מקדש דוד חלק א פח

הקשו ל"ל קרא תיפוק ליה דאין זריקה בלילה דנפקא לן מביום צותו ולמחר הלא נפסל בעמוד השחר ע"ש

ונראה לענ"ד לומר דאיכא נפקותא בזה דדם נפסל בשקעה"ח לענין עיבוד צורה דדם פסול הטעון עיבוד צורה אי דם נפסל בשקעה"ח תכף אחר שקעה"ח חשיב עיבוד צורתו כי כבר י"ל פסול לינה וכמ"ש רש"י ז"ל זבחים פ"ב ע"א בדמים הפנימים שנתערבו בחיצונים דימתין עד שקעה"ח וישפכו לאמה ע"ש אבל מטעם דביום צותו כיון דבלילה אכתי אין לו פסול הגוף צריך להמתין עד עלות השחר ואז ישפך לאמה עוד איכא נפקותא לענין כבוס דם חטאת למ"ד היה לו שעת הכושר ונפסלה אינו טעון כבוס אם ניתז על הבגד לאחר שקעה"ח דאם נפסל בשקעה"ח כיון דדם פסול הוא אינו טעון כבוס אבל אם לא נפסל בשקעה"ח אע"ג דאי אפשר לזרוק מ"מ כיון דהדם אינו פסול הוי כשחט סמוך לשקעה"ח דליכא שהות ביום למזרקיה כיון דהדם כשר טעון כבוס עוד איכא נפקותא בבמה לרב דס"ל בזבחים ק"כ דשחיטת לילה בבמה כשרה וה"ה לכל עבודות דנפקא לן התם מדכתיב ויגישו כל העם איש שורו הלילה ואי שחיט בלילה ע"כ כל שאר עבודות הן בלילה דאי עביד ביום איפסיל להו בלינה] דביום צותו ליכא בבמה אבל אי שחיט ביום צריך לזרוק ג"כ ביום מקרא דביום הקריבו את זבחו דדם נפסל בשקעה"ח דפסול הזמן נוהג אף בבמה כדאמרינן שם קי"ג ע"א דהזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה (וזה דדם נפסל בשקעה"ח פסול זמן הוא כדאמרינן שם נ"ו ע"ב דמחשבין בדם משתשקע החמה דהו"ל חוץ לזמנו] אבל בלא קרא דביום הקריבו את זבחו היה אפשר לשחוט ביום ולזרוק בלילה עוד איכא נפקותא בנתערב בלילה תחילת עולה בשירים של חברתה ורבו תחילת עולה על השירים דשירים קרבין בלילה כדאמרינן בפ' ב"ש ל"ח ע"ב ובלא קרא דדם נפסל בשקעה"ח כיון דבלילה אף תחילת עולה דם כשר הוא רק שאי אפשר לזרוק בלילה משום ביום צותו כיון דלא נפסלו הו"ל עולין ואין עולין מבטלין זא"ז והו"ל כמו שחט סמוך לשקעה"ח דאין שהות ביום למזרקיה מ"מ כיון דהדם כשר הוא חשיב עולין ואין מבטלין את השירים וא"כ יכול ליתן כל התערובת בלילה כדי להוציא השירים שכשרים בלילה ודם תחילת עולה יזרוק לשם מים אבל השתא דגלי קרא דדם נפסל בשקעה"ח א"כ בלילה הו"ל תחילת עולה דם פסול ומבטלין להשירים הכשרים דדם פסול לא חשיב עולין כדאמרינן בפ' התערובת ע"ח ע"א נתערב בדם פסולים ישפך לאמה ופי' רש"י ז"ל כגון בדם רובע ונרבע או שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ואמרינן בגמרא משום גזירה במקדש ואע"ג דדם פסולים מותר ליתן לשם מים חיישינן שמא ירבו דם פסולים על הכשרים ויבטלום ע"ש ומוכח דדם פסולים לא חשיבי עולין ומבטלין לדם כשר והנה הראו לי דהתוס' פסחים ס"ה ע"א ד"ה שמא כתבו דדם שנשפך על הרצפה קודם שנתקבל בכלי חשיב עולין ואין מבטלין לדם הכשר וקשה הא אמרינן להדיא בזבחים דדם פסולים אם רבו מבטלין לכשרים וע"כ צ"ל דדם שנשפך מן הצואר על הרצפה לא חשיב דם פסול דרק מחוסר קבלה ואי אפשר לזורקו ואע"ג דאסור להעלותו על המזבח כמ"ש בתוס' שם משום דדם שאינו ראוי לזריקה הוא מ"מ כיון דאין בו פסול חשיב עולין]

והנה התוס' זבחים נ"ו תירצו דמש"ה אצטריך קרא דביום הקריבו את זבחו לא שמעינן דדם נפסל בתחילה שקיעה אע"ג דעדיין יום הוא ומקרא דביום צותו הדם ראוי לזריקה וקמ"ל דמ"מ הדם נפסל אע"ג דעדיין יום הוא ע"ש

והנה במנחות מ"ו ע"ב גבי שתי הלחם הבאות בפ"ע דאמרינן דתעובד צורתן ויצאו לבית השריפה מקשינן דלשרפינהו ביו"ט ואמרינן משום דאין שורפין קדשים ביו"ט ופרכינן מי דמי התם לאו מצותן בכך הכא מצותן בכך ומסקינן משום גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן ומקשינן תינח כל זמן הקרבתן לבתר הכי לשרפינהו ואמרינן מאי תעובד צורתן נמי דקתני צורת הקרבתן והתוס' שם ד"ה לפי הקשו על הא דבעינן למימר לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט וז"ל הוה מצי למפרך למוצאי יו"ט לאלתר לשרפינהו דמנותר לא יליף מדמסיק צורת הקרבתן עכ"ל היינו דקשה להו דלפי הס"ד השתא דתעובד צורתן ממש היינו דשורפין למחר הוי מצי למפרך אמאי ממתינין עד למחר לשרפינהו למוצאי יו"ט בלילה ואע"ג דאין שורפין קדשים בלילה דילפינן מנותר האי שריפה לא ילפינן מנותר דהא מסקינן אח"כ דתעובד רק צורת הקרבתן ומוכח בנשרפין בלילה זהו פירוש דברי התוס' שם ויש לעיין מנ"ל להתוס' דלא ילפינן האי שריפה מנותר דלמא לעולם ילפינן ואין נשרפין בלילה וזה דמסקינן דתעובד צורת הקרבתן היינו דשורפין אותן בתחילת שקיעה כיון דלא שייך עוד שמא יזדמנו כבשים לאחר מכאן דלא אפשר להקריב כמ"ש התוס' דדם נפסל בתחילת שקיעה וא"כ צורת הקרבתן היא תחילת שקיעה ולענין שריפה שפיר מצי שריף להו דלכל דבר עדיין יום הוא אבל קודם דאמרינן הטעם לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט לא הוי מצי למפרך דלשרפינהו בתחילת שקיעה דעדיין יו"ט הוא ובלילה אי אפשר דילפינן מנותר דאינו נשרף אלא ביום וצ"ע

ובמעילה ו' ע"א אמרינן רש"א יש נותר שמועלין בו ויש נותר שאין מועלין בו כיצד לן לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו ומקשינן שם מזה למ"ד היתר זריקה שנינו דא"כ אפילו לן קודם זריקה אמאי מועלין ומשנינן דהיינו קודם שנראה לזריקה ולאחר שנראה לזריקה כגון דקבליה סמוך לשקעה"ח דלא הוי שהות ביום למזרקיה ומש"ה מועלין וכתב רש"י ז"ל דקבליה סמוך לשקעה"ח ומש"ה לן דלא הוה שהות למזרקיה והוא אכל הבשר בלילה לפני זריקה להכי מועלין שהרי הדם עדיין לא היה ראוי ליזרק ולא מצינן למימר כל העומד ליזרק כזרוק דמי עכ"ל ומדברי רש"י ז"ל נראה דדוקא אם אכל הבשר בלילה אבל אם אכל הבשר למחר ביום אין בו מעילה משום דאמרינן אז כל העומד ליזרק כזרוק דמי ואע"ג דהדם נפסל בלינה ומשום דס"ל לר"ש דדם שלן מוציא מידי מעילה כמ"ש רש"י ז"ל שם לעיל ומדברי רש"י ז"ל נראה דאע"ג דאסור לזרוק דהא דם שלן פסול הוא ואסור לזרוק מ"מ כיון דאם זרק מוציא מידי מעילה אמרינן כל העומד ליזרק כו' ורק באכל הבשר בלילה דהוא קודם שנראה לזריקה דזריקת לילה לא מהני כלל משום ביום צותו אז איכא מעילה והנה לפי פי' רש"י ז"ל אי אפשר לפרש ההיא דמעילה כמו שפי' התוס' במנחות כ' ע"ב דזה דאמרינן דקבליה סמוך לשקעה"ח היינו סמוך לתחילת שקיעה דאפילו אי דם נפסל בתחילת שקיעה מדאורייתא מ"מ כיון דלכל שאר הדינים הוא יום גמור א"כ אפילו אי ליכא שהות קודם תחילת שקיעה למזרקיה מ"מ שפיר אמרינן כל העומד ליזרק כו' דלא גרע אי זריק לאחר תחילת שקיעה משזרק למחר דאע"ג דהדם נפסל מ"מ אמרינן לר"ש כל העומד ליזרק כו' וכיון דלאחר תחילת שקיעה הוא יום לענין ביום צותו א"כ הוי זריקת יום ולא זריקת לילה, רק שנפסל הדם בתחילת שקיעה וא"כ לא גרע מזרק למחר לגמרי ומזה נראה דתוס' ע"כ לא ס"ל כרש"י ז"ל במעילה ואף אם אכל למחר לא אמרינן לר"ש כל העומד ליזרק כו':