מקדש דוד חלק א צג

הבאה על הספק אין טעונין שריפה ומפיק לה בת"כ מקרא כמה שהביאו התוס' שם א"כ לר"י דס"ל בשבועות ג' ע"ב דכל הטעם דליכא מלקות משום בל תותירו אינו אלא משום דהוי לאו הניתק לעשה א"כ באשם תלוי יהיה מלקות משום בל תותירו]: סימן יז שריפת קדשים פסולים

אמרינן בפסחים פ"ב דשריפת כל קדשים פסולים ל"ש קדשי קדשים ול"ש קדשים קלים הלכתא גמירא לה ע"ש ויש לחקור אם זה דוקא בקדשי קדשים וקדשים קלים היינו רק בקרבנות אבל בשאר דברים קדושים כגון מי כיור שנפסלו בלינה או בטומאה ליכא דין שריפה או לאו דוקא קתני

והנה הראב"ד ז"ל בפי' למס' תמיד הביא בשם רבנו נסים גאון שהקשה על הא דאמרינן שם נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה דאיך מכבדן לאמה הא קדשו במחתה שהיא כ"ש וטעונין גניזה ע"ש והנה יש לעיין איך אשכחן גניזה בדבר הקדוש בכ"ש וכיון דנתפזרו ואין צורך בהם הו"ל כמו קרבן שנולד פסול בבעלים או שנתכפרו הבעלים באחר דאין צורך בקרבן דתעובד צורתן ויצאו לבית השריפה ואי נימא דדין שריפה הוא רק בקרבנות אתי שפיר דגחלים אינם קרבן כ"א מכשירי קרבן כדאמרינן ביומא מ"ח ע"ב ובזה ליכא דין שריפה דלא גמירא שריפה אלא לקרבנות וטעונין קבורה כשאר איסורי הנאה דהיינו גניזה

וכל הקדשים שפסולן בגופן נשרפין מיד ואם הפסול בדם ובבעלים טעונין עיבוד צורה וטעם עיבוד צורה סברא הוא כמ"ש התוס' פסחים פ"ב ע"א ד"ה בשלמא והיינו משום בזיון קדשים כמ"ש רש"י ז"ל שם ע"ג ע"ב דכיון דאין פסולו חמור לא שרפינן קדשים בבזיון עכ"ל והנה הר"ח ז"ל כתב בפסחים ל"ד ע"ב ז"ל בדם ובבעלים תעובד צורתו כלומר כ"ז שיתכן שיאכל מניחים אותם שמא יבוא אליהו ויתירנה באכילה עד שיסריח וישנה מצורת בשר שאי אפשר להאכל כלל ויוצא לשריפה עכ"ל א"כ כל הטעם דפיסול בדם ובבעלים טעון עיבוד צורה הוא רק שמא יבוא אליהו ויטהרנו ויש לעיין בזה טובא איך יכול אליהו להתיר פסול בדם ובבעלים

והנה בפסחים ל"ד ע"א גבי היסח הדעת אי פסול טומאה או פסול הגוף הוא מקשינן מהא דהיסח הדעת טעון עיבוד צורה אא"ב פסול טומאה מש"ה בעי עיבוד צורה שמא יבוא אליהו ויטהרנו וכתב רש"י ז"ל וכיון דלא חזינן ליה דאטמא אלא חששא בעלמא הוא בעי עיבוד צורה דלא מצינן למישרפה להדיא שמא יבוא אליהו אח"כ ויאמר טהורה היתה ונמצאת ששרפנו קדשים טהורים עכ"ל ונראה מזה דהוי כמו בתרומה שנולד לה ספק טומאה דאין שורפין את התלויה משום דשמא יבוא אליהו ויטהרנה ואפשר שתאכל והנה אמרינן בפסחים י"ג ע"א דבערב הפסח שאי אפשר לאליהו שיבוא משום דאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט אז שורפין גם את התלויה והנה לפ"ז גם בקדשים אם נפסל בהיסח הדעת בערב שבת למ"ד דהוי ספק טומאה אינו טעון עיבוד צורה דאינו שייך שמא יבוא אליהו ויטהרנה וכשיבוא אליהו לאחר השבת כבר יפסל בלינה א"כ אי אפשר יהיה שיאכל אך עדיין צ"ע בזה

ובטומאה דרבנן אי שורפין עליה תרומה וקדשים אמרינן בשבת ט"ז גבי כלי זכוכית ומ"ח ע"ב גבי בית התבלין ובנדה ל"ד גבי טומאת עכו"ם דעבוד רבנן הכירא כי היכא דלא לישרפו עליה תרומה וקדשים ומוכח דאין שורפין תרומה וקדשים על טומאה דרבנן וקשה מהא דאמרינן בפסחים בסוגיא דר' חנינא סגן הכהנים דשורפין בשר הנטמא בולד הטומאה ואמרינן בגמרא דולד הטומאה דרבנן ופי' רש"י ז"ל שם י"ד ע"ב כגון שנטמא בכלי שנטמא במשקין ע"ש ומוכח דעל טומאה דרבנן שורפין את הקדשים

ונראה לומר דהטעם דאין שורפין תרומה וקדשים על טומאה דרבנן ואע"ג דאינו ראוי לאכילה הוא משום דשמא יבוא אליהו ויבטל את הטומאה דרבנן ויהיה ראוי לאכילה דב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אם גדול ממנו בחכמה ובמנין וכיון דאפשר במציאות שיאכל ע"י אליהו לא שרפינן וזה שייך רק בכל טומאות דרבנן אבל בכלים שנטמאו במשקין שהוא מי"ח דבר ואמרינן בע"ז ל"ו ע"א דכל איסורים דרבנן ב"ד הגדול בחכמה ובמנין יכול לבטל דברי ב"ד חברו חוץ מי"ח דבר שאפילו אם יבוא אליהו ובית דינו אין שומעין לו ע"ש א"כ בזו הטומאה אינו שייך שמא יבוא אליהו ויכשירנה. א"כ כיון דאינה ראויה לאכילה שורפין (והנה רש"י שבת ט"ז כתב דעל שום טומאה דרבנן אין שורפין תרומה וקדשים חוץ מהנך ו' ספקות וקשה דרש"י בעצמו כתב בפסחים דעל כלים שנטמאו במשקין שורפין]

ב) והנה בחטאת העוף הבאה על הספק דקי"ל דבשריפה יש לעיין אי טעונה עיבוד צורה והנה למ"ד בכריתות כ"ו ע"ב בחטאת העוף הבאה על הספק דאם נודע אחר שנמלקה דילדה ודאי נאכלת א"כ בדין שתהא טעונה עיבוד צורה ואין שורפין לאלתר שמא יבוא אליהו ויאמר שילדה ויתירנה באכילה מיהו לר"י דס"ל בתמורה דחטאת העוף הבאה על הספק אינה בשריפה כ"א בקבורה ומדברי התוס' פסחים פ"ב ע"א ד"ה בשלמא יש להוכיח דדוקא שריפה טעונה עיבוד צורה אבל לא קבורה שהרי הקשו שם דל"ל קרא בפסול הדם דטעון שריפה תיפוק ליה כיון דטעון עיבוד צורה א"כ הו"ל נותר וטעון שריפה ותי' שם דאצטריך דלא ליעבד ליה קבורה קודם שיהיה נותר ע"ש ומוכח מדברי התוס' דקבורה אינה טעונה עיבוד צורה וא"כ חטאת העוף הבאה על הספק לב"י דבקבורה לא שייך עיבוד צורה מיהו מדברי רש"י ז"ל זבחים פ"ב ע"א נראה דס"ל דאף בקבורה שייך עיבוד צורה וכל שאין בו פסול הגוף רק שאי אפשר להקריבה מאיזה טעם אין לעשות קבורה בלא עיבוד צורה שכתב שם על הא דאמרינן בדמים הפנימיים שנתערבו בדמים החיצונים דאי אפשר להזות משום דמצוה להקדים פנים לחוץ ואם יכנס הדם לפנים יפסלו החיצונים וכתב ז"ל וא"ת ליפסלינהו לחיצונים להכשיר פנימיים דלמפסלינהו בידים לא קאמר ר"א ומוטב להמתין עד שקעה"ח ויפסלו מאליהן וישפכם לאמה עכ"ל ומוכח מדברי רש"י ז"ל דקודם שקעה"ח שהיא הלינה שלהם אין לשופכן לאמה משום דאין פסול בגופן רק דאין להקריבן משום תערובת ומוכח דאף להטיל לאמה שהוא קבורה ג"כ אסור בלא פסול הגוף או בלא עיבוד צורה וא"כ אף לר"י דאמר בחטאת העוף הבאה על הספק דיטילנה לאמה ג"כ יש לחקור אי טעונה עיבוד צורה מיהו אי נימא דלר"י חטאת העוף הבאה על הספק טעונה עיבוד צורה יש להקשות א"כ למחר אמאי לא תהא טעונה שריפה דשמא ילדה והו"ל נותר דבשריפה ואף לפמ"ש התוס' פסחים פ"ב ע"א דזה דנותר בשריפה הוא דוקא היכא דבזמנו היה