מקדש דוד חלק א פג

תמוה אמאי ניחוש להכי אמאי לא ימתינו עד למחר יש להביא ראיה למ"ש הצל"ח דאף בשריפת קדשים פסולים איכא בל תותירו דצריך לשרוף אותן בזמנן ומש"ה ישרפו הכהנים תכף אחר יום ולילה דשמא תודה היא וזמן שריפתה למחר וישרפו כדי שלא יעברו עליה בבל תותירו

ובפ' התודה שם לקמן דמקשינן דלייתי בהמה ולייתי שמונים חלות ולימא כו' אי הך דקיימא תמורה הא תודה והא לחמה וליקדשו מ' מתוך פ' ומתרצינן משום דממעט באכילה דארבעים ויש שם הרבה גרסאות ברש"י ז"ל ובלשון אחר פי' ז"ל ענין אחר ממעט באכילה דמ' דילמא לא קדשי כלל דאידך לא הוי תודה וכי נתותרו למחר שריף להו ועבר משום בל תשחית עכ"ל ויש לעיין בזה ג"כ אמאי לא נימא בפשוטו כיון דהוי ספק אי קדשי רק ארבעים או שקדשו כל השמונים ודילמא ארבעים לא קדשי כלל וא"כ ליכא רק ארבעים למיכל וכיון שהן מעורבין עם ארבעים של חולין נמצא ממעט באכילתן של הקדשים דשמא לא יספיק למיכל כל השמונים ויבואו לידי נותר ונראה משום דזה הטעם תלוי בפלוגתא דרבי ורבנן בתמורה כ"ג ע"א דאמרינן שם יאכלוה שאם היתה אכילה מרובה לא יאכלו חולין עמה כדי שלא תהא נאכלת על הגסה ואמרינן שם דאתיא הך ברייתא כרבי דאמר עשו תקנה בקדשים שלא יבואו לידי פסול והיינו כיון דאכלי חולין עמה בזמן שאכילה מרובה יכול לבוא לידי נותר ועיין ברש"י ז"ל שם אבל רבנן לא חששו לזה ואף כשאכילה מרובה יכולים לאכול חולין עמה ולא חיישינן שתבוא לידי נותר בשביל זה וא"כ ה"נ בקדשי ארבעים מתוך שמונים דזה שממעט באכילתה הוא משום דחולין מעורבים עם הקדשים וכשיאכלו הקדשים יהיו מוכרחים לאכול חולין בהדה וזה רק אליבא דרבי חיישינן שמא מתוך כך יבוא לידי נותר אבל רבנן לא חיישי לזה מיהו אכתי קשה על רש"י ז"ל אמאי חוששין משום בל תשחית כיון דחזינן לרבנן דאין חוששין שמא מתוך כך שיאכלו חולין בהדה שיבוא לידי נותר אע"ג דהתם אי מותיר איכא תרתי שמביא קדשים לבית הפסול וגם איכא בל תשחית שהרי נפסלין ושורף אותן וצ"ע

והנה בירושלמי שקלים פ"ז הלכה א' בההיא דמעות שנמנאו בין קינין לגוזלי עולה דמחצה על מחצה לגוזלי עולה מקשינן האי איתתא במאי מתכפרא דשמא נפלו המעות משופר של קיני חובה ומתרצינן דהמספק את הקינין הוא מספק את הספקות ופי' המפרשים ז"ל שם דמקריבין חטאת העוף הבאה על הספק דשמא יש אשה שהטילה המעות לקיני חובה והנה יש לעיין דאם אשה אחת הטילה המעות לשופר של קיני חובה א"כ היא חייבת בחטאת העוף ודאי כיון שהיא יודעת בעצמה שחייבת בודאי וכל שחייבת חטאת העוף ודאי אינה יוצאה בחטאת העוף הבא על הספק כדמוכח מכריתות ח' דהאשה שיש עליה ה' לידות ודאות וה' לידות ספקות צריכה להביא ב' קרבנות לאכול בקדשים אחד חטאת העוף ודאית על הלידות הודאיות וחטאת העוף הבאה על הספק על הלידות הספקיות [דחטאת העוף ודאית וחטאת העוף הבאה על הספק ב' קרבנות הם] א"כ איך יוצאה כאן בחטאת העוף הבאה על הספק וצ"ל דמתנה דאם הטילה המעות לקיני חובה יהיה זה חטאת ודאי ואם לא להוי חולין ומקריבין אותה אע"ג דהוי ספק חולין בעזרה משום דחטאת העוף באה על הספק ולא חיישינן לספק חולין בעזרה כדאמרינן בנזיר כ"ט מיהו יש לעיין הא מביא קדשים לבית הפסול דאם האשה הטילה לקיני חובה א"כ חטאת ודאית היא ונאכלת וכיון שאנו מסופקים שמא חולין היא אינה נאכלת וא"כ מביא קדשים לבית הפסול ול"ד לשאר חטאת העוף הבאה על הספק דאינו נאכל דהתם הוי קרבן כזה שאינו נאכל אבל הכי הוי חטאת ודאי ודין הוא שיאכל נמצא מביא קדשים לבית הפסול וליכא נמי למימר משום טהרת האשה מביאין קדשים לבית הפסול דרק ר"ש ס"ל כן גבי מצורע ספק דמביא אשמו ומתנה בשלמים דבשביל תקונא גברא מביאין קדשים לבית הפסול אבל רבנן פליגי עליה התם ואפשר כיון דהאי אתתא לא תדע שהיא מחוסרת כפורים דסבורה שהקריבו חטאתה ותאכל בקדשים ומשום תקנה כזו דתאכל קדשים בטומאה אפשר דמביאין קדשים לבית הפסול

ובההיא דאם היתה אכילה מועטת דאמרינן בתמורה שיאכלו חולין עמה כדי שתהא נאכלת על השובע כתב רש"י ז"ל היינו שיאכלו חוץ לעזרה דאסור להכניס חולין בעזרה והנה התוס' הקשו על רש"י ז"ל מהא דאמרינן בזבחים צ' ע"ב דרשאים הכהנים לתת לתוכו תבלי חולין ותבלי תרומה ועוד איך מותר לכנוס בעזרה בבגדים שהם חולין ע"ש והנה הרגמ"ה ז"ל במנחות מ"ח מ"א כתב דטעם דאסור להכניס חולין בעזרה הוא כדאמרינן מה אני בשלך אסור איסור יוצא אף שלך בשלי אסור עכ"ל היינו כמו בשחיטת חולין בעזרה אמרינן בקידושין נ"ז ע"ב דאסור דמה שלי בשלך אסור משום שחוטי חוץ אף שלך בשלי אסור א"כ ה"נ בהכנסה כמו שאסור להוציא קדשים לחוץ משום יוצא ה"נ אסור להכניס חולין בפנים והנה לענין שחיטת חולין בעזרה דילפינן דמה שלי בשלך כו' אמרינן בקידושין שם דמרבינן רק מין המכשיר דהיינו בהמה דכשרה לגבי מזבח ותוס' זבחים ס"ח ע"א ד"ה אימר כתבו דחיה ועוף אינן אלא מדרבנן ולמאן דס"ל דהוי דאורייתא איכא קרא אחרינא לרבות עופות] דמילפותא דמה שלי בשלך אסור לא מצינן למילף רק מין המכשיר א"כ ה"נ להכניס חולין בעזרה דילפינן ג"כ ממה שלי בשלך כו' אינו אסור אלא מין המכשיר דהיינו בשר יינות שמנים וסלתות דראויים לגבי מזבח ונכסלים ביוצא אסור להכניסן כשהן חולין אבל תבלין וכן בגדים דאין ממינן קרב לגבי מזבח ליכא איסור הכנסה

ט) ומקום אכילת ק"ק הוא בכל העזרה וקדשים קלים נאכלים בכל העיר היינו לפנים מן החומה ודין לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש לענין אכילה אבל לענין שאר דברים כגון לענין טומאה ושחיטת קק"ל אמרינן בזבחים נ"ו ע"א דלא קדשי מיהו בתוספתא דמעשר שני אמרינן דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש בין לאכילה בין לשחיטה בין לטומאה ונראה דתלוי בדרשות הכתובים דבזבחים שם מרבינן לשכות הבנויות בחול לענין אכילה מדכתיב בחצר אהל מועד יאכלוה התורה ריבתה חצרות הרבה א"כ אין ראיה מזה רק לענין אכילה אבל בקדושות לענין שאר דברים אין ראיה אך בת"כ [צו פ"ב] הלימוד הוא להפך דגרסינן יכול במחנה לויה ת"ל בחצר אוהל מועד מנין לרבות לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש ת"ל במקום קדוש ע"ש היינו דמחצר אהל מועד אין לנו לרבות רק עזרה עצמה ולשכות נתרבו רק משום דכתיב במקום קדוש היינו כל שמקומו קדוש לשאר דברים יכולים אף לאכול שם

ונראה דלתלמודא דידן דלשכות קדושות רק לענין אכילה והיינו שאינו נפסל שם ביוצא זהו דוקא לענין בשר הראוי לאכילה כיון דנתרבה אותו המקום לאכילה ממילא אינו נפסל ביוצא אבל דם ואימורים דאין שייכים לאכילה נפסלים בלשכות ביוצא כיון דאין קדושות בקדושת העזרה: