מקדש דוד חלק א פא

רק שהכהן נעשה בעל הקרבן ממש שהוא המקריב את הבכור ולענין מחשבת שינוי בעלים חשיב הכהן בעלים עליו אך יש לעיין אמאי לא נחתי במתני' שם להאי טעמא לחלק בין בכור לחטאת ואשם ואמרינן רק החילוק דבכור זוכין הכהנים מחיים אבל בחטאת ואשם אין זוכין מחיים כ"א לאחר שחיטה וכן מדברי התוס' שם ד"ה שאין נראה דאם היו הכהנים זוכין בחטאת ואשם מחיים הא יכולים לעשות תמורה וצ"ע לר"י אמאי אין ממירין בחטאת ואשם

ד) והנה בבכור יש להם טובת הנאה לבעלים כדאמרינן בעירוכין כ"ח והנה התוס' ב"מ ו' ע"ב גבי תקפו כהן הקשו איך אמרינן דתקפו כהן אין מוציאין מידו יאמרו הבעלים שיתנו לכהן אחר ותי' בחד תירוצא דהבעלים אין יכולים לתבוע מן הכהן התופס רק טובת הנאה למ"ד טובת הנאה ממון ע"ש והנה היה נראה לענ"ד לומר דאפילו למ"ד טובת הנאה ממון זהו רק בתרומות ומעשרות וכדומה אבל בבכור אע"ג די"ל טובת הנאה להבעלים מ"מ טובת הנאה זו לכ"ע אינה ממון משום דבכור ממון גבוה הוא ולרבנן אף בכור בע"מ ואף בזה"ז ממון גבוה הוא ומשולחן גבוה קא זכי כמ"ש תוס' ב"ק נ"ג ע"ב א"כ כיון שהכהן לאחר שנתנו לו הבעלים אין לו בהבכור ממון דממון גבוה הוא לא שייך לומר שטובת הנאה של הבעלים יהא חשיב ממון דהזכות שיש להבעלים ליתנו לכל כהן שירצה לא עדיף ממה שהכהן זוכה ע"י נתינתו וכיון דהכהן ע"י נתינתו אינו זוכה בדין ממון א"כ גם זו טובת הנאה אינה חשובה ממון דאי לא נימא כן לרש"י ז"ל שכתב בתמורה ל"ב ע"א דבכל הקדשים וגם בעולה יש לבעלים טובת הנאה שיכולים ליקח כסף מישראל שיקריב קרבנו במשמר של בן בתו כהן א"כ למ"ד טובת הנאה ממון נמצא שיש להבעלים ממון בכל הקרבנות וא"כ בגונב קדשים מבית בעלים אמאי אמרינן בפ' מרובה דפטור מכפל מ"ש מגונב טבלו של חברו דאמרינן בקידושין למ"ד טובת הנאה ממון דמשלם כפל אף על התרומה שבו וכן קדשים שהזיקו היה צריך לגבות מטובת הנאה שבהם כיון דטובת הנאה ממון ושור רעהו קרינן בו וע"כ כמ"ש דבקדשים אע"ג אם יש להבעלים בהם טובת הנאה מיהו לכ"ע התם טובת הנאה אינה ממון דרק בתרומות דע"י נתינתו נעשה ממון כהן א"כ זה הזכות של הבעלים שתעשה התרומה ממון כהן ג"כ שייך לומר דחשיב ממון אבל בקדשים דאף כהן משולחן גבוה קא זכי לא שייך לומר שהטובת הנאה תהיה חשובה ממון ואף דיכול ליטול כסף מאבי אמו מ"מ הוי רק כמקדש בחלקו דאמרינן דאינה מקודשת וכתבו בתוס' קידושין נ"ב ע"ב דאע"ג דיכול למוכרו לכהן ולקבל כסף אינו חשוב ממון דממון גבוה הוא ע"ש וא"כ ה"נ בבכור כיון דבכור ממון גבוה. אף טובת הנאה שבה אינה ממון ולפ"ז בבכור שתקפו כהן אף טובת הנאה א"צ לשלם להבעלים

ה) ובכור בע"מ נאכל בתוך שנתו כמו תם ובבכורות כ"ו ע"ב מפקינן לה מקרא ואם לא אכלו בתוך שנתו עובר עליו בבל תאחר כדאמרינן בר"ה והנה יש לעיין ע"ז דמשמע שיש מצות אכילה על בכור בע"מ וצריך לאוכלו דוקא בתוך שנתו וקשה הא אמרינן דבכור בע"מ מאכילין אותו אפילו לעכו"ם ואיך מקים מצות אכילה ואין לומר דהמצוה היא רק שיאכל הבשר בתוך שנתו ואכילת עכו"ם חשיבא ג"כ אכילה דהא אף לכלבים מותר להאכילו כמ"ש בתוס' זבחים ע"א ע"ב ד"ה טריפה ודוחק גדול דאף אכילת כלבים חשיבא אכילה כדאשכחן גבי מחשבת פיגול דכתיב אם האכל יאכל ואמרינן דאם חישב שיאכלוהו כלבים הוי פיגול דאכילת כלבים חשיבא אכילה דכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים דהתם כתיב אם האכל יאכל אף אכילת כלבים במשמע אבל הכא מפקינן מלפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה ודאי אין אכילת עכו"ם וכלבים במשמע] וע"כ נראה לומר דמצות אכילה ליכא כלל בבכור בע"מ ורק מצוה שישחטנו בתוך שנתו שיהא ראוי לאכילה וע"ז איכא בל תאחר דבכור בע"מ מחיים בקדושתיה קאי דאסור בגיזה ועבודה וממון גבוה הוא אבל משנשחט פקעה מיניה קדושתיה לגמרי כמ"ש תוס' ב"ק י"ב ע"ב ד"ה ואם ודייקו מזה דבכור בע"מ מאכילין אותו אפילו לעכו"ם ולכן נראה דזה דבבכור בע"מ איכא בל תאחר הוא רק שישחט בתוך שנתו אבל כיון שנשחט דפקעה קדושתיה מיניה לא שייך בו תו בל תאחר ואף דלכאורה הוא דוחק דהא קרא לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה כתיב ומשמע דעל אכילה קאי שיהא בתוך שנתו אך נראה ראיה לזה ממ"ש רש"י ז"ל ותוס' בכורות כ"ח ע"א על הא דאמרינן שם בנולד בו מום לאחר שנתו דמפני השב אבידה לבעלים אמרו רשאי לקימו ל' יום וכתבו רש"י ז"ל ותוס' דאם ישחטנו מיד יסרח הבשר ומשמע דאם לא היה נסרח הבשר היה יכול לשוחטו בתוך שנתו ולהשהות הבשר אח"כ ע"ש ומוכח דרק אשחיטה קפדינן דתהיה בתוך שנתו

ובתמורת בכור דג"כ נאכל במומו לבעלים יש לחקור אם ג"כ מצוה לאוכלו בתוך שנתו ולכאורה כיון דבכור ומעשר תמורותיהן כיוצא בהן אין חילוק ובזה יש ליישב מה שהקשו בתוס' זבחים ע"ה ע"ב ד"ה בכור על הא דאיבעי לן תמורת בכור מהו שיפדה והקשה לענין מה תועיל הפדיון ע"ש ולפ"ז י"ל דיועיל הפדיון שלא יצטרך לאוכלו בתוך שנתו ולא יעבור עליו בבל תאחר [עוד י"ל נפקותא לענין שיחשב ממון בעלים ויוכל לקדש בו את האשה דהא כתבו התוס' בב"ק ובתמורה דלרבנן אף בכור בע"מ ממון גבוה הוא ובזה נ"מ בין בכור בע"מ לפסולי המוקדשין שנפדו ע"ש א"כ אם יהיה לתמורת בכור פדיון יהיה כשאר פסולי המוקדשין שנפדו ויהיה ממון בעלים]

ו) ולענין שיעור אכילת קדשים כתבו בת"י יומא ל"ט דאף בפחות מכזית איכא מצות אכילה מיהו בכזית איכא מצוה טפי והוכיחו זה מלחם הפנים שהיה מגיע לכל אחד כפול אע"ג דהוי פחות מכזית ומוכח דאף בפחות מכזית איכא מצוה ע"ש והמנחת חינוך ג"כ עמד בזה דלחם הפנים היה מגיע כפול והקשה ג"כ הא אין אכילה פחותה מכזית ותי' כיון דאינו מגיע לכל חלק כזית הוי כמו דאין שם מה לאכול וליכא מצות אכילה כלל ע"ש

ונראה דלא רק על לחם הפנים יש להקשות כן כ"א על כל המנחות דאם בחלוקת לחם הפנים לא היה מגיע לכל כהן כזית א"כ בכל המנחות כן דכשתגיע לחשבון עשרונות נמצא דהיה מגיע בחילוק מנחות לכל כהן כמו בלחם הפנים דלחם הפנים היו בו י"ב חלות שהם כ"ד עשרונות ומשמר היוצא נוטל שש ומשמר הנכנס נוטל שש נמצא לכל משמר י"ב עשרונות וכ"ג חולק עם כל משמר בשוה כמה שפסק הרמב"ם ז"ל נשאר לכל משמר ג' חלות שהן ו' עשרונות והם מתחלקים לששה בתי אבות נמצא מגיע עשרון לכל בית אב וה"נ בכל מנחה שבאה עשרון ומתחלקת לאותו בית אב ואם בחילוק לחם הפנים לא היה מגיע לכל כהן כזית א"כ בחילוק כל מנחה והכא ליכא למימר דהוי כמו שאינה דהא במנחת חוטא כפרת הבעלים תלוי באכילת כהנים דכ"כ דלא אכלי כהנים לא מתכפרי בעלים וע"כ צריך שתהא בה