מקדש דוד חלק א פב

אכילה (מיהו לתי' אחרון בתוס' פסחים נ"ט ע"ב דכ"ז שהבשר ראוי לאכילה לא מתכפרי בעלים. עד דאכלי בשר אבל אם נפסל הבשר נתכפרו הבעלים א"כ הכא כיון דאכלי להו אע"ג דליכא אכילה אצל כל כהן דליכא כזית מ"מ כיון דליכא מנחה בעולם נתכפרו הבעלים] וע"כ צ"ל כהתי' דבקדשים חשיב אכילה אף בפחות מכזית

עוד הקשה שם המנחת חינוך על לשון הש"ס דיש שמגיע להם כזית ויש מגיע להם כפול והקשה הא יד כולן שוה בחלוקה ואיך מגיע לזה יותר מזה ולענ"ד נראה בפשוטו דהא אמרינן דמשמר היוצא נוטל שש והנכנס נוטל שש ובכל משמר החלות מתחלקות בשוה לכל הכהנים ואם משמר היוצא והנכנס אחד גדול ואחד קטן כגון משמרתו של יהויריב ושל ידעיה דמשמרתו של יהויריב יותר גדול כדאמרינן בב"ק ק"י אין בו למשמרת יהויריב כו' א"כ לכהנים של משמרת ידעיה מגיע לכל כהן יותר

עוד כתב שם המנחת חינוך דמצות אכילת קדשים אינה אלא על כזית אחד כיון שאכל אדם כזית מן הזבח אין עליו עוד מצות אכילת קדשים והשאר עליו רק בלאו דבל תותירו אבל עשה ליכא והביא שם קושיא ע"ז בשם ספר מוצל מאש מההיא דפסחים פ"ה דאמרינן יבא עשה דואכלו את הבשר בלילה ההוא ולדחי ל"ת דשבירת העצם אלמא איכא עשה לאכול את כלו ע"ש ולענ"ד אדרבה משם הוי סייעתא דאמאי מייתינן קרא דואכלו את הבשר כו' דכתיב בפסח ולא מייתינן קרא דואכלו אותם אשר כופר בהם דזהו עשה דאכילת קדשים בכל הזבחים כמ"ש רש"י ז"ל בפסחים נ"ט דזהו עשה בין באכילת כהנים בין באכילת ישראל ולפ"ז אתי שפיר דעשה דאכילת קדשים הנוהג בכל הזבחים אינו אלא על כזית וא"כ ל"ש דליתי עשה וידחה ל"ת דשבירת העצם ולהכי מייתינן עשה דואכלו את הבשר בלילה ההוא דכתיב בפסח וזו העשה איכא על כל הבשר עוד דייק שם המנחת חינוך דאיך נותנין קדשים לקטן כיון דאכילת קדשים הוי מצוה והוכיח ג"כ מזה דמצות אכילה אינה אלא על כזית ועל השאר הוא רק בבל תותירו ומש"ה השאר יכולים להאכיל אף לקטנים ע"ש ולענ"ד התי' אינו מספיק דהא בתרומה איכא ג"כ מצות אכילה ואיך מאכילין תרומה לקטן והתם ליכא למימר דליכא מצוה רק על כזית דזה שייך לומר רק בקדשים דמכל קרבן איכא מצוה על כהן לאכול כזית אבל בתרומה דכל כזית תרומה הוא תרומה בפ"ע מה שייך זה ואטו ליכא מצוה על כהן לאכול רק כזית אחד לעולם וכן במעשר שני דאכילתו מצוה כדאמרינן בירושלמי פ' בתרא דיומא איך יהבינן לקטן

ובעיקר קושית הת"י והמנחת חינוך על ההיא דלחם הפנים שהיה מגיע לכל אחד כפול הא אכילה בכזית יש לעיין מנ"ל דבעינן שיעור אכילה מכל קרבן וקרבן ואמאי לא יצטרפו ב' קרבנות לשיעור אכילה דאכילת קדשים מצוה היא וא"כ אפשר דמצרף לחם הפנים עם שירי מנחות לאכילה

ז) וכפרת הבעלים תלויה באכילת כהנים כדאמרינן בפסחים נ"ט דכ"כ דלא אכלי כהנים בשר לא מתכפרי הבעלים דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם כו' ובתוס' שם העלו דכל כמה דהבשר קים לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו ואם אבד הבשר או שנפסל מתכפרי בעלים ע"ש והנה בזה אתי שפיר מה שהקשו תוס' חגיגה כ"א ע"א על הא דאמרינן בעירובין האשה שהיתה עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב ואמאי צריכה להמתין עד לערב הא מחוסרי כפרה א"צ הערב שמש וכתבו שם דמש"ה אסורה עד לערב משום דשמא עדיין לא הקריבו את קרבנה והקשו דאכתי מן תמיד של בין הערבים ואילך תשתרי שהרי ודאי כבר הקריבו קרבנה שאי אפשר להקריב אח"כ משום עשה דהשלמה ע"ש ונראה לומר דמש"ה אסורה לאחר התמיד משום דשמא לא אכלי הכהנים עדיין הבשר וטהרתה תלויה באכילת בשר כדאמרינן בפסחים שם וזה דמותרת לערב אפשר דקים לן דלא מתעצלי הכהנים באכילתן עד לערב

והנה שעיר הנעשה בחוץ כיון שהוא חטאת הנאכלת לכאורה ג"כ לא מתכפרי הציבור עד אכילת הכהנים היינו לערב למוצאי יוה"כ ולפ"ז יקשו התוס' שבועות י"ג ע"ב שהקשו שם כיון דיוה"כ לבד מכפר ל"ל שעיר המשתלח לכפר ותי' דהשעיר מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר אלא עד שתחשך ע"ש וא"כ תקשה ל"ל שעיר הנעשה בחוץ לכפר כיון דיוה"כ מכפר והכי ליכא למימר דהשעיר מכפר מיד דאדרבה יוה"כ מכפר תכף משתחשך והשעיר אינו מכפר אלא לערב משיאכלו הכהנים הבשר ואפשר דבקרבנות ציבור ליכא דין דהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרים ודוחק

ועוד יש לעיין מהא דאמרינן בעירוכין ז' היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ודוקא כשזבחו זבוח אבל אין זבחו זבוח אין נזקקין לו מפני עינוי הדין עד שישחט ויזרק הדם ע"ש וכי זבחו זבוח נמי כיון דלא מתכפר עד אכילת כהנים א"כ צריך להמתין עד שיקטרו האימורים ויאכלו הבשר ואיכא עינוי הדין ואפשר כשאוכלים הכהנים הבשר הכפרה חלה למפרע א"כ הכא כיון שיאכלו הכהנים אח"כ הבשר אחר שיהרג תהיה הכפרה למפרע משעת זריקת הדם משא"כ בההיא דפ' תמיד נשחט דשם לא יתאכל הבשר כלל כיון דלא מקטרי האימורים עד למחר והבשר אינו נאכל אלא ליום ולילה ורק כשנפסל הבשר מתכפרי הבעלים כמ"ש התוס' ואותה הכפרה חלה רק בשעה שנפסל הבשר אבל אם אוכלים הבשר הכפרה חלה למפרע משעת זריקה דאכילת הבשר הוי רק תנאי ובזה אתי שפיר כל מה שהקשינו לעיל וצ"ע בזה

ח) וזה שאסור להותיר בקדשים אינו רק להותיר ממש כי אף לגרום שיוכל לבוא לידי נותר אסור היינו למעט באכילתן בין בזמן אכילתן בין במקום אכילתן בין באוכליהן כמ"ש הרמב"ם ז"ל מפני שיכול לבוא ע"י זה לידי נותר

ובמנחות פ' ע"ב גבי תודה שנתערבה בתמורתה כו' מקשינן וליתי בהמה ולחם ולתני אי הך דקיימא תודה היא הא לחמה והא תהוי שלמים כו' ומתרצינן משום דממעט באכילה דשלמים וכתב שם ברש"י כת"י ז"ל משום דקא ממעט באכילה דשלמים דאין יכול לאוכלה להך אחרת אלא ליום ולילה והנותר ישרף דשמא תודה היא ואיכא למימר לאו תודה היא אלא שלמים שנאכלים לב' ימים כו' ושלא כדין שרפן ואייתי קדשים לבית הפסול עכ"ל היינו שהחשש שמא ישרפם קודם זמנן וכ"כ הרגמ"ה שם ז"ל דהשתא הוי ספק שלמים ודין שלמים שנאכלים לב' ימים ולילה ותודה ליום ולילה והיינו חוששין להן לספק תודה ולא היו מניחין לאכלן בזמן שלמים ושמא היה רוצה לשורפן מיד לאחר יום ולילה והיה מביא קדשים לבית הפסול קודם זמנן עכ"ל ונראה מזה דהעיקר חשש הוא רק שמא ישרפו קודם זמנן ויש לדייק אמאי לא נקטו בפשוטו דממעט באכילתן ובא לידי נותר וצ"ל דמש"ה נקטי האי טעמא משום דשריפת קדשים טהורים חמיר טפי כמ"ש המנחת חינוך דהשורף קדשים טהורים עובר בלאו דלא תעשו כן כו' כמו שורף עצי הקדש והנה מזה דחיישינן שמא ישרפו אותם הכהנים קודם זמנן דלכאורה