מקדש דוד חלק א עז

ולכאורה מסדר יומא משמע דאינו טעון מליחה דאם היה טעון מליחה היתה צריכה להיות בכ"ג דהא מליחה עבודה היא ופסולה בזר כדאמרינן מנחות כ' ע"א א"כ ביוה"כ דכל עבודות היום אינן כשרות אלא בו צריכה להיות בכ"ג וא"כ לאחר שחפן הקטורת ונתן לכף היה הכ"ג צריך לעלות לראשו של מזבח למלוח הקטורת ששם מולחין הקטורת כדאמרינן במנחות כ"א ע"ב ובסדר יומא קתני דאחר שחפן ונתן לתוך הכף נטל המחתה בימינו והכף בשמאלו ונכנס לפנים

מיהו מהירושלמי יומא פ"ד ה"ה יש למידק דצריך מלח דאמרינן שם שאם לא נתן בה מלח או שלא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה וע"כ בקטורת של יוה"כ מיירי דאי לאו מאי מיתה איכא בקטורת דרק ביוה"כ איכא מיתה משום ביאה ריקנית מיהא התם אינו ברור באיזה מלח מיירי דאפשר דמיירי התם במלח סדומית שנותן בקטורת בשעת פיטום ועיין במל"מ שם והנה להרמב"ם דס"ל דמלח אינו מעכב רק במנחה ע"כ צריך לפרש דברי הירושלמי דמיירי במלח דשעת פיטום

והנה המנחת חינוך כתב דאם נתן מלח סדומית בשעת הפיטום ודאי דיצא ידי מליחה וא"צ למלוח עוד בשעת הקטרה ואע"ג דהמלח נתון בראשו של מזבח ששם מולחין הקטורת סמוך להקרבה מ"מ אם מלח קודם שפיר דמי ע"ש והנה כמו כן כתב הש"מ בפ"ק דכריתות דזה דנותן בה מלח סדומית רובע הקב הוא משום דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח היינו שיוצא בזה ידי מליחה אך יש לתמוה ע"ז דהא מליחה עבודה היא דאם מלח זר פסול משום דמקמיצה ואילך מצות כהונה וכמ"ש הש"מ מנחות כ' ואפילו למ"ד כשרה בזר היא עבודה הכשרה בזר אבל לכ"ע עבודה היא דאמרינן שם תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה ופי' רש"י ז"ל דאשמעינן דמליחה עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות עכ"ל א"כ כיון דמליחה הוי עבודה א"כ צריכה להיות בקטורת גמורה שהוא קרבן גמור ולא בשעת פיטום הקטורת שעדיין הם סמנים ולא קטורת ומה שייך אז עבודה

וזה דאצטריך קרא דתקריב אפילו בשבת דמליחה חשיבא עבודה דדוחה שבת הקשה המל"מ מה איסור שבת יש במליחה הא אין עיבוד באוכלין ע"ש והנה לפמ"ש הר"ן בביצה דבחלבים שייך עיבוד דלאו אוכל גמור הוא ניחא בפשוטו דאצטריך קרא למליחת החלבים ומצאתי שכבר עמדו בתירוץ זה והנה מזה יש להביא ראיה להרמב"ם ז"ל דמליחה מעכבת רק במנחה ולא בשאר דברים דאי מעכב בכל הקרבנות א"כ ל"ל קרא דמליחה דוחה שבת כיון דהמלח מעכב הקרבן א"כ פשיטא דדוחה שבת כיון דאיכא קרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם כו' למשרי אברים ופדרים בשבת [שבת כ' ע"א] א"כ פשיטא דאף מליחתן דוחה שבת כיון דמעכבת מיהו לפמ"ש הרמב"ם ז"ל דבדעבד אם מלח בגרגיר אחד כשר י"ל דאצטריך דשרי לכתחילה למולחו יפה כמו לקדירה מיהו למ"ד במנחות ס"ד דהידור מצוה דוחה את השבת אע"ג דאינו מעכב א"כ ה"נ כיון דאיכא מצוה לכתחילה למולחו יפה כמו לקדירה א"כ ל"ל קרא למדחי שבת

והנה הא דמהדרינן ביבמות ל"ג למצוא עבודה שפסולה בזר ואיכא נמי איסור שבת יש לעיין אמאי לא מוקמינן במליחה כיון דמליחה פסולה בזר דמקמיצה ואילך מצות כהונה איכא איסור זרות ואיסור שבת נמי איכא במליחת החלבים וצ"ע

ובמנחות כ"א ע"ב גרסינן מלח שע"ג האבר מועלין בו שע"ג הכבש ושבראשו של מזבח אין מועלין בו ופי' רש"י ז"ל שם שעל הכבש שנופל שם כשמולחין את הקומץ כדאמרן לקמן בג' מקומות נתונה אין מועלין בו דשוב אינו ראוי עכ"ל [והיינו ע"כ מיירי באותו המלח שכבר היה על הקומץ ונפל ממנו דאם עדיין לא היה על הקומץ אמאי אינו ראוי למלוח בו] והנה יש לעיין ע"ז אמאי אינו ראוי הא אמרינן בזבחים ק"ח במעלה ראש בן יונה ומלח משלימו לכזית כו' דמלח אם פירש מצוה לאסוקי ופי' רש"י ז"ל דמלח אם פריש מצוה לחזור ולמולחו כדכתיב ולא תשבית מלח ברית עכ"ל א"כ כיון דאף אם כבר מלחו אם פירש אח"כ המלח צריך לחזור ולמולחו א"כ אמאי לא יחזור וימלחנו באותו המלח שנפל מן הקומץ דבמה נפסל אטו שמן שפירש מן הקומץ אינו רשאי להחזירו וא"כ אמאי אין מועלין בו ונראה הטעם דאין מועלין בו דכבר נעשה מצותו ע"י מליחה ויצא המלח מידי מעילה ואע"ג דצריך להיות המלח אף בשעת הקטרה מ"מ חשיב נעשה מצותו דעל המלח עצמו ליכא מצות הקטרה רק המלח מכשיר הקומץ אבל על המלח עצמו ליכא מצות הקטרה וראיה לזה דאיבעי לן בפ' השוחט והמעלה במקטיר ראש בן יונה ומלח משלימו לכזית אי מצטרף להתחייב בחוץ אי חיבורי עולין כעולין דמי או לא ואי איכא דין הקטרה אף על המלח א"כ מאי איבעי לן פשיטא דמצטרף הרי הן עולין ממש ומוכח דעל המלח עצמו ליכא דין הקטרה והאיבעיא היא רק אי חיבורי עולין כעולין כיון דהאבר צריך למלח מצטרף עמו א"כ כיון דעל המלח בעצמו ליכא מצות הקטרה א"כ ע"י מליחה חשיב על המלח נעשית מצותו דגמרה עבודתה דהמליחה עצמה עבודה היא ובעי כהונה וזו עבודה שהיא בהמלח עצמו וכיון דתו ליכא עבודות בהמלח עצמו חשיב נעשה מצותו [ואע"ג דאחר מליחה ג"כ איכא עדיין בהמלח צורך גבוה שהרי צריך המלח להיות על הקומץ להכשירו להקטרה מ"מ כיון דליכא בו עבודה חשיב נעשה מצותו ויותר מזה כתבו התוס' יומא נ"ט ע"ב בקטורת דלאחר שעלה תמרתו יצא מידי מעילה משום דנעשה מצותו והקשו הא איכא עוד מצות דישון מזבח הפנימי ותי' דדישון מזבח הפנימי כיון דהוי עבודה דא"צ בגדי כהונה חשיב נעשה מצותו ע"י הקטרה ואע"ג דאכתי איכא צורך גבוה דהא איכא מצות דישון ובזה אתי שפיר מה דאצטריך קרא דמלח שע"ג האבר מועלין בו דנפקא לן במנחות שם מקרא דוהשליכו עליהם הכהנים מלח והעלו אותם עולה לה' ולכאורה קשה ל"ל קרא אמאי לא ימעלו בהם כיון דמלח קודם שמלחו ודאי מועלין בו דהקדש הוא א"כ אמאי לא ימעלו בו גם אחר שמלחו ובזה אתי שפיר כיון דתכף כשמלחו נעשית מצותו ויצא מידי מעילה ומש"ה אצטריך קרא דוהשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עולה כו' דהמלח בטל לגבי האבר וחשיב הכל עולה ומש"ה מועלין בו וא"כ לפ"ז לאחר שנפל מן האבר אין בו מעילה דאותה המעילה שהיתה להמלח קודם מליחה ליכא דזה בטלה תכף כשמלח דנעשית מצותו ודין המעילה שהיה להמלח כשהיה על האבר משום שבטל המלח לגבי האבר וחשיב כמו האבר עצמו ג"כ לא שייך אחר שפירש מן האבר ומש"ה אין מועלין בו אח"כ כלל

ובעירובין ק"ד אמרינן בוזקין מלח ע"ג הכבש כדי שלא יחליקו ומקשינן התם אי מבטל ליה הרי מוסיף אבנין ומסקינן דלא מבטל ליה וכתב רש"י ז"ל דלאחר דריסה ימלח ממנו עורות קדשים עכ"ל והנה יש לעיין למה נקט רש"י ז"ל למלוח עורות הא אותו מלח שע"ג הכבש מולחין בו את הקרבנות ועורות קדשים מולחין במלח הנתון בלשכת המלח כדאמרינן במנחות כ"א ע"ב ואמאי לא קאמר דאחרי כן ימלאו בו את הקרבנות ונראה דרש"י ז"ל היה מוכרח לפרש כן והטעם דמלח של קדשים