מקדש דוד חלק א עה

אע"ג דאכתי אית בהו מצות שריפה משום דשריפה לאו עבודה היא הצריכה בגדי כהונה ע"ש ומוכח דאם היה בהם עוד עבודה הצריכה בגדי כהונה לא היתה יוצא מידי מעילה בזריקה דעדיין לא נעשה מצותן א"כ הכא בהלוג כיון דאכתי אית ביה עבודות הצריכות בגדי כהונה כגון מתן ז' ובהונות א"כ אמאי יצא מידי מעילה ע"י זריקת דם האשם

והנה במנחות ט"ו ע"ב על הא דאמרינן שדם האשם מתיר הלוג לבהונות כתב הש"מ דה"ה הוי מצי למימר שמתירו למתן שבע ע"ש ונראה מזה דלא מפרש כרש"י ז"ל דזה דדם האשם מתיר את הלוג לבהונות הוא משום דכתיב על דם האשם דא"כ זה הוא שייך רק במתן בהונות אבל מתן שבע מנ"ל דצריך להיות אחר מתן דם וצ"ע מנ"ל להש"ס זה

ז) ואשם מצורע הוא בן שנה ואם הביא בן שתים אמרינן בפ' התכלת דתעובד צורתו ויצא לבית השריפה ובתמורה אמרינן דכשר ולא עלו לבעלים לשם חובה ובתוס' תמורה שם ובזבחים קט"ו ע"א הקשו אהדדי ותי' דכאן לשמו כאן שלא לשמו דלשמו פסול אבל שלא לשמו כשר ואינו מרצה ע"ש והנה אשם מצורע שלא לשמו כשר טעון נסכים כדאמרינן במנחות פ"ט ע"ב דאשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו כיון דאין אשם בא בנדבה א"כ ע"כ קיימא במילתא היינו בדין אשם מצורע וטעון נסכים ע"ש וא"כ ה"נ באשם מצורע בן שתים אי כשר הוא שלא לשמו ע"כ קיימא במילתא וטעון נסכים כיון דאין אשם בא בנדבה אך בזה יש לחקור אי טעון נסכי כבש או נסכי איל כיון דבן שתים הוא והרי הוא איל ואיל טעון נסכי איל או דלמא כיון דאשם בעלמא אינו טעון נסכים וכל עיקר נסכיו הוא רק משום דאשם מצורע הוא וטעון נסכים ונסכיו של מצורע הוא רק נסכי כבש א"כ מנין יהיה לו נסכי איל וצ"ע בזה

ובעיקר הא דאמרינן במנחות שם דאשם מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מקשינן עלה בגמרא אלא מעתה תמיד של שחר ששחטו שלא לשמו יהא טעון ב' גזרי עצים כו' שאם אי אתה אומר כן אתה פסלתו כו' ע"ש והנה יש לעיין ע"ז הא אמרינן בשבועות י"ב ע"ב דקרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן ופי' רש"י ז"ל דקודם שחיטה עדיין אינו נקבע לתמיד או למוסף אלא ע"י סכין א"כ הכא ששחט התמיד שלא לשמו א"כ לא נקבע מעולם לתמיד א"כ מה שייך לומר דיהא טעון ב' גזרי עצים וצ"ע

והנה בתוס' מנחות שם ד"ה שאם הקשו מ"ב כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דלא קדוש הלחם אמאי לא נימא שאם אי אתה אומר כן פסלתו וכן מתודה ששחטה שלא לשמה דלא קידש הלחם ע"ש והנה ע"מ שהקשו מתודה ששחטה שלא לשמה יש לעיין הא אמרינן במנחות מ"ו דאף אם נפרס לחמה לאחר שחיטה הדם יזרק והבשר יאכל ומקשינן שם אמאי לא נימא דאם אבד הלחם אבדה התודה כיון דכבר הוזקקו זה לזה בשחיטה ומתרצינן שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים מה שלמים קרבים בלא לחם אף תודה קרבה בלא לחם ופי' רש"י ז"ל דמשמע דאעפ"י שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים בלא לחם עכ"ל א"כ כיון דאף אם היה לחם בשעת שחיטה והיתה תודה כיון שנאבד הלחם אחר שחיטה חוזרת להיות שלמים א"כ הכא ששחטה מתחילה שלא לשמה ולא קידש הלחם כיון דאין לה לחם חוזרת להיות שלמים ואינה נפסלת

ח) ומצורע עני מביא כבש לאשם וחטאת ועולה מן העוף וכן שאר מחוסרי כפרה כגון זבין וזבות מביאין חטאת ועולת העוף ועולת העוף אינה מעכבת הטהרה ורק לר"י בנו של ריב"ב במצורע העולה מעכבת ובשאר מח"כ לכ"ע אין העולה מעכבת וכדאמרינן בירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' ביולדת דמשהקריבה חטאתה אוכלת בזבחים אף שלא קרבה עולתה וכ"כ רש"י ז"ל במנחות ד' ע"ב דרק חטאתה באה להכשיר לאכול בזבחים אבל עולתה אינה אלא לכפר והנה בספק מחוסרי כפרה דאמרינן דמביאין חטאת העוף הבאה על הספק כדי לאכול בקדשים יש לחקור אם חייבים להביא גם עולת העוף מספק כיון דא"צ לעולת העוף בשביל טהרתן אם מספק רמיא עלייהו חיובא ויכולים להתנות בעולת נדבה או מספק לא רמיא עלייהו חיובא כלל הנה הבאתי לעיל מתוס' נזיר דנזיר מספק א"צ להביא עולה כיון דאינו מעכבתו ואע"ג דיכול להתנות בנדבה א"כ ה"ה ביולדת וזבה דאינה מביאה מספק עולת העוף דמספק ליכא חיוב קרבן אבל רש"י ז"ל כתב בעירוכין ח' ע"ב דיולדת מייתה עולת העוף ומתנה בנדבה ע"ש

וזה דמקריבין חטאת העוף על הספק כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' שגגות הלכה ב' דזה דוקא במח"כ דמביאין חטאת העוף על הספק כדי ליטהר אבל בקרבן עולה ויורד אינו מביא חטאת העוף על הספק והנה לפי דברי הרמב"ם ז"ל תתורץ קושית התוס' גיטין כ"ח ע"ב על הא דאמרינן שם השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותה בחזקת שהוא קים ומוקמינן לה בגמרא בחטאת העוף והקשו בתוס' ל"ל טעם דבחזקת שהוא קים תי"ל דחטאת העוף באה על הספק ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל אתי שפיר דהתם מצי מיירי בחטאת העוף של חוטא שאינה באה על הספק מיהו ביומא פ' הוציאו לו דאמרינן לר"י דלא היה שופר של קיני חובה מפני התערובת ואמרינן שם מפני תערובת חטאת שמתה בעליה ומקשינן ומי חיישינן להכי והתנן השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותה בחזקת שהוא קים ע"ש ושם תשאר קושית התוס' ל"ל טעם דבחזקת שהוא קים תי"ל דחטאת העוף באה על הספק והתם בשופר של מחוסרי כפרה איירי דשופר של קינין היה למח"כ

ובעיקר קושית התוס' בגיטין הא חטאת העוף באה על הספק יש לעיין מנ"ל להתוס' דבכה"ג חטאת העוף באה על הספק דלכאורה זה דוקא היכא דיש אדם בפנינו שיש עליו ספק חיוב חטאת אבל הכא בשולח חטאתו ממדה"י דהוי ספק אם בעל הקרבן קים או מת א"כ הוי ספק אם יש כלל אדם בעולם שיש עליו ספק חטאת ומנ"ל דבכה"ג מקריבין חטאת העוף מיהו מהירושלמי מוכח כדברי התוס' דאמרינן בשקלים פ"ז הלכה א' גבי מעות שנמצא בין קינין לגוזלי עולה דמחצה על מחצה להחמיר היינו לגוזלי עולה ומקשינן האי אתתא במאי מתכפרא דשמא המעות נפלו משופר של קינין א"כ במאי מתכפרא ומתרצינן שם דהמספק את הקינין הוא מספק את הספקות היינו שמקריבין עליה חטאת העוף הבאה על הספק [עיין בהמפרשים שם] ואע"ג דהתם נמי הספק הוא אם יש אשה בעולם שהטילה לשופר של קינין דאפשר דנפלו המעות משופר של גוזלי עולה א"כ הספק הוא אם יש אדם בעולם כלל שיש עליו חיוב חטאת אלמא דאף בכה"ג מקריבין חטאת העוף על הספק וכמ"ש התוס'

ובעיקר לתרץ קושית התוס' בגיטין י"ל דגילתה תורה בחטאת העוף הבאה על הספק דהותר רק ספק חולין בעזרה אבל הכא בשולח חטאתו ממדה"י וכן **(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)**