מקדש דוד חלק א עד

הקדים מתן בהונות למתן ז' ימלאנו שמן ויתן מתן בהונות אחר מתן ז' והתם היציקה על כפו היתה כדינה ואיך יחזור וימלאנו ולזה כיון הרעק"א ז"ל בגליונו שם ה' ע"א שרשם ועיין לקמן ט' ע"א תוס' ד"ה עד שלא ובש"מ שם הקשו על רש"י ז"ל שפי' דיחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן ז' שכבר נתן הא אותן מתן ז' היו מלוג חסר ע"ש שהרי ניתן קודם מתן בהונות שלא כדינן והנה הר"ש בנגעים פי"ד הקשה כמו כן וכתב דלאו פירכא היא דזה דאמרינן דאם חסר כ"ש פסול היינו אם חסר הלוג אבל אם מה שבכף נשפך לא אכפת לן הא למה זה דומה לקיבל דם בכוס ונשפך דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל ע"ש ולפ"ז הר"ש לא גריס כלל בסיפא יחזור וימלאנו דא"צ למלאות ולפ"ז ניחא נמי קושית הרעק"א מיהו בעיקר על חידוש הר"ש דאם נשפך ממה שבכף אינו נפסל קשה טובא מהתוספתא פ"ק דזבחים דאמרינן דאם משל שמאל פינה לתוך ימין ומימין עירה לשל שמאל פסול ולא משום ששינה אלא משום דחסר הלוג טפה כ"ש ע"ש היינו כשיערה מה שבכפו משמאל לימין ואח"כ לשמאל שצריך השמן להיות על כפו השמאלית] נחסר השמן טפה ונפסל משום חסרון הלוג ומוכח דאף מה שעל כפו אם נחסר כ"ש פסול וצע"ג

ו) ומתן בהונות בין מדם האשם בין מהלוג יש לחקור אי הוי עבודה או לא ולכאורה כיון דאין זו הקרבה רק טהרת המצורע בכך אינה עבודה וזה דצריך כהן למתן בהונות הוא רק מדין טהרת מצורע דטהרת מצורע צריך כהן דאף הצפרים שעושה בחוץ ג"כ צריך כהן אך מדברי התוס' זבחים ע"ו ע"ב ד"ה לוג נראה דמתן בהונות מהלוג הוי עבודה ע"ש ולהרמב"ם ז"ל שכתב דהאוכל מהלוג קודם מתן בהונות לוקה כמו אוכל קדשים קודם זריקה ודאי נראה דמתן בהונות מהלוג חשיב עבודה ואפשר דה"ה מתן בהונות מדם האשם מיהו יש לעיין אי מתן בהונות חשיב עבודה אמאי הזר אינו חייב עליה מיתה הא הוי עבודה תמה וצ"ע

עוד יש לחקור בקבלת דם האשם למתן בהונות דאמרינן דאשם מצורע ב' כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי כו' אם אותה הקבלה שמקבל ביד למתן בהונות אם י"ל דין קבלה לכ"ד כמו לענין מה דקי"ל דצורם אזן הפר ואח"כ קיבל את דמו פסול דכתיב ולקח מדם הפר הפר שהיה כבר אם גם באותה קבלה למתן בהונות צריך להיות הקרבן תם וכן לענין אם נשפך הדם על הרצפה אם יאספנו אם אותה קבלה צריכה ג"כ להיות דוקא מהפר כמו בקבלה שהיא למזבח וכן אם אותה קבלה שמקבל ביד אי צריכה להיות דוקא בצפון

עוד יש לחקור הא דאמרינן בתוספתא זבחים דאותו הכהן שמקבל ביד מקבל תחילה ואח"כ מקבל אותו שמקבל בכלי ואם שינה כשר ע"ש אם אותו שמקבל ביד אם קיבל לאחר זריקה אי מהני דאפשר דרק אחר קבלה בכלי כשר אבל לאחר זריקה לא שכבר נעשו אותו הדם שבצואר שיריים וכן יש לחקור הא דקי"ל בכל הזאות דשיריים שבאצבע פסולים אם גם במתן בהונות כך דהתם ליכא קרא עוד יש התם לפסול שיריים שבאצבע מטעם אחר דנגעו במצורע שהוא מחוסר כפורים ופוסל את הקדשים א"כ נטמאו השיריים] ואם השיריים פסולים יש לחקור במה מקנח דהא הכא ליכא מזרק

הנה במנחות י"ד אמרינן לוג שמן של מצורע רמ"א חייבין עליו משום פיגול שדם האשם מתירו לבהונות כו' והנה יש לעיין אמאי לא קתני שדם האשם מתירו באכילה דהא אמרינן בזבחים מ"ד דמועלין בהלוג עד שיזרק הדם ולאחר שנזרק הדם לא נהנין בו אלא מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל שם א"כ זריקת הדם מתירו והנה רש"י ז"ל בזבחים שם באמת כתב כן דהאשם חשיב מתיר ללוג משום שמתירו לבהונות ושיריו לאכילה ע"ש מיהו בגמרא לא אמרינן הכי ועוד יותר קשה איך מתפגל הלוג מטעם שדם האשם מתירו לבהונות הא בפיגול בעינן שיתיר לאכילת אדם או לאכילת מזבח ומתן בהונות אינו לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח וליכא למימר דמתן בהונות חשיב אכילת מזבח שהרי כתב רש"י ז"ל בזבחים שם דמתן בהונות לכ"ע אינו מעכב משום דלאו צורך גבוה הוא כלל מיהו הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' מחוסרי כפרה דהאוכל מהלוג קודם מתן בהונות לוקה דהוי כמו אוכל קדשים קודם זריקה ולדידיה אתי שפיר דמש"ה לא מצי למנקט דדם האשם מתיר הלוג לאכילה דאינו מתירו לאכילה כלל דרק מתן ז' ובהונות הם המתירים לאכילה ומתן בהונות כיון דחשיב כזריקה להרמב"ם ז"ל חשיב כמו אכילת מזבח ומש"ה מפגל מיהו על הרמב"ם ז"ל יש לעיין מהא דאמרינן שם לקמן הא מני רבי היא דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה וממתנותיו שרו ליה מתנותיו מפגלי ליה ל"ל לאוקמי כרבי אף לרבנן אמאי לא יפגלו מתנותיו כיון שהם מתירים הלוג באכילה דחשיבי כמו זריקה ואע"ג דכבר יצא הלוג מידי מעילה בזריקת דם האשם מ"מ כיון דהמתנות מעכבות האכילה חשיבי מתיר לפגל דהא התוס' מנחות י"ד ד"ה והלבונה הקשו אמאי לא חשיבי האימורים מתיר לפגל כיון דאסור לאכול הבשר קודם הקטרת האימורים ותי' כיון דאם נאבדו האימורים הבשר מותר באכילה לא חשיבי מתיר ע"ש הא לאו הכי היו האימורים נחשבים מתיר אע"ג דהבשר יוצא מידי מעילה בזריקת הדם ומ"מ כיון דמעכבי להאכילה חשיבי מתיר וצ"ע

ונראה דזה דדם האשם מתיר הלוג שמוציאו מידי מעילה וזה דדם האשם מתירו לבהונות הם ב' מתירים נפרדים דזה שמוציאו מידי מעילה היא זריקת דם האשם ע"ג מזבח כמו שהזריקה מוציאה הבשר מידי מעילה כן היא מוציאה את הלוג אבל זה שדם האשם מתיר הלוג לבהונות אין זה זריקת דם האשם כ"א מתן דם האשם על הבהונות היא המתרת למתן שמן על הבהונות דמנ"ל דאין ליתן מתן שמן קודם זריקת דם האשם ע"ג מזבח וכמ"ש רש"י ז"ל במנחות ט"ז ע"א על הא דאמרינן שם שדם האשם מתירו לבהונות ז"ל כדכתיב על דם האשם דכ"ז שלא נתן מן הדם מעכב השמן כדאמרינן בפ"ק ה' ע"א עכ"ל וכן בזבחים מ"ג במתני' כתב רש"י ז"ל אין חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם לא נתפגל הלוג ואעפ"י שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפ"ה כיון דמביא אשמו עתה והלוג לאחר י' ימים כו' עכ"ל ונראה מכ"ז דכל מה דהלוג תלוי באשם הוא רק דתלוי במתן בהונות של דם האשם שצריך להיות קודם למתן שמן אבל בזריקת דם האשם ע"ג מזבח אינו תלוי הלוג למתנותיו

והנה יש לעיין לפי מה שהוכחתי לעיל מדברי התוס' והרמב"ם ז"ל דמתן בהונות עבודה היא וכ"ש מתן ז' שעל הפרוכת דודאי עבודה היא כדאמרינן ביומא כ"ד ע"ב דזר שנתן מתן שבע מהלוג חייב מיתה דעבודה גמורה היא א"כ אמאי זריקת דם האשם מוציאה את הלוג ממעילה כיון דאכתי איכא עבודות בהלוג הא אמרינן במעילה י' ע"א דבשר ק"ק שנטמאו אין בהם מעילה היינו לאחר זריקת דמים כמה שפי' בתוס' שם ומקשינן פשיטא ואמרינן סד"א כיון דאית בהו מצות שריפה קמ"ל וכתבו בתוס' שם דהטעם דיצאו מידי מעילה ע"י זריקה