מקדש דוד חלק א צא

) והנה בפסול יוצא הכלל הוא כל שיצא חוץ למחיצתו נפסל וקדשים הנאכלים יוצא שלהם חוץ ממקום אכילתן והיינו קדשי קדשים חוץ לחומת העזרה וקדשים קלים חוץ לחומת ירושלים ובשר פסח חוץ לחבורה שזהו מקום אכילתו ואימורים דנפסלים ביוצאין מהעזרה הוא משום דהעזרה היא מחיצת הקרבתן וכמ"ש רש"י ז"ל פסחים פ"ב ז"ל שאר קדשים שמחיצתן בכשרות בעזרה דכתיב בהן בחצר אהל מועד ואימורי קדשים קלים שנפסלו דבכשרותן היתה חומת העזרה מחיצתה דהא הקטרה בעו עכ"ל והנה לפ"ז במי כיור אילו לא היה הדין דקידוש ידים ורגלים צריך להיות דוקא בפנים לא היו המים נפסלים ביוצא חוץ לחומת העזרה דאין זו מחיצה שלהם ולפ"ז מתיישב קושית התוס' זבחים כ' ע"ב על הא דאמרינן שם דאם קידש ידיו ורגליו בכ"ש בחוץ לא עשה ולא כלום והקשו דמשמע הא הכניס המים בכ"ש בפנים וקידש כשר הא מיפסלי ביוצא ע"ש ולפ"ז אין להוכיח מדברי הש"ס דאין המים נפסלים ביוצא די"ל דזה גופא קמ"ל דקידוש ידים יש להם מחיצה שהוא חומת העזרה וממילא אם יצאו חוץ למחיצתן נפסלים

וראיתי בשעה"מ בהל' בית הבחירה שהביא בשם השדה יהושע דקדשים שיצאו מעזרת כהנים לעזרת ישראל נפסלים ביוצא והשעה"מ שם השיג עליו מדברי רש"י ז"ל שבת צ"א שכתב דכיון שיצא לעזרת נשים נפסל ביוצא ומכלל דבעזרת ישראל אינו נפסל ביוצא ע"ש והנה יש להוכיח כן דאינו נפסל בעזרת ישראל משום יוצא גם מהרבה מקומות בש"ס דהא לרבי מקום דריסת רגלי ישראל כשר לשחיטת ק"ק אלמא דאין הבשר נפסל שם ביוצא ועוד מצורע שעומד בשער נקנור שהוא בעזרת ישראל ומכניס ידיו לבהונות אלמא דאין הדם נפסל שם ביוצא

ויש לחקור בבשר שיצא בעזרה למעלה מן המחיצות אם נפסל ע"י זה ביוצא היינו אם אויר העזרה נתקדשה רק עד המחיצות וממילא ביצא למעלה נפסל ביוצא או נתקדש האויר עד הרקיע אי אמרינן לענין קדושה גוד אסיק מחיצה ונראה להביא ראיה מהא דמקשינן בזבחים נ"ט ע"ב לר"י דאמר מזבח שעשה משה היה גבוה י' אמות והקלעים היה גובהן ה' אמות אפשר כהן עומד ע"ג מזבח ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ ע"ש ול"ל טעם דכל העם רואין אותו מבחוץ תיפוק ליה דנפסל ביוצא שהרי הוא למעלה מן המחיצות והנה התוס' שבועות י"ז ע"א ד"ה תלה הוכיחו דאויר העזרה כעזרה דאי לאו כעזרה א"כ במוליך הדם או האברים בידו יפסל ביוצא והמל"מ דחה ראיה זו משום היכא דנקיט ליה בידיה שאני כיון דעומד על הרצפה וכדאמרינן בזבחים פ"ח גבי אויר מזבח אי כמזבח היכא דנקיט ליה בידיה לא קא מבעי ליה כי קא מבעיא לן דתלנהו בקניא ע"ש והנה לפ"ז אין ג"כ ראיה דאויר העזרה למעלה מן המחיצות קדוש די"ל כיון דהכהן עומד על המזבח שאני מיהו נראה דהצדק עם התוס' שבועות דלא נחתי לחילוק זה ול"ד לאויר מזבח דנהי דעומד על המזבח ונקיט ליה בידיה חשיב כמונח במזבח מ"מ חשיב נמי כמו הוא בעזרה שהרי הוא באויר העזרה. והתם לענין דין קליטה שהמזבח קולט שאם עלה לא ירד התם אין אויר העזרה פוסל כלום רק בעינן שיהא חשוב מונח במזבח שיקלוט המזבח וכל היכא דקאי על המזבח ונקיט בידיה חשיב כמונח במזבח והמזבח קולט אבל לענין ליפסל ביוצא שם האויר שחוץ לעזרה פוסל וכמ"ש רש"י ז"ל מנחות י"ב ע"א דאויר ירושלים פוסלו א"כ אי אויר דעזרה לאו כעזרה נהי דנקיט בידיה וחשיב כמונח על הרצפה מ"מ חשיב נמי כמונח באויר העזרה דחשיב חוץ ואותו האויר פוסלו

ומלשון הראב"ד ז"ל בפי' פ"ק דתמיד שכתב לענין גגין ועליות דאם בנה עליה חדשה בעזרה היא קודש שכבר נתקדש אויר העזרה עד הרקיע עכ"ל יש ג"כ לדייק דהאויר קדוש עד הרקיע ולא רק עד המחיצות

והנה כמו שנפסלים קדשים ביצא חוץ לקלעים כן ג"כ נפסלים במסעות דתכף משהוגללו הפרוכת בטלה קדושת מחנה שכינה וקדשי קדשים נפסלים ביוצא כדאמרינן במנחות צ"ה והנה התוס' זבחים ס"א ע"ב ד"ה אעפ"י הקשו על הא דאמרינן במנחות שם דלחם הפנים נפסל במסעות משום יוצא דל"ל טעם דיוצא תיפוק ליה משום פגימת המזבח שנסתלק המזבח בשעת מסעות ואין אוכלין קדשים בפגימת המזבח וכתבו שם דליכא למימר דלאחר שיעמידו הלוים את המשכן היו יכולים אז לאוכלם אי לאו דנפסל ביוצא דהא כבר אידחו מאכילה ע"ש והנה יש לעיין ל"ל להתוס' טעם דכבר אידחו מאכילה דבאמת התוס' ב"מ נ"ג ע"ב ד"ה לא כתבו דבאכילה לא שייך דיחוי ואף שנדחה משום פגימת המזבח חוזר ונראה ע"ש] הא אף בלא טעם זה אי אפשר לומר דלאחר שיעמידו המשכן יאכלום דהא אמרינן במנחות שם ש"מ יש סילוק מסעות בלילה דאי אין סילוק מסעות בלילה מאי איריא משום יוצא תיפוק ליה דאפסיל בלינה ע"ש וקשה מה מהני דיש סילוק מסעות בלילה דהא ע"כ להעמיד המשכן אי אפשר בלילה כדאמרינן בשבועות ט"ו דביום הקים את המשכן ביום מקימו בלילה אין מקימו א"כ בשעת סילוק אי אפשר לאכול משום פגימת המזבח ולאחר שיעמידו אי אפשר לאכול דאיפסיל בלינה ול"ל טעם דמיפסיל ביוצא

ולענין דברים שחייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא איכא פלוגתא דתנאי דלרבנן חייבים אף על דברים שאין דרכן לאכול ור"ש ס"ל דברים שאין נאכלים אין חייבים עליהם משום טומאה כן הוא במתני' זבחים מ"ה ע"ב

ו) והנה הרמב"ם ז"ל פי"ח מהל' פסה"מ פסק כר"ש דדבר שאין דרכו לאכול אין חייבין לא משום נותר ולא משום טמא והקשה שם הכ"מ דמנ"ל דפליג ר"ש אף על נותר הא במתני' אמרינן שם רק דאין חייבים עליו משום טומאה ע"ש והנה בתוספתא פ"ה דזבחים מפורש להדיא כהרמב"ם ז"ל דאמרינן שם רש"א הקטורת והלבונה אינם ראוים לאכילה ואין חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא עכ"ל

וראיתי להמל"מ פי"ח מהל' פסה"מ שחקר בקרנים וטלפים כו' שאין חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא אם רק כרת ליכא או גם מלקות ליכא והביא ראיה מעצים ולבונה דאע"ג דפסק הרמב"ם ז"ל דאין חייבים עליהם משום טומאת הגוף ומ"מ היכא שנטמאו חייבים עליהם מלקות ע"ש ולא ירדתי לסוף הראיה דהא בקרנים וטלפים אין הטעם משום דאינם נאכלים דהא אפילו לרבנן דמחייבי בעצים ולבונה פטרי בקרנים וטלפים והטעם הוא משום דלאו גופא דזבחא הוא א"כ אפשר דאף מלקות לא מיחייב אבל בעצים ולבונה דגופא דזבחא הן רק דאינם נאכלים איכא מלקות

ולפ"ז נראה דזה דאמרינן בזבחים ל"ה דהעצמות והגידים הקרנים והטלפים דאין חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא ולא מפגלין ולא מתפגלין הוא אפילו למ"ד יש בגידים בנ"ט ואע"ג דהם מדברים הנאכלים מ"מ פטור משום דלאו גופא דזבחא הם: