מקדש דוד חלק א עו

בשופרות של קינין אי מתו הבעלים הו"ל הך חטאת שמתו בעליה ומחטאות המתות ואמרינן בתמורה דהמקריב מחטאות המתות קאי בעשה וזה האיסור עשה לא מצינו שהתיר הכתוב להקריב על הספק מיהו לרש"י ז"ל בתמורה כ"ו ע"א דמי שאינו מחויב חטאת והפריש חל עליה קדושת חטאת רק דאזלא למיתה ונראה הטעם דאזלא למיתה משום דהוי כחטאת שמתו בעליה דאין לה על מה לבוא וכמו באשה שנדרה בנזיר והפרישה חטאתה ואח"כ הפר לה בעלה דחשיב כחטאת שמתו בעליה לפי שאין לה על מה לבוא כמ"ש רש"י ז"ל נזיר כ"א ע"ב וה"נ דמעיקרא אין לה על מה לבוא חשיב כחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלא] וא"כ לעולם כשמפרישין חטאת העוף הבאה על הספק דאם אינו חייב חטאת ג"כ חל שם חטאת רק דלמיתה אזיל א"כ לעולם בחטאת העוף הבאה על הספק איכא ספק איסור חטאות המתות: סימן יג מליחת הקרבנות

מצות עשה למלוח כל הקרבנות ואם לא מלח עובר בל"ת דכתיב ולא תשבית מלח כו' והדברים שאינם טעונים מלח הוא הדם והנסכים והעצים והקטורת לר"י בנו של ריב"ב ואם המלח מעכב איכא פלוגתא דתנאי במנחות כ' ע"א והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ה מהל' א"מ דמלח מעכב רק במנחה ולא בשאר קרבנות מיהו לוקה אם לא מלח אף בשאר קרבנות והקשה. הלח"מ שם ממ"נ אי ילפינן שאר קרבנות ממנחה בהקישא א"כ ליעכבי נמי ואי לא ילפינן א"כ אמאי לקי בשאר קרבנות הא לאו כתיב אלא במנחה ע"ש ונראה לענ"ד דטעם הרמב"ם ז"ל דלא מצינן למילף שאר קרבנות ממנחה דליעכב דזה דמעכב במנחה גופא הוא משום דילפינן בגז"ש ברית ברית כדאמרינן במנחות כ' א"כ אי אפשר למילף שאר קרבנות ממנחה בהיקש דדבר הלמד בגז"ש אין חוזר ומלמד בהיקש אבל לענין מלקות דלא כתיב במנחה גופא וגם מלקות הוא חולין דלא שייך ביה דלא ילפינן למד מלמד] שפיר ילפינן שאר קרבנות ממנחה

והנה זה דעצים אינם טעונים מלח אמרינן במנחות שם משום דאין אחרים באין חובה לה דמלת אינו טעון רק דבר הטעון עצים אבל עצים דאינם טעונים עצים אינם טעונים מלח ולרבי דעצים טעונים עצים טעונים נמי מלח כדאמרינן בגמרא שם והנה יש לעיין ב' גזרי עצים אמאי אינם טעונים מלח שהרי הם טעונים עצים שהרי צריך ליתן אותם ע"ג המערכה כשאר הקטרות וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' ביאת מקדש דזר שסידר ב' גזרי עצים על המערכה ה"ה כמקטיר אברים וחייב מיתה שהעצים קרבן הם עכ"ל וצ"ע

וזה דהנסכים אינם טעונים מלח כתב הרמב"ם ז"ל דיין הבא בפ"ע היינו המתנדב יין טעון מלח והקשו המפרשים ז"ל דמ"ש יין הבא בפ"ע מנסכים ונראה לומר כיון דהטעם דנסכים אינם טעונים מלח הוא משום דאינן לאישים כדאמרינן במנחות שם א"כ ביין הבא בפ"ע אע"ג דלא פסקינן כשמואל דאמר דמזלפו ע"ג האישים מיהו הטעם דאינו מזלפו על האישים ס"ל להרמב"ם ז"ל הוא רק משום איסור כיבוי דהוי פסיק רישיה כמ"ש מהר"י קורקוס ז"ל הא בלא"ה היה דינו לאישים א"כ י"ל דין כקרבנות הקרבין לאישים ומש"ה טעון מלח

ובזה יתיישב ג"כ מה שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' תמידין דיין קודם ללבונה והקשו עליו מהירושלמי יומא פ"ב הלכה ב' דפשיטא לן דלבונה קודם ליין הבא בפ"ע [ועיין בזה ג"כ קרן אורה מנחות] ובזה אתי שפיר דהטעם דלבונה קודם ליין אמרינן שם בירושלמי משום דזה לאישים וזה לספלים א"כ כיון דס"ל להרמב"ם ז"ל ביין הבא בפ"ע דטעון מלח א"כ דינו כמו קרב לאישים דכיון דדינו היה לאישים אי לאו משום כבוי דינו לכל דבר כמו דבר הקרב לאישים א"כ ה"נ לענין קידום דינו כמו לאישים והירושלמי פליג אתלמודא דידן וס"ל דזה דיין הבא בפ"ע הוא לספלים הוא משום דדינו לספלים ולא משום כבוי

והנה המל"מ כתב בפ' ט"ז מהל' מעה"ק דלהרמב' ז"ל אינו יכול להתנות נסכי חובה בנסכי נדבה משום דזה טעון מלח וזה אינו טעון מלח ע"ש והנה יש לעיין אמאי אינו יכול להתנות יתן מלח בתוכו מספק דמאי פסול הוא אם נותן מלח במקום שא"צ ואפשר כמו בדם כיון דדם שבישלו פסול ה"נ דם שמלחו משום דמליח ה"ה כרותח כמ"ש רש"י ז"ל ותוס' מנחות י"ט א"כ י"ל ה"נ בנסכים כיון דיין המבושל פסול מע"ג מזבח ה"נ יין שמלחו מיהו בלא"ה יש לפסול דהא טעם דיין המבושל פסול הוא משום שנשתנה א"כ ה"נ יין מלוח מיהו אכתי קשה נשדייה ביה פורתא למצוה כיון דגרגיר מלח אחד כשר כמ"ש הרמב"ם ז"ל וגם בעלמא במתנדב יין דס"ל להרמב"ם ז"ל דטעון מלח ג"כ נראה דאינו רשאי למולחו כשאר קרבנות דודאי מיפסיל היין בזה דהוי כמו יין מבושל דפסול דנשתנה טעמו ואינו רשאי רק לתת פורתא למצוה מיהו מסתימת לשון הרמב"ם ז"ל דלא חילק האי מליחה ממליחת שאר הקרבנות נראה דאין חילוק וצ"ע ואפשר דזה דבעינן יין שלא נשתנה הוא רק בנסכים ולא ביין הבא בפ"ע או שינוי שע"י מצוה שאני וצ"ע בזה

וזה דאינו יכול להתנות נסכי חובה בנדבה משום המלח ולא אמרינן דיתן מלח מספק י"ל משום שהמלח בא משל ציבור כדאמרינן במנחות כ"א ע"ב ואפשר דמעכב שיהיה דוקא משל ציבור דילפינן התם גז"ש ברית ברית ואי אפשר ליקח מלח משל ציבור מספק אך לפ"ז יקשה הא דאמרינן ביבמות ק' ע"א גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דמנחתם נקמצת ואינה נאכלת אלא הקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן משום ספק ע"ש והא אם מנחת ישראל היא א"כ רק הקומץ לבד טעון מלח ולא השירים ואם מנחת כהנים היא אף השירים טעונים מלח וא"כ איך נותנים מלח על השירים מספק אך יש לחקור בזה שכתב הרמב"ם ז"ל דאם מלח בגרגיר אחד כשר אם זה דוקא אם הקטיר כל הקומץ כאחד אבל אם חילק הקומץ לשנים צריך שיתן גרגיר על כל, אחד כיון שמקטיר כל אחד בפ"ע א"כ נמצאת הקטרה בלא מלח או דילמא כיון דעכ"פ הקרבן היה לו מלח כשר ואף אם לא נתן מלח רק על חצי הקומץ והנה אי נימא הכי א"כ בכהנת שנתערב ולדה כו' דהקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן אף אי מנחת כהנים היא ונותן המלח רק על הקומץ ולא על השירים ג"כ כשר כיון דמלח מקצת המנחה ולא מפסיל אלא בלא נתן מלח כלל על המנחה

ובקטורת אי צריך מלח איכא פלוגתא דתנאי במנחות שם ויש לחקור בקטורת של יוה"כ אי צריך מלח דמאן דלא מצריך מלח בקטורת הוא הטעם לפי שאינו על מזבח החיצון דנפקא לן מכעין הפרט ומאן דמצריך מלח בקטורת אפשר רק דלא מצריך שיהא על מזבח החיצון אבל עכ"פ בעינן שיהא על המזבח משא"כ בקטורת של יוה"כ שהן על הרצפה ואינן על המזבח כלל