"א בתוספתא דזבחים כתב דלא גרסינן לה [וכן המצפה שמואל שם כתב דליתא בכת"י] ונראה דמש"ה כתב הגר"א ז"ל בזבחים דלא גרסינן לה משא"כ בתוספתא מנחות דלא כתב כן משום דקשיא ליה נטמא או נפסל אמאי טעון עיבוד צורה בשלמא בההיא דמנחות דמיירי בקומץ שנטמא כיון דמדאורייתא יכול להקטירו לכתחילה דהציץ מרצה ורק מדרבנן אסור להקריבו לכתחילה ודאי טעון עיבוד צורה דמדאורייתא כשר הוא והאי נפסל למ"ד היסח הדעת פסול הגוף היינו נפסל בטבול יום כדאמרינן בפסחים ל"ד ע"ב על הא דנטמא או שנפסל הבשר כו' ולמ"ד היסח הדעת פסול טומאה מצי מיירי דנפסל בהיסח הדעת דהציץ מרצה כדאמרינן בפסחים שם] אבל בבשר אם נטמא או נפסל ודאי הוי פסולו בגופו ואמאי טעון עיבוד צורה ומש"ה לא גריס לה התם

ובדם הנכנס לפנים אם הבשר טעון עיבוד צורה כתבו התוס' פסחים פ"ב ע"א ד"ה בשלמא בפשיטות דטעון עיבוד צורה דפסולו בדם הוא ע"ש מיהו בירושלמי שם אמרינן דרק לריה"ג דס"ל אם קיבל הדם בב' כוסות ונכנס אחד מהם השני כשר לדידיה חשיב דם הנכנס לפנים פסול מכשיר וטעון עיבוד צורה כלומר דחשיב פסול בדם אבל לרבנן דס"ל דמה אפילו מקצת דמה פסול גוף הוא ואינו טעון עיבוד צורה ע"ש ונראה סברת הירושלמי דלריה"ג דרק אותו דם שנכנס נפסל ואינו פוסל שאר הדם א"כ ודאי דאינו פוסל הבשר א"כ ודאי הוי פסולו בדם ולא פסול הגוף וטעון עיבוד צורה אבל לרבנן דמקצת הדם שנכנס אינו יכול לזרוק אף שאר הדם ס"ל דע"י הכנסת מקצת דם נפסל כל הזבח וחשיב פסולו בגופו וכמו פיגול אע"ג דחשב בעבודת הדם לזרוק דמו למחר או לשפוך שירים למחר ועל הבשר לא חשב כלל מקרי פסולו בגופו ואינו טעון עיבוד צורה כיון דע"י זה נפסל כל הקרבן ולדברי התוס' צ"ל. דאף לרבנן הכנסת מקצת דמה פוסל רק שאר הדם ולא הבשר וחשיב פסולו בדם ונראה לפ"ז דאם לא קיבל כל הדם לאחר שנכנס דמה לפנים יחזור הכשר ויקבל אף לרבנן דדם שבצואר אינו נפסל דזה דמקצת הדם פוסל כל הדם היינו דחשבינן כאילו כל הדם נכנס ואם נכנס הדם שבצואר אינו נפסל כדאמרינן בזבחים נ"ב ע"ב גבי חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה כו' דאי כצואר בהמה דמיא מדמה אמר רחמנא ולא בשרה ולפ"ז הא דאמרינן במתני' רפ"ג