מקדש דוד חלק א פז

זר וסודרה כהן ואמאי פורקה זר איך מותר הזר להשהות על המזבח לפורקה יפרקה כהן בשלמא אי נימא דמה דאמרינן וכי זר קרב לגבי מזבח הוא איסור עבודה היינו דאותן עבודות שהן במזבח אסורים לזר לא קשה דפריקה אינה עבודה כלל אבל אי נימא דאיסור מחיצה הוא א"כ איך רשאי להשהות שם וצ"ל לפ"ז דכל איסורי מחיצה הוא רק כניסה אסור אבל אם כבר נכנס אפילו באיסור כגון הכא דזר שסידר את המערכה מותר להשהות וצ"ע בזה

ושלא ריחוץ ידים ורגלים אם מותר לקרב לגבי מזבח יש לחקור והנה לר"ל דס"ל דתרומת הדשן לאו עבודה היא וזה דצריך כהן ע"כ הוא רק משום דאין זר קרב לגבי מזבח ובפ"ק דתמיד אמרינן דזה שזכה בתרומת הדשן היה צריך לקדש ידיו ורגליו וקשיא לר"ל דאמר דלאו עבודה היא וכיון דא"צ בגדי כהונה למה צריך קידוש ידים ורגלים וצ"ל משום דבלא ריחוץ ידים ורגלים אינו קרב לגבי מזבח כמו זר מיהו אפשר דהתם טעם הקידוש הוא משום דצריך ליגע בכ"ש שהרי היה נוטל המחתה לתרום ואפשר דאיכא איסור מיוחד ליגע בכ"ש בלא ריחוץ ידים ורגלים כדקתני במתני' הזהר, שלא תיגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מיהו הראב"ד ז"ל פי' שם דחיישינן שמא יחתה בלא קידוש ומוכח דתרומת הדשן צריכה קידוש ידים ורגלים וקשיא לר"ל דאמר לאו עבודה היא וכן יש להביא ראיה מההיא דיומא מ"ה לר"ש דאמר דלא אצטריך קרא להצתת אליתא דצריך כהונה דוכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח כו' ואמאי הא אצטריך קרא דצריך קידוש ידים ורגלים וכן בגדים ומוכח מזה ג"כ דכל הפסולים לעבודה אסורים ג"כ לקרב לגבי מזבח ואע"ג דלהמל"מ הוא רק איסור כניסה מיהו אכתי קשה הא אצטריך קרא דונתנו בני אהרן הכהן אש כו' שתהא הצתת אליתא בימין דאי משום איסור כניסה לא שייך ימין אבל עכשיו שנאמר כהונה וכ"מ שנאמר כהונה אינה אלא ימין וצ"ל דבאמת הצתת אליתא א"צ ימין משום דהוי עבודה דאינה מעכבת כפרה ויהא מזה פשיטות למה שחקרנו למעלה אי סידור המערכה והצתת אליתא וכדומה אי צריכה ימין מיהו אכתי תקשה מההיא דזבחים ס"ה כהן ומלק אמר ר"ע וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח אלא מה ת"ל כהן כו' וקשה הא אצטריך קרא דכהונה שצריך ימין דהא מלק בשמאל ודאי פסול כדאמרינן שם ס"ח ע"א ומזה נראה לענ"ד להוכיח דזה דאין זר קרב לגבי מזבח אינו רק איסור כניסה רק כל עבודות המזבח נמסרו לכהונה וכל דיני עבודות הצריכים כהונה יש להם

והנה עמ"ש התוס' יומא נ"ט דדישון מזבח הפנימי א"צ בגדי כהונה משום דלא אשכחן דהצריך הכתוב בגדי כהונה ע"ש יש לעיין לפמ"ש תוס' והר"ש רפ"ק דכלים דבהיכל אף על ביאה ריקנית איכא משום מחוסר בגדים א"כ מה ראיה מדלא אשכחן שהצריכה תורה כ"ש הא ע"כ בלא"ה טעון בגדים משום ביאה בהיכל מיהו לפי מה שרצינו לומר לעיל דכל איסורי מחיצה רק הביאה אסורה ולא השהייה. א"כ כיון דזה דמחוסר בגדים אסור לכנוס להיכל אף בביאה ריקנית הוא ג"כ מדין מחיצה א"כ רק הביאה אסורה ולא השהייה א"כ אפשר לו לכנוס להיכל בבגדים ושם לפשוט הבגדים ולדשן את המזבח א"כ היה צריך קרא דדישון מזבח הפנימי גופיה צריך בגדי כהונה ומדלא כתיב קרא שמע מינה דלא צריך: סימן טז קדשים פסולים

קדשים פסולים כגון פיגול נותר וטמא והיוצא אסור לאוכלן ואסור להקריבן ואיסור אכילה שלהם מפורשת בלאו דלא יאכל כי קודש הם כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו [ויש לחקור אם זה הלאו הוא רק בפסולו בגופו או אף בפסולים של הדם ובעלים] ובטמא יש לאו מיוחד והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וביוצא איכא לאו דובשר בשדה טרפה לא תאכלו

אך אלו הלאוין הם רק על אכילת פסולים אבל באיסור הקרבת פסולים לגבי מזבח לא מצינו אזהרתן מפורש ויש לעיין מהו איסור הקרבתן והנה במנחות כ"ג ע"א במתני' בקומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר כתב רש"י ז"ל הטעם דלא יקטיר וז"ל לא יקטיר אפילו כל המעורבת דאין הקטרה מצוה אלא בקומץ עכ"ל ומדברי רש"י ז"ל נראה דכל דבר שאין הקטרתה מצוה אסור להקטיר דמה איסור יש בהקטרת מנחה שלא נקמצה אלא דליכא מצוה וכמ"ש רש"י ואמרינן דלא יקטיר וא"כ י"ל דכל איסור הקטרת פסולים הוא רק משום שאין הקטרתו מצוה ומש"ה אסור להקטירן אך מזבחים כ"ו מההיא דהיא בפנים ורגליה בחוץ דקיבל ואח"כ חתך פסולה ומקשינן ש"מ דם המובלע באברים דם הוא ואמרינן דלמא משום שמנונית נראה דאיכא איסור בהקרבת פסולים לבד ממה שהוא דבר שאין מצוה להקריבו דהא הכא השמנונית בלא הפסול ג"כ אין מצוה להקריבו דבשר הוא ולא שייך בו זריקה ומ"מ אם נפסל ביוצא אסור לזורקו ומוכח דיש איסור מיוחד על פסולים ומזה שמעינן עוד חידוש דאף בדבר שאינו בר הקרבה כלל כמו בשר לזריקה ג"כ איכא איסור בפסולים

וראיתי בהתוספתא זבחים פ"ט ז"ל הפגול והנותר והטמא שנתנן ע"ג האשים חייבים עליהם משום פגול נותר וטמא ע"ש ומזה נראה דאותו האיסור עצמו שיש לאכילת קדשים פסולים יש ג"כ להקרבתן ומלשון חייבים עליהם משום פגול נותר וטמא לכאורה משמע דאיכא ג"כ כרת בהקרבתן כמו אוכל פגול ונותר ודבר תימה הוא זה וצ"ע

והנה בסוגיא דפ' כל הזבחים בנתערב בדם התמצית מוכח דיש איסור בהקרבת דם התמצית למזבח ורק לשם מים שרי] ויש לעיין מה איסורו והנה לפמ"ש רש"י ז"ל שהבאתי לעיל דכ"ד דליכא מצוה להקריבו איכא איסור אתי שפיר עוד אפשר דבדם התמצית איכא פסול דממשקה ישראל דדם התמצית באזהרה וכשהותר דם לגבי מזבח רק דם הנפש הותר אבל דם התמצית במילתיה קאי ומש"ה אסור לזורקו ובזה אתי שפיר ג"כ הא דאמרינן בפ"ד דתמיד גבי ניתוח אבר עולה דקורע הלב ומוציא את דמו ע"ש וי"ל דהטעם דצריך לקורעו ולהוציא את דמו הוא משום דדם הלב חייבין עליו כרת כדאמרינן בכריתות כ"ב דדם הנפש הוא וכשהותר דם הנפש למזבח רק לזריקה הותר אבל לא להקטרה ובהקטרה אסור משום דלא הוי ממשקה ישראל והוי כמו ג"ה דחולצו לתפוח וה"נ צריך להוציא את דמו

ב) ובענין פסול לינה יש ג' חלוקים דדם נפסל בשקעה"ח והאימורים בעמוד השחר וכן הבשר חוץ מבשר שלמים בכור והמעשר שלינה שלהם הוא בסוף ב' ימים

וזה דדם נפסל בשקעה"ח מפקינן לה בזבחים נ"ו ע"א מקרא דביום הקריבו את זבחו והנה התוס' שם