מקדש דוד חלק א צד

ראוי לאכילה מ"מ הכא כיון דזה דחטאת העוף אינה ראויה לאכילה בזמנה הוא רק משום ספק נבלה כמ"ש רש"י ז"ל בכריתות כ"ו ע"ב וכה"ג כל שאינו ראוי לאכילה מחמת ספק איסור טעון שריפה כדמוכח מפסחים פ"ג ע"ב בגיד הנשה דטעון שריפה אחר המועד לר"י דמספקא ליה אי של ימין אי של שמאל דכל שאינו ראוי לאכילה בזמנו רק משום ספק גיד טעון שריפה כשנעשה נותר דשמא אינו אסור, מיהו התוס' פסחים כ"ח הביאו מת"כ דר"י מפיק לה מקרא דאין חטאת העוף הבאה על הספק בשריפה ואפשר דגזיה"כ הוא דאף לאחר שנעשה נותר אינו בשריפה

ג) ובעיקר על מה שהקשו תוס' פסחים שם ל"ל הלכתא בנשפך דמה דבשריפה תיפוק ליה דטעון עיבוד צורה וא"כ הו"ל נותר דבשריפה ותי' דאצטריך שלא יעשה קבורה קודם הנה י"ל מהירושלמי פסחים פ"ב הלכה א' לרבנן דחמץ בפסח השבתתו בכ"ד לחמי תודה לאחר זמן אכילת חמץ ונעשו נותר אי השבתתו בכ"ד כדין חמץ או דוקא בשריפה כנותר ומסקינן שם דאם הגיע זמן ביעור חמץ קודם שנעשה נותר השבתתו בכ"ד דכיון דנעשה עליו דין השבתה בכ"ד מדין חמץ אינו יכול לחול עליו אח"כ דין שריפה מדין נותר ע"ש א"כ ה"נ בלן דמה ונשפך דמה דבלא הלכתא הוי אמינא דאינו בשריפה כ"א בקבורה א"כ אף אי טעון עיבוד צורה ונעשה אח"כ נותר אינו יכול לחול עליו אח"כ דין שריפה מיהו י"ל דלא דמי דרק התם בחמץ דהשבתתו בכ"ד הוא מצותו כיון דחל עליו מצוה של השבתה בכ"ד אינו יכול לחול עליו אח"כ דין שריפה אבל הכא דין קבורה כמו בכל איסורי הנאה לפמ"ש התוס' בשלהי תמורה אינו מצוה לא שייך כיון שחל קבורה אינו חל אח"כ דין שריפה

מיהו יש לעיין מהא דאמרינן בזבחים פ"ח דאין מביאין נסכים מן המדומע ואצ"ל מן הערלה וכה"כ ואם הביא לא קידש ומסקינן שם דלא קידש ליקרב אבל קידש ליפסל ופי' רש"י ז"ל שם ליפסל דלא נפקי לחולין וישרפו שקדשום הכלי עכ"ל ויש לעיין על מה דקאמר דכ"ש מקדשי להו לענין שישרפו הא ערלה וכה"כ בלא"ה בשריפה הם דהא ערלה וכה"כ מן הנשרפים הם וצ"ל דנ"מ דקידשום כ"ש דטעונין שריפה כדין קדשים פסולים היינו שצריך להיות שריפתן בפנים בעזרה אך לפי דברי הירושלמי דכל היכא שחל קודם השבתה בכ"ד מדין חמץ בפסח תו לא חל אח"כ שריפה מדין קדשים פסולים א"כ ה"נ בערלה וכה"כ כיון שכבר חל עליהם דין שריפה בכ"מ מדין ערלה וכה"כ תו לא חל עליהם דין שריפת קדשים פסולים שיהא דוקא בפנים וצ"ע

ובעיקר דברי הירושלמי יש לעיין בלחמי תודה שנעשו חמץ בפסח קודם שנעשו נותר דפשיטא להירושלמי דמשום איסור חמץ בפסח לבד השבתתו בכ"ד אמאי נהי דבעלמא חמץ בפסח ס"ל דהשבתתו בכ"ד מיהו הכא בלחמי תודה שהם קדשים וקדשים פסולים דינם בשריפה א"כ כיון שנפסלו הלחמי תודה משום חמץ בפסח יהיו טעונין שריפה כשאר קדשים פסולים אף בלא נותר ומזה יש ללמוד דזה דאמרינן דקדשים פסולים בשריפה הוא דוקא באותם פסולים שהם רק בקדשים אבל חמץ בפסח שנוהג אף בחולין בזה ליכא דין שריפה

והנה לפ"ז הא דאמרינן בזבחים ק"ד ע"א בשוחט את הזבח ונמצא טרפה דבשר בקבורה וכתב רש"י ז"ל דשריפה ליכא דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאו לעזרה ונפסל אחר שחיטה עכ"ל ולפי מה דמוכח מהירושלמי א"צ לטעם זה דאפילו לאחר שחיטה אם נולד בו איסור הנוהג אף בחולין ליכא דין שריפה

והנה בזה יש ליישב מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' פסה"מ דקדשים לאחר שחיטתן ונמצאו טרפה דהעור בשריפה והבשר בקבורה וכתב התוי"ט זבחים פי"ב משנה ד' דס"ל להרמב"ם ז"ל דטרפה כיון שנמצא לאחר שחיטה חשיב פסולו בקודש אך תמה שם על הרמב"ם ז"ל מ"ש דהעור בשריפה והבשר בקבורה ע"ש ולפי מה דמוכח מהירושלמי אתי שפיר נהי דחשיב פסולו בקודש מ"מ כיון שהוא איסור הנוהג אף בחולין אינו בשריפה כמו חמץ בפסח אך זהו רק בבשר אבל בעור דלא שייך איסור טרפה ובחולין ליכא על העור משום טרפה כלל רק בקדשים כל שנפסל כל הקרבן נפסל גם העור א"כ על העור ליכא רק פסול של קדשים מש"ה העור בשריפה

ד) ובעיקר מהו עיבוד צורה בפשוטו היינו שיפסל בלינה מיהו הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פ"ב דפסחים כתב דתעובד צורתו שישאר עד שיתעפש ויפסיד ע"ש וכ"כ הר"ח פסחים ל"ד דתעובד צורתו היינו עד שיסריח וישנה מצורת בשר שאי אפשר להאכל כלל עכ"ל והנה רש"י ז"ל פסחים ל"ד ע"א כתב ז"ל ותעובד צורתה היינו פסול לינה עיבוד צורת מראית בשר בלינת לילה אחד הוא וכיון שלנה בלילה ה"ה נותר וטעון שריפה ונשרף עכ"ל ושם ע"ג, ע"ב כתב רש"י ז"ל תעובד צורתו ימתינו לו עד שתעובר ממנו צורת בשר כו' ועיבוד צורה הוא פסול לינה דהו"ל פסולו בגופו עכ"ל והנה מדברי רש"י ז"ל מפורש דעיבוד צורה הוא פסול לינה אך זה שכתב דעיבוד צורת מראית בשר בלילה אחד הוא וכן מ"ש דימתינו לו עד שתעובר ממנו צורת בשר הוא משום דרש"י ז"ל לשיטתיה אזיל מ"ש בשבועות י"א על הא דאמרינן שם בקטורת דאינה נפסלת בלינה משום דצורתה כל השנה כולה ופי' רש"י ז"ל דאין צורתה משתנית כל השנה ומש"ה אינה נפסלת בלינה (ועיין בתוס' שם] דס"ל לרש"י ז"ל דאף פסול לינה טעון עיבוד מראית הדבר ובלא זה אינו נפסל ואינו נעשה נותר

והתוס' מנחות נ' ע"ב ד"ה אפילו פיגול טעון עיבוד צורה כתב ז"ל דיליף עון עון מנותר אף לענין הא מדהתם איכא עיבוד צורה הכא ה"נ מדדרשינן בפ"ק דפסחים ובפ' איזהו מקומן דביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה עכ"ל והנה יש לעיין בזה ל"ל להתוס' להביא ההיא דפסחים ודפ' איזהו מקומן דביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה היינו בקדשים הנאכלים לב' ימים ולילה אחת דאין נשרפין בלילה תכף כשנעשו נותר אלא למחר ואי ס"ל לתוס' דעיבוד צורה היינו לגרום לו פסול נותר א"כ אף אם היו נשרפין בלילה ג"כ איכא עיבוד צורה שהרי כבר נעשו נותר ואי ס"ל דעיבוד צורה היא עיבור מראית הבשר וס"ל כרש"י ז"ל דעיבוד מראית הבשר בלילה אחד הוא הלוא ג"כ כבר יש עיבוד מראית הבשר שהרי קדשים הנאכלים ליום אחד חשיב עיבוד צורה לינה וכ"ש בנאכלים לב' ימים ולילה דאיכא לאור שלישי עיבוד צורה ואי ס"ל כהר"ח דעיבוד צורה היינו שיסריח ולא יהא עוד ראוי לאכילה כלל מאן לימא לן דבנותר איכא לעולם עיבוד צורה אדרבה מדאסר רחמנא נותר ע"כ ראוי לאכילה הוא דאם אינו ראוי לגר ליכא איסור נותר וכמ"ש תוס' ע"ז ע"ו ע"א ד"ה בת יומא ואפשר דלעולם ס"ל לתוס' דסגי שינוי מראית בשר קצת מיהו מה שנשתנה מראיתו בכשרותו לא מהני וס"ל ג"כ דסוף הלילה גורם השינוי מש"ה איכא עיבוד צורה רק כששורפו ביום וצ"ע

והנה הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' פסה"מ כתב בפרים הנשרפים דספק הוא אם לינה מועלת בהם וכתב