מקדש דוד חלק א פו

ג) ובענין פסול זרות ושאר כל הפסולים אמרינן במנחות דרק מקמיצה ואילך מצות כהונה אבל העבודות של קודם קמיצה שהם היציקה והבלילה כשרים בזר וה"ה בכל הפסולים ונראה לענ"ד לומר דמ"מ עכו"ם יהיה פסול בהם דגם היציקה והבלילה עבודות הן רק הן עבודות הכשרים בזר ולא בעי כהונה אבל ישראל בעינן ובזה אתי שפיר הא דאמרינן בזבחים כ"ב ע"ב גבי ערל דמיחל עבודה דגמרתן מיחזקאל דכתיב בן נכר ערל לב כו' בן נכר יכול בן נכר ממש ת"ל ערל לב כו' וקשה איך ס"ד בן נכר ממש הא כיון דבעינן כהונה והלא בן נכר אינו כהן ובזה אתי שפיר דקמ"ל דאף אותן עבודות הכשרות בזר מ"מ עכו"ם מיחל עבודה

ובענין איסור זרות נראה מהש"ס דלאו דוקא זר ממש בכלל האיסור רק כל שהוא זר לאותה עבודה וכדאמרינן ביבמות ל"ג בשחיטת פרו של אהרן למ"ד דצריך כ"ג אי שחיט כהן הדיוט איכא איסור זרות משום דזר לאותה עבודה ע"ש ויותר מזה כתב החינוך מצוה שפ"ט דכהן שזכה בעבודה בפייס ובא כהן חברו וחטפה איכא משום זרות וחייב מיתה דהוי זר לאותה עבודה ע"ש וביומא מ"ה אמרינן דזה דהצתת אליתא בעי כהונה הוא רק מטעם וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח ומ"מ ודאי אי עביד לה זר איכא איסור זרות וכמ"ש התוס' יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר ומוכח כיון דעכ"פ צריך כהונה יהיה מאיזה טעם שיהיה דאין זר יכול ליקרב אל המזבח כיון דהעבודה שייכת לכהונה איכא איסור זרות

והנה בהא דמוקמינן ביבמות ל"ג ע"ב בזר ששימש בשבת דמיירי בשחיטת פרו של אהרן לכאורה יש להקשות תינח למ"ד שחיטת פרו של אהרן פסולה בזר אבל למ"ד כשרה בזר מא"ל דהא פלוגתא דאמוראי הוא ומזה נראה דאף למ"ד דכשרה בזר מ"מ איסור זרות איכא אי עביד ליה כהן הדיוט דאף למ"ד כשרה בזר ע"כ הוא רק דיעבד דס"ל דחוקה לא קאי אשחיטה ואינו מעכב אבל לכתחילה ודאי צריך להיות בכ"ג כדכתיב ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו ובמנחות י"ט אמרינן דשחיטה לא בעי בעלים מדגלי רחמנא גבי יוה"כ ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים ומוכח דבשחיטת פרו לכ"ע בעינן כ"ג וא"כ כיון דלכתחילה בעינן כ"ג רק דלא מעכב נהי דהקרבן כשר ואין בו פסול זרות אבל איסור זרות איכא דכיון דלכתחילה בעינן כ"ג א"כ זו העבודה נמסרה לכ"ג דוקא וחייבין משום זרות

עוד אמרינן ביומא כ"ד ע"ב בעבודת סילוק בהיכל אי זר חייב מיתה ופי' רש"י ז"ל דעבודת סילוק בהיכל הוא דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ומשום דלא אשכחן עבודות סילוק אחרות בהיכל ויש לדקדק בזה לפמ"ש התוס' יומא נ"ט דדישון מזבח הפנימי א"צ בגדי כהונה והמל"מ כתב לדברי התוס' דה"ה דישון המנורה א"כ אמאי יהיה זר חייב עליהן מיתה דהא לאו עבודה גמורה היא דא"צ בגדי כהונה ומוכח דאיסור זרות אינו תלוי בעבודה גמורה ואע"ג דא"צ בגדי כהונה [ואע"ג דמחוסר בגדים ג"כ זה הוא דאם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם] מ"מ אי עביד ליה זר ממש איכא משום זרות כיון דאין זר יכול לעשותן דאין זר רשאי לכנוס להיכל א"כ הן עבודות המסורות לכהונה ושייך עליהן איסור זרות

ובזה מתיישב מה שהקשה המל"מ פ"ב מהל' תמידין לר"ל דס"ל ביומא דתרומת הדשן לאו עבודה היא ובירושלמי פטר ר"ל זר שהרים את הדשן משום דהוי עבודת סילוק ולפ"ז אין זו קושיא דהטעם דס"ל לר"ל דהרמת הדשן לאו עבודה היא משום דיש לך עבודה הכשרה בב' כלים כדאמרינן ביומא שם אבל לאיסור זרות הא חזינן בדישון מזבח הפנימי והמנורה אע"ג דא"צ בגדי כהונה כלל מ"מ היה בהם מיתה משום זרות אי לאו דעבודת סילוק בהיכל פטור ומשום דעכ"פ היא עבודה המסורה לכהנים א"כ ה"נ בתרומת הדשן אי לאו דהוי עבודת סילוק היה זר חייב מיתה כיון דצריך כהן לזה דאין זר קרב לגבי מזבח

והנה זה דצריך כהן לדישון מזבח הפנימי והמנורה אע"ג דא"צ בגדי כהונה וסוף סוף איכא זרות דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והיכן מצינו שיהא צריך כהן ולא יהא צריך בגדי כהונה ע"כ כמ"ש דזה שצריך כהן הוא משום דזר אסור לכנוס להיכל ומשום כניסה הוא ובזה אתי שפיר מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' ביאת מקדש דהדלקה לאו עבודה היא ואם הוציאו המנורה לחוץ מדליקה זר לכתחילה והראב"ד ז"ל שם השיג ע"ז והמנחת חינוך הקשה על הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בספרי שלא יתקן בחוץ ויכניס ומנ"ל לרבנו דין זה דיכול אף להדליקו בחוץ ולענ"ד נראה מקור להרמב"ם ז"ל מהא גופא דאמרינן ביומא דזר שהדליק את המנורה פטור משום דהדלקה לאו עבודה היא ואם היה הדין שאינו רשאי להדליק בחוץ וצריך דוקא ליכנוס להיכל א"כ ההדלקה אי אפשר בזר מטעם שאינו יכול לכנוס לפנים א"כ כיון דעבודה זו מסורה רק לכהן משום איסור כניסה, היה זר חייב עליה מיתה כמו דישון מזבח הפנימי דג"כ לאו עבודה היא דהא א"צ בגדי כהונה וזה דאינה בזר הוא ג"כ רק משום איסור כניסה ומ"מ היה זר חייב עליה מיתה אילו לא היתה עבודת סילוק וע"כ דאפשר להדלקה בחוץ וא"כ אין זו עבודה המסורה לכהונה דוקא דאף זר יכול לעשותה ומש"ה ליכא משום זרות אף אם מדליקה בפנים

והנה בתמיד גבי בג' מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש דהרובים שומרים שם ואמרינן בגמרא היינו הנהו דלאו מטי זמנייהו למעבד עבודה ופי' המפרש למס' תמיד דהיינו פחותים מי"ג שנה וכן פי' הרא"ש ז"ל שם והקשה המל"מ בפ"ח מהל' בית הבחירה על המפרש ועל הכ"מ שנמשך ג"כ אחר פי' זה דל"ל פחותין מבני י"ג דהא כל הטעם הוא משום כיון דאין ראויין לשאר עבודות היו מוסרין להם עבודת השימור א"כ כל שהם פחותים מבני עשרים ג"כ אין ראוים לעבודה מדרבנן או ממנהגא כדאמרינן בחולין א"כ למה אין מוסרין להם עבודת השימור ולפמ"ש י"ל דפחותים מבני כ' ראוים הם להדלקת המנורה וכן לדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה דרק בעבודה הצריכה כהונה אינו עובד פחות מבן כ' דכהונה צריכה גדלות של כ' שנה מדרבנן או ממנהגא אבל להנך עבודות דהיו כשרות אף בזר רק משום איסור כניסה לההיכל דאסורה לזרים וקודם כ' שנה ודאי לא הוי זר וליכא איסור לכנוס א"כ אותן עבודות שפיר יכול לעשות כהן פחות מבן כ' ומ"מ בקטן ממש פחות מי"ג ודאי אין עושין דאין סומכין עליהם שעושין כראוי בלא גדול עע"ג

והנה בדין דאין זר קרב לגבי מזבח כתב המל"מ דהוא רק איסור כניסה ואין זו איסור עבודה רק שהמזבח הוא חוץ למחיצת הזר שאין הזר יכול לכנוס לשם ע"ש והנה יש להקשות ע"ז דאם איסור מחיצה הוא א"כ ה"נ אסור שהייה אם כבר נכנס [וכמו ביאה ריקנית דכתב המל"מ פ"ג מהל' ביאת מקדש דאף שהייה אסור] א"כ איך אמרינן ביומא כ"ז בזר שסידר את המערכה דפורקה